דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 30.11.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 30.11.1937

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                          תל-אביב, 30.11.1937

 

מצבנו די מעורפל. יש הבדל בין מה ששומעים בלונדון לבין מה ששומעים בירושלים, ויש הבדל בין מה ששומעים לבין מה שאנו רואים למעשה.

הרושם הוא שבלונדון מניות החלוקה והמדינה לא זו בלבד שאינן בקו ירידה אלא אף בעלייה. יש מי שאומר כי גם ההתפתחות הפוליטית בעולם מחזקת את מסקנתה של הממשלה הבריטית, שאין פתרון אחר לשאלת ארץ-ישראל זולת החלוקה. לבריטניה יש עניין מיוחד ליצור לעצמה משען יותר חזק בארץ-ישראל. זה אולי מחזק את מגמתה לייסד בארץ-ישראל מדינה יהודית, יותר גדולה אפילו מכפי שהפסימיסטים יכלו לחשוב. יחד עם זה, אין ידיעה ברורה על מועד צאתה של הוועדה החדשה לארץ, וכן לא ידוע באיזה קצב היא תעבוד כשתבוא.

הפקידות [הבריטית] בארץ נחלקת בעניין החלוקה והמדינה: הרוב כלל אינו מאמין שאמנם תוקם מדינה, בגלל הקשיים הטכניים הכרוכים בפתרון זה, ובעיקר בגלל ההתנגדות הנמרצת של הערבים. הנחתם היא שבריטניה לא תגשים את עניין המדינה בכוח הזרוע. ברגע מסויים, טוענים הם, כש"הוועדה המלכותית" הציעה את פתרון החלוקה, נמצאה הממשלה הבריטית בנסיבות שאילצוה לקבל את מסקנות "הוועדה"; אין זאת אומרת שנתכוונה ברצינות להגשים את המסקנות הללו, וגם אם נתכוונה אין זאת אומרת שהיא עתידה לעשות זאת. היא תמצא לה מוצא משלה מן המצב שנוצר, ובינתיים יעבור הזמן ובמקום מדינה יתהווה משהו אחר לגמרי. חלק אחר של הפקידות אומנם רואה בתוכנית החלוקה עניין ריאלי, אך לדעתו יש צורך ברוויזיה של תוכנית פיל במגמה של צמצומים לגבינו.

בתוכניתו של פיל היו שתי נקודות מוצא חיוביות:

א. מצב היהודים בעולם והצורך לתת מרחב מסוים לעלייה היהודית;

ב. ההתחייבות ההיסטורית שנתנה בריטניה לעם היהודי - שאי-אפשר לעבור עליה לסדר היום; וגם אם צריך לחפש דרך אחרת למילויה, אין ההתחייבות עצמה מאבדת ממשקלה, והפתרון האחר שיימצא צריך גם הוא להיות מכובד. נקודת-המוצא של אותו חלק מן הפקידות, שמקבל את החלוקה כריאלית, היא שגם אם ישנה התחייבות כלפי היהודים, אין לקחת מהערבים יותר מדי, כי הדבר יהיה כרוך בקשיים מרובים ויש בו אי-צדק. [---]

אינני יודע מה יש בידינו לעשות כדי לקצר את תקופת בין-הזמנים, אך ברור שהפעולה צריכה להיעשות בלונדון. עלינו להביא בחשבון אפשרות שתקופת המעבר תהיה ממושכת, ועל-פי זה לשנות את הערכתנו לצרכים שונים שלנו. [---]

דעת ידידינו בלונדון היא שהדחייה נגרמת על-ידי המצב הפוליטי הכללי בעולם, המטריד עכשיו מאוד את הממשלה הבריטית. אבל אם כך הדבר, אין לדעת כמה תימשך הדחייה, וביחס לעניינים היום-יומיים שלנו עלינו לפעול כאילו אין שאלה של חלוקה ומדינה עומדת על הפרק כל-עיקר. אנחנו צריכים, כמובן, להוסיף ולעשות כל מה שבידינו כדי להחיש את הפתרון, אבל בינתיים עלינו לשקוד על העניינים הפוליטיים והכלכליים היום-יומיים – בראש וראשונה מה יהיה גורלה הפוליטי והקונסטיטוציוני של העלייה לאחר ה-31 במרס 1938.

כאשר יקבל החוק החדש בעניין העלייה את תוקפו, נתברר שהשגנו משהו על-ידי המערכה שניהלנו: נתבטל סעיף ה"גזע", שרבים ראו בו דבר שלילי, ונקבע האופי החד-פעמי והזמני של ה"מקסימום הפוליטי". בהצעת החוק, כפי שנתפרסמה בראשונה, נאמר שהנציב רשאי לקבוע "מקסימום פוליטי" בכל פעם שימצא לנחוץ. בחוק שאושר נאמר, שסעיף זה כוחו יפקע ב-31 במרס 1938 או בכל זמן אחר שהנציב יקבע. פירושו של דבר הוא, כי לאחר שהשימוש בסעיף זה ייפסק, שוב אין הנציב יכול לחדש אותו. כמובן, הממשלה יכולה בכל יום לחוקק חוק חדש גם על הפסקת העלייה בכלל, אבל לפי החוק הנידון אין הנציב יכול לחדש את ה"מקסימום הפוליטי" לאחר שיבוטל. יש לעשות הכל, שה"מקסימום הפוליטי" יבוטל בחודש מרס. [---]

שני דברים עומדים לנו למכשול במערכה זו: ראשית – כוחנו בלונדון אינו מספיק עתה; יש לנו פחות מדי אנשים שם. וייצמן נמצא בארץ. [---] בקונגרס, כרגיל, אנחנו מחפשים מוצא מסיטואציה קונגרסאית מסויימת ולא מסיטואציה פוליטית. אפשר שלא הייתה ברירה, אבל עובדה היא שבקונגרס האחרון לא נכנסו אנשים חדשים מתוכנו לוועדה הפוליטית. חיפשנו דרך להקים ועדה מצומצמת ולא עלה בידינו; ובכך בוטלה האפשרות של כניסת אנשים חדשים לעבודה. האקסקוטיבה בלונדון חלשה כפי שהייתה ואינני רואה כיצד נפעל שם בלי תוספת כוחות מן הארץ. [---]

אבל ישנו, כאמור, מכשול שני, והוא חמור יותר – המצב הכלכלי בארץ. בשיחתי אתמול עם הנציב אמרתי לו, שאין אנו מעלים על הדעת כי ה"מקסימום הפוליטי" יימשך אחרי מרס, ואין אנו מעלים על הדעת שהממשלה תפריע לעליית בעלי הון. הוא שאל: האם ישנם עתה מבקשי רישיונות כאלה למעלה מהמיכסה שנקבעה לפי ה"מקסימום הפוליטי"?

נאלצתי להודות, שלעת עתה אין מספר מבקשי הרישיונות עולה על מספר הרישיונות שהוקצבו. מחלקת-העלייה של הסוכנות עושה עתה מאמצים להביא לידי כך שהרישיונות לבעלי הון יאזלו, ושיורגש לחץ של יהודים שיש להם כסף ואין בשבילם רשיונות עלייה. אם לא יעלה בידינו להביא לידי מצב כזה, תכבד מאוד מלחמתנו לביטול ה"מקסימום הפוליטי". [---]

שוב התחדשה עלינו פרשה של "משא-ומתן עם ערבים". אני מדגיש את המירכאות הכפולות, משום שלמעשה זהו משא-ומתן בין יהודים ליהודים על דבר משא-ומתן עם ערבים.

חוגים יהודיים מסויימים פנו אלינו, גם בלונדון וגם בירושלים, והביאו הצעה שערבי אחד, או כמה ערבים, כביכול הסכימו לה. הפונים עצמם הודו במפורש, שלא הערבים פנו בהצעה זו; היא חוברה על-ידי יהודים ואנגלי אחד, אלא שלדברי אותם היהודים נמצאו ערבים המסכימים לה.

ההצעה כתובה בזהירות רבה ויש בה כמה סעיפים העשויים לאחז עיניים ולהיראות כוויתורים מצד הערבים: המשך העלייה היהודית, פתיחת עבר-הירדן להתיישבות יהודית בתאריך בלתי-קבוע, זכויות רחבות ליהודי ארץ-ישראל בשטח האוטונומיה הלאומית והטריטוריאלית, הודאה פורמלית בבית לאומי יהודי וכיוצא בזה. אבל התוכן הממשי המשתמע מהצעה זו הוא: ארץ-ישראל - מדינה ערבית, ובה יישוב יהודי - כמיעוט לצמיתות.

דבר זה לא נאמר בפירוש בהצעה, אבל זוהי המסקנה הברורה הנובעת ממנה. [---]

ההצעה כוללת שתי הנחות:

א. הגבלה כמותית של העלייה במשך X שנים;

ב. הפיכת ארץ-ישראל למדינה עצמאית לאחר X שנים. [---]

בתקופת ההסכם אין היהודים יכולים להגיע לכדי מחצית האוכלוסייה בארץ. למשל, אם ההסכם יהיה ל-10 שנים, תאפשר מסגרת זו עלייה די גדולה, מאחר שגם עבר-הירדן תיפתח לעלייה יהודית. [---] לאחר שתוקם מדינה עצמאית יובטחו ליהודים זכויות רחבות של בית לאומי, אבל לא מדינה יהודית. גם לא נאמר בהצעה שהמדינה שתקום לא תהיה ערבית.

היה לנו דיון בהנהלת הסוכנות בעניין זה, וסיכמנו כי לא ייתכן לענות שאנו דוחים את ההצעה הואיל וזו כוונתכם. וזאת כדי שלא תהיה אפשרות אחר-כך לומר, שהייתה הזדמנות למשא-ומתן עם ערבים ואנחנו החמצנו או דחינו אותה.

הצגנו לבעלי ההצעה שתי שאלות:

א. מיהם הערבים שמוכנים להסכים להצעה זו?

ב. אם כלולה בהצעה כוונה להקמת מדינה ערבית וקביעת היישוב היהודי כמיעוט בתוכה, או אין כוונה כזו?

עתה אנו מחכים לתשובה, אך מסופקני אם התשובה תבוא. אני מטיל ספק אם יש באמת קשר בין קבוצה זו ובין ערבים כלשהם, שהסכימו או שיסכימו להצעה.

כבן-גוריון חושב גם אני, שרק החשש מפני הקמת מדינה יהודית עשוי להביא את הערבים למשא-ומתן אתנו. לפי שעה, יש למנהיגי הערבים הרגשה שלא תקום מדינה יהודית. לדעתם פועל הזמן לטובתם והמהומות יעייפו את בריטניה. כל עוד לא יחששו ברצינות מפני מדינה יהודית, לא יזוזו מעמדתם.

[---]

[---] עדיין לא ידוע מי יהיה הנציב החדש. ווקופ יישאר בארץ עוד שנים-שלושה חדשים. [---] עכשיו הופיע שם חדש: סר הרולד מקמייקל,[1] מי שהיה מושל סודאן. לבריטים לא קל למצוא איש מתאים, ולכן אין לחכות לנציב אידיאלי. לנו, כמדומה, לא כדאי שיתמנה נציב חדש – כדי שלא תתחזק שוב השפעת השלטון בארץ על לונדון. לממלא מקום הנציב אין בדרך הטבע השפעה גדולה. כשיבוא נציב חדש – יתחשבו בדעתו יותר ואם הוא יושפע מהמציאות בארץ, לא תהיה עמדתו לטובתנו. מוטב שלונדון תקבע מקודם את עמדתה – כי שם יש לנו אפשרויות גדולות יותר של השפעה – ואחר-כך תמנה נציב ותיתן לו הוראות.

[---]

בעניין ההסתננות מהארצות הסמוכות, אם הממשלה תילחם בתוקף נגד הכנופיות, לא ירבו זרים לבוא לארץ. במידה שהסכנה למסתננים גדלה – מתמעטים הבעלנים והם מעלים את מחירם. [---] בינתיים אין לחשוש להתערבות צבאית של המדינות השכנות. בסוריה יש אומנם מרכזי כנופיות, אבל יש לחץ מצד הממשלה הבריטית על צרפת בעניין זה, וצרפת נענית, אם כי בלי חמדה ובמידה מוגבלת. המצב הפרוע בארץ נוח לה בעצם. הוא מאפשר לה להוכיח לסורים שהיא יותר נדיבה כלפי הערבים מאשר בריטניה [---].

בריטניה אף היא נהגה כך כלפי צרפת, כשתכפו צרות על צרפת בסוריה. גם בסוריה יש ויכוח בין "שוללים" ו"מחייבים": ראש הממשלה שם סבור שכדאי לעשות ויתורים טריטוריאליים ובלבד להשיג עצמאות בזמן הקרוב ביותר, ויש מנהיגים סורים התובעים את כל סוריה, ואינם מוכנים לשום ויתור טריטוריאלי למען השגת העצמאות.

בהנהלת הסוכנות התעורר ויכוח, שראשיתו ידועה לכם מהישיבה הקודמת של הוועד הפועל הציוני המצומצם. את הויכוח עורר אוסישקין, אשר בא בהצעות מסויימות, ואחדים מחברינו ה"שוללים" [את החלוקה] הצטרפו אליהן. [---] הציר המרכזי של הבירור היה פירושה של החלטת הקונגרס, לא פירושה להלכה – כעמדה פוליטית של התנועה – אלא הלכה למעשה: מהי ההוראה הנובעת מהחלטה זו לגבי פעולתה של המחלקה המדינית: האם פירושה של החלטת הקונגרס הוא שהצעת החלוקה נדחית לפי שעה, והנהלת הסוכנות צריכה קודם-כל להתרכז במערכה על שמירת המנדט, ורק לאחר שניווכח לדעת כי דבר זה אינו ניתן מותר יהיה לברר את האפשרות השנייה, כלומר הקמת מדינה; [---] או פירושה של החלטת הקונגרס הוא שההנהלה צריכה לעמוד על משמר המנדט, ובעת ובעונה אחת עליה לברר את האפשרות של הקמת מדינה; ואם הממשלה מזמינה אותנו לדון בדבר – עלינו להיכנס לבירור זה; ואם משערים שהבירור יהיה בקרוב – מוטב להתכונן לקראתו. ההכרעה נפלה ברוב של 6 לעומת 1.

דנו גם בשלוש ההצעות שהציע אוסישקין בוועד הפועל הציוני המצומצם:

א. להרחיב את הנהלת המחלקה המדינית – במקום שני חברים האחראים למחלקה עכשיו יהיו מעתה ארבעה, ושני הנוספים יהיו מבין ה"שוללים";

ב. להרחיב את הוועדה הפוליטית המצומצמת שעל-יד ההנהלה בלונדון ולהוסיף לה לפחות עוד שני "שוללים";

ג. לשתף במשא-ומתן עם הוועדה החדשה, לכשתבוא ארצה, גם "שוללים".

הסברנו מדוע אין להעלות על הדעת הנהלה בת ארבעה חברים למחלקה המדינית, ונדמה לי כי ההסברה נתקבלה. אבל בן-גוריון הציע הצעה שנתקבלה על-ידי הרוב בהנהלה, שהנהלת הסוכנות תרכיב ועדה מיוחדת לכל השאלות הנוגעות לעניין החלוקה והמדינה ושמירת המנדט. ועדה זו תהיה מורכבת באופן פריטטי מארבעה חברים – שניים "מחייבים" (מהנהלת המחלקה המדינית) ושניים "שוללים". הצענו ששני השוללים יהיו אוסישקין והרב פישמן, שישותפו באינפורמציה בכל העניינים הנ"ל. גרינבוים התנגד להצעה, כי הדבר עלול להחליש את מעמד ההנהלה. אין זה נוטל אמנם דבר מסמכותה הפורמלית של ההנהלה, שכן החלטות בכל השאלות אינן מתקבלות על-ידי המחלקות אלא על-ידי ההנהלה כולה, אבל למעשה זה עלול להחלישה.

בינתיים הודיע אוסישקין שאיננו מוכן להיכנס לוועדה. אני חושב שבהחלטה זו קיבל אוסישקין סיפוק מלא, אבל הוא איננו רואה את עצמו כחבר ההנהלה, ולדעתו צריך להיכנס לוועדה חבר ההנהלה. הרב פישמן הודיע שהוא לא ייכנס אם החבר השני יהיה בלתי-ציוני, וכן לא ייכנס בלי אוסישקין. אוסישקין הודיע שעוד ישקול בדבר ויחליט אחר-כך. והדבר עדיין תלוי ועומד, והוא יובא לאישור במושב הקרוב של הוועד הפועל הציוני.

ביחס להצעה השנייה אמרנו, שאין להניח כי יימצאו שני אנשים שיסכימו לנסוע ללונדון כדי להשתתף שם בישיבה פעם בשבוע או בשבועיים. הוחלט שבעניין זה עוד תהיה התייעצות עם לונדון ואחר-כך יובא הדבר להחלטה.

בנוגע לשיתוף ה"שוללים" במשא-ומתן עם הוועדה החדשה, ביררנו מה פירושו של שיתוף זה: אם הכוונה היא שה"שוללים" וה"מחייבים" יתווכחו ביניהם בפני הוועדה, או שנברר במשותף את השאלות קודם שתופענה בפני הוועדה? ההחלטה בעניין זה נדחתה עד שהשאלה תהיה אקטואלית.

בשבילי היה זה מכאיב, שחברים שלנו מצאו כי אפשר, בלי שיקול-דעת מספיק, לתמוך בהצעת אוסישקין על-דבר הכנסת בלתי-ציוני למחלקה המדינית של הסוכנות, בלי להביא בחשבון את התוצאות הנשקפות מדבר זה. אומנם אנחנו, שמוטל עלינו לנהל את הפעולה, עומדים לא פעם בפני ביקורת על אשר אנו פועלים ללא התייעצות מוקדמת, אבל על החברים שתמכו בהצעות לדעת שיש מצבים בהם אין אפשרות להתייעץ. [---]

נפלה מחלוקת בתנועה הציונית ובתנועה שלנו, ומחלוקת זו עלולה להשפיע על עמדתנו בכל מיני עניינים, בעוד אין אנו יודעים אם מחלוקת זו היא מעשית או רק להלכה. בינתיים יש לנו כמה וכמה עניינים, שאין כל צורך שנהיה מחולקים בהם. וחשוב שכושר פעולתנו לא ייפגם ושהמחלוקת לא תעביר אותנו על דעתנו. [---]

משנת 1931 מנוהלת המחלקה המדינית על-ידי נציגי הפועלים, ותנועתנו ראתה בזה לא רק נכס גדול מבחינת אחריותה ההיסטורית, ומבחינת ההגמוניה של תנועת הפועלים בתנועה הציונית, אלא אף מכשיר שהוכיח את ערכו בתקופות חמורות. לא דרוש דמיון רב מדי לשער מה יכול היה להיות גורל מלחמתנו על העלייה אילו הייתה מנוהלת על-ידי אחד מאיתנו ובלתי-ציוני במשותף, או מה יכול היה להיות גורל מלחמתנו בחזית העבודה העברית, מה יכול היה להיות סגנון ההופעה בתחום המגע עם הערבים, וכן גורלם של כמה וכמה עניינים שהמחלקה המדינית קבעה בהם עמדה וחייבה בעמדה זו את ההנהלה כולה.

[---] והנה, דווקא חברים המקפידים מאוד בשמירה על נכסים מעמדיים ועל מקומו של הפועל בציונות, ונזהרים מפשרות בעניין זה וגם מזהירים אותנו על כך, דווקא הם הודיעו באסיפת הועד הפועל הציוני שהם מסכימים לצרף עוד שני אנשים מבין ה"שוללים" להנהלת המחלקה המדינית, לא רק לעניינים הקשורים בחלוקה, אלא להנהלת המחלקה בכלל; שעה שברור כי "שוללים" בהנהלה פירושם: בלתי-ציוני ו"מזרחי" [---].

המחלקה המדינית איננה עוסקת רק בעניין החלוקה; היא איננה יושבת יומם ולילה ומחלקת את הארץ; היא עוסקת קצת גם בעניינים אחרים. אי-אפשר שיהיו בה ארבעה אנשים בעלי זכויות שונות. אם יהיו ארבעה, תהיינה לכולם זכויות שוות. [---] היה בזה גם משום הבעת אי-אמון לחברינו במחלקה.

אומנם אינני חושב שטבנקין מביע לי אי-אמון, אבל אני חושב שחברים לא ראו את התוצאות החמורות שנובעות מהסכמתם זו.

טוב שהעניין הוסר מהפרק, אבל עלינו ללמוד כיצד להתנהג להבא במחלוקת זו שנפלה בתנועה הציונית ותנועתנו-אנו [---].

 

הערות

[1]  סר הרולד מקמייקל ( (MacMichael(1882–1969). שירת כמושל סודאן. נציב עליון בטנגניקה 1934–1937. נציב עליון בארץ-ישראל 1938–1944. נחשב לנציב העליון הגרוע ביותר מנקודת הראות היהודית. בימיו הוגשם ביד קשה "הספר הלבן" של 1939.

 

העתקת קישור