דברים בישיבת הוועד הלאומי ובאי                                                  ירושלים, 16.11.1937

כוח הקהילות והמועצות המקומיות

 

[---]

לפני שישה שבועות נפל דבר בירושלים. חל מיפנה במדיניות הממשלה כלפי הציבור המוסלמי בארץ. נעשתה פעולה נמרצת על-ידי הממשלה, השונה לא רק מתגובתה על מאורעות הדמים מצד הערבים במשך השנתיים שעברו, אלא גם מתגובתה על הנהגת ענייניו של הציבור המוסלמי במשך 17 השנים האחרונות.

בבת-אחת נעשו שלושה דברים:

א. פורק והוגלה "הוועד הערבי העליון" והממשלה הכריזה עליו כי הוא מוחזק אחראי מבחינה מוסרית למאורעות-הדמים. [---] במשך שנה ותשעה חדשים הייתה לנו מלחמה עם הממשלה בנקודה זו. אנחנו דרשנו ממנה להטיל את האחריות על חברי "הוועד הערבי העליון", ואילו הממשלה טענה כי אין לנו ואין לה הוכחות משפטיות שהם אשמים בפועל במעשי רצח שעליהם אפשר לתבוע אותם לדין. טענתנו הייתה כי אין זה עניין לבירור משפטי, אלא לניתוח פוליטי של המצב והסקת מסקנות אדמיניסטרטיביות. בהודעת הממשלה, שעשתה מה שעשתה לחברי "הוועד הערבי העליון" מתוך אחריותם המוסרית למעשי הרצח והחבלה, היה משום קבלת עמדתנו.

ב. הממשלה הדיחה מכיסאו את נשיא המועצה המוסלמית העליונה לצמיתות. במשך שנים נמשך המאבק בנקודה זו לא רק בינינו לבין השלטון אלא גם בין חוגים רחבים בציבוריות הערבית לבין השלטון. [---]

ג. נתבטלה הנהלת ה"וקף" [ההקדש] המוסלמי כמוסד אוטונומי הנמצא לגמרי ברשות העדה המוסלמית, והיא הפכה למחלקה ממשלתית עם ועדה מוסלמית ממונה על-ידיה. בתורכיה הייתה הנהלת ה"וקף" מיניסטריון חילוני ממשלתי עוד לפני המלחמה. אותו דבר הונהג בכל חלקי האימפריה העותמאנית שנקרעו מעל תורכיה והפכו למדינות עצמאיות. בכל מקום נעשתה הנהלת ה"וקף" למחלקה ממשלתית. בארץ-ישראל לא נעשה הדבר בתחילה מתוך מחשבה מסויימת, שלהלכה אולי היה בה גרעין חיובי, דהיינו, כיוון אוטונומיסטי בעניינים הפנימיים של העדות; לכן נמסר ה"וקף" לרשותה של העדה המוסלמית. הסדר זה חוסל עכשיו גם בארץ וה"וקף" הועבר לרשות הממשלה. [---]

חל גם שינוי ניכר בהתנהגות הממשלה כלפי הטרור בארץ בכלל. אני אומר "שינוי ניכר", מפני שבעצם קשה לומר שחלה מהפכה גמורה. אמצעים רבים שאחזו בהם במשך ששת השבועות האחרונים אחזו בהם גם קודם, אבל רוח הפעולה נשתנתה שינוי גמור. אולי לא נעשה די, ולא הכל, אבל מה שנעשה נעשה אחרת, בהיקף יותר רחב, ובקצב יותר נמרץ. אנחנו עדים לאמצעי-עונשין חמורים בכפרים ובערים ערביות, הטלת קנסות וגבייתם במידה הרבה יותר גדולה מאשר קודם, הקמת תחנות משטרה בכפרים, מאסרים המוניים ושילוח אנשים לעכו, הריסת בתים, הטלת עוצר ל-23 או ל-24 שעות ועוד.

כמעט אין ספק שמשתנה הלך הרוח ברחבי האזורים הערביים בארץ. הכפר הערבי, אשר במשך זמן רב כאילו לא הרגיש את מורא השלטון, החל עתה להרגישו. החלה התרוצצות בכפר הערבי בין מורא הטרוריסטים ובין מורא השלטון, ואפשר להגיד שברוב המקומות יד מורא השלטון הייתה על העליונה. ישנה הרגשה שהכפר הערבי איננו נותן עכשיו לטרוריסטים אותה עזרה שנתן ב-1936, שהוא משתדל לא להיות מעורב בפעולותיהם, מפני שעכשיו מעשי-האלימות נעשים ברוב המקרים לא על-ידי סתם ערבים, העושים מעשה כשניתנת להם הזדמנות, אלא הם הולכים ומצטמצמים לכנופיות טרוריסטיות שמהותן בכך, ולחוגים מסוימים בערים. לא זו בלבד, גם פרצופם של חוגים אלה הולך ומשתנה. העניין נעשה יותר ויותר בידי שכירים ופחות בידי מקדשי-שם, כלומר, הוא מתנוון מבחינה ציבורית. מובן, גם לעזרת השכירים עומד עניין קידוש שם שמים, אבל עכשיו מחיר הקידוש הולך ועולה.

נעשו על-ידי הממשלה גם פעולות מנע יותר נמרצות, ובזמן האחרון נערכו גם כמה התקפות על הכנופיות בלי לחכות עד שאלה תעשינה מעשה, אלא בניסיון להגיע למקומות-המחבוא שלהן ולהדריך את מנוחתן. אם כי לא חדלו כנופיות מן הארץ, הרי שוב אין להן מנוחה. אמנם אנשים מזויינים עוד חודרים ארצה מעבר לגבול, אך יש גם תופעה של בריחת אנשים מזויינים מן הארץ. ידוע גם שגיוס אנשים למלחמת מצווה בארצות השכנות והכנתם שם ליום פקודה נעשים יותר ויותר קשים. לא רק מפני שיבשו אילו מקורות של כסף – רק מקור אחד יבש – אלא מפני שהאנשים בחוץ חשים שאם יתגייסו הם מעמידים עצמם בסכנה יותר גדולה מאשר קודם.

[---] איננו יודעים עד כמה חזק הדחף של הממשלה לעקור את הטרור משורשו, [---] אולם גם בהודעות הממשלה מופיעים עכשיו ביטויים יותר חריפים מאשר קודם. בזמן האחרון הופיע הביטוי "להשמיד את הטרור" ועוד ביטויים אחרים. [---] אבל בעוד דחף זה פועל, רצוני לציין שתי הגבלות שהטילה הממשלה על עצמה: הגבלה אחת הפועלת בארץ והגבלה שנייה הפועלת בחוץ-לארץ.

בארץ-אין הממשלה מעוניינת שמיפנה זה יתפרש כמיפנה פוליטי מצידה. היא חרדה ומקפידה מאוד על כך ומשתמשת בכל הזדמנות לבאר בעל-פה או לעשות איזה מעשה, כדי להדגיש שאין זה מיפנה פוליטי, שאין פירושו כי הממשלה החליטה לפנות עורף לערבים, שדחתה את דרישות הערבים וקיבלה את דרישות היהודים. אין גם להסיק שהממשלה פנתה עורף למפלגה פוליטית ערבית אחת והיא מקרבת מפלגה ערבית אחרת. לא מניה ולא מקצתיה. לפניה לא בעיה פוליטית אלא בעיית ביטחון. היא נלחמת נגד הטרור ומוכנה ללכת עד הסוף וגם להגיע לאחראים לכך, למסיתים. היא מוכנה לדכא מעשים אלה ביד חזקה, אבל היא עושה זאת רק למען דכא מעשי אלימות. מאחר שמעשי-האלימות נעשים על-ידי ערבים, [---] ננקטים צעדי עונשין נגד אישים ערבים ונגד כפרים ערביים, אבל לא מפני שהממשלה רוצה לדכא דווקא את הערבים, אלא מפני שהיא מדכאה את הטרור.

הגבלה שנייה, שאולי איננו מרגישים בה באותה מידה, אבל היא קיימת, זוהי דעת הקהל הבריטית. כל מה שנעשה בארץ מתפרסם בעיתונים. [---] הדברים מתפרסמים בארץ וגם בבריטניה, הם מובאים יום יום לפני הפרלמנט ולפני עורכי העיתונים, כותבי המאמרים הראשיים, ומשפיעים על דעת-הקהל. [---] ההכרח להשתמש באמצעים נמרצים כמו הטלת קנסות על ציבורים שלמים, או פיצוץ בתים, גם הצורך לירות באנשים, להרוג אנשים ולו אף תוך תיגרה, כל אלה הם למורת רוחו של הציבור הבריטי, שכן ברור שנגרם סבל לצדיק עם רשע. לא כל-שכן כשנהרגים גם פקידים וחיילים בריטים. [---]

יש גם גבולות אחרים לפעולות הביטחון. רוב ההתנפלויות, ההתנקשויות ומעשי הרצח בשבועות האחרונים היו מרוכזים בירושלים או בסביבותיה. [---] מתקבל על הדעת, שפועל כאן מרכז המכוון את הדברים גם אחרי גלותם של חברי "הוועד הערבי העליון" והוא נמצא במסגד עומר. העובדה שהממשלה חושבת כי אינה יכולה לחדור למסגד, מטילה חשד שהמסגד הוא המרכז. אבל יש גם ידיעות מהימנות, שבמסגד מסתתרים אנשים שהממשלה מחפשת אותם ומתכוונת לאסור אותם, והם מחזיקים בקרנות המזבח. [---] במצרים, למשל, דבר רגיל הוא שגנב או רוצח נמלטים לתוך המסגד בשעת תפילה, והמשטרה המצרית אינה חוששת כלל להיכנס למסגד ולחפשם שם. אבל מה שיכול לעשות שלטון מוסלמי כנראה לא קל לשלטון לא-מוסלמי, שכניסתו למסגד עלולה לקבל בארץ ובעולם צביון אחר לגמרי.

מזמן לזמן מחדשת הממשלה חידושים ואינה מסתפקת באותם אמצעים שאחזה בהם בעבר. החל מיום החמישי יופעלו בתי-דין צבאיים, שבסמכותם להטיל עונש מוות על שלושה סוגי פשעים: נשיאת נשק, שימוש בנשק או זריקת פצצות ומעשי חבלה נגד אמצעי תחבורה וקשר. הקמת בתי-דין צבאיים אלה הייתה אחת מן הדרישות שהעמדנו לפני הממשלה מזמן [---] ולא נוכל להתנגד להקמתם. לעיתים קרובות דורש הציבור שלנו שימוש באמצעים חריפים מתוך הנחה שאלה יפגעו רק בערבים ולא יפגעו ביהודים, והנה, כאשר מפעילים אמצעים כאלה ומתברר מה שצריך היה להיות ברור מראש – שהם עלולים לפגוע גם ביהודים – מתחילים הרהורי חרטה: אולי כל העניין לא היה כדאי מפני ששכרו יכול לצאת בהפסדו. [---]

הממשלה רואה בבתי-דין אלה פתרון לשאלה הקשה אם להכריז או לא להכריז מצב צבאי בארץ. גם אנחנו התחבטנו בשאלה זו, ואנו יודעים את כל הנימוקים בעד ונגד. היו זמנים שדרשנו מהממשלה מצב צבאי על הארץ כולה, או על גלילות מסויימים. הממשלה גם היא נוכחה לדעת שעצם התנגדותה להכרזת שלטון צבאי אינה מספקת, ושאומנם היא יכולה ליטול לעצמה סמכויות רחבות ולפעול לפיהן גם בלי שלטון צבאי, אבל ישנם חלקים במכונת הממשל שאינם נשמעים לה, ואינם פועלים בדרך שמחייב המצב. לכן החליטה על הכנסת יסודות מסויימים של שלטון צבאי לתוך השלטון האזרחי בלי לאחוז באמצעי הקיצוני של הכרזת מצב צבאי והעברת כל הסמכויות לידי המפקדה הצבאית. [---]

לא חדלנו ללחוץ על השלטונות גם לאחר שחל המיפנה. ציינו כמובן בסיפוק את השינוי שחל, אבל המשכנו בדרישותינו. [---] אני רוצה למנות את הדרישות העיקריות שסיכמנו מחדש למחרת רצח החמישה על-יד קריית-ענבים, ועליהן עמדנו בזמן האחרון.

דרשנו שייקבע כלל:

א. שכל חקלאי יהודי, כל איכר יהודי בארץ שמבקש רישיון לנשק יקבל אותו;

ב. דרשנו שיתוף כוח יהודי בפעולה נגד הכנופיות, שיישא בנטל הסכנה יחד עם הבריטים;

ג. דרשנו שישתפו אותנו בשמירה על הדרכים; [---]

ד. דרשנו תוספת נשק לכוח ההגנה היהודי, מה שקוראים שוטרים מוספים. [---] דרשנו שהנשק המיועד לאנשים אלה יינתן לנו ויהיה שמור בשכונות ובמושבות היהודיות. דרשנו הרחבת היקף הפעולה של כוח הגנה זה על ידי חידוש הפטרולים, על-ידי חידוש המשמרות הנודדים בשדות, בשטחי הפרדסים ובדרכים שמסביב לנקודות, כדי למנוע פעולות חבלה ורצח וגם כדי לאפשר רדיפה במקרה שמשמרת כזאת נתקלת בכנופיה מזוינת;

ה. דרשנו להמריץ את פעולות העונשין.

[---] אפשר היה לומר, כי בדרך כלל רוח הטרור הולכת ונחלשת בארץ גם מפני המצב הכלכלי, וגם מפני שהטרור חדר לתוך שורות הערבים בינם לבין עצמם, ואולי בעיקר מפני שהאמצעים האחרונים של הממשלה עשו רושם גדול בארץ ובארצות השכנות ולא גרמו להתקוממות, שתמיד היו חוששים מפניה כשדרשנו נקיטת אמצעים כאלה בעבר.

עדיין אין פתרון לשאלה הפוליטית של הארץ, אנחנו עומדים עדיין לפני החלטות רציניות, שיכולות לעורר זעזועים קשים בארץ, ואנחנו מחוייבים להיות מוכנים לקראתן ולדאוג לכך שגם השלטון יהיה מוכן לקראתן. אולם בחודשים האחרונים, ובייחוד בימים אלה, נוסף קו חדש למאורעות הדמים בארץ, שמסבך מאוד את המצב ומסכן מאוד את מעמדנו. [---]

תקלה חמורה מאוד נתגלתה בתוכנו, המחייבת אותנו לנקיטת עמדה ולפעולה ציבורית. [---] 25 ערבים נהרגו בארץ ביישובים יהודיים, וגם בשכונות מעורבות שיש בהן רוב יהודי ניכר. בתוך אלה היו שני מקרים של הריגת ישישים בני למעלה משבעים, ארבעה מקרים של הריגת נשים, שלושה או ארבעה מקרים של פציעת יהודים אגב הריגת לא-יהודים, [---] מקרה אחד או שניים של פציעת בריטים, ושני מקרים לפחות של הריגת לא-יהודים שאינם ערבים: מקרה אחד של הריגת ארמני, מקרה אחד של הריגת מצרי – בני שתי אומות שאין אנו מעוניינים בשום פנים בסיבוך יחסינו עמן לא בארץ ולא בארצות אחרות.[

עובדה היא שאלה הם מעשי ידי יהודים. יכול להיות שיש טעות לגבי מקרה אחד או שניים, ויכול גם להיות שיש מקרים שאינם ידועים לנו, אבל אלה אינם משנים את התמונה. היו גם מקרים אשר עושיהם דאגו לכך שידעו שהם העושים. במקרה אחד או שניים באו אנשים והודיעו לאחד העסקנים בירושלים: להווי ידוע שאלה הם מעשי ידינו ולא נרשה לאף אחד לזקוף אותם לזכותו. היו מקרים, שעלה בידינו לברר כמעט בדיוק מי הם עושי המעשים, והיו מקרים שהיה ידוע לנו והיה ידוע גם לממשלה מי הם. התמונה הכללית אינה מניחה שום ספק ביחס למיהותם.

מובן שבאופן פורמלי אנחנו יכולים להגיד שאיננו יודעים מי עשה זאת – תחקור הממשלה ותמצא את הפושעים. אמירה פורמלית לא תועיל לנו, מפני שאין ספק בציבור היהודי שהידיים ידי יהודים. כל הציבור היהודי מדבר על כך. היא לא תועיל לנו, מפני שאין ספק גם לממשלה ואין צורך לומר שאין ספק לערבים. [---]

התעלמות, העמדת-פנים שאיננו יודעים, לא תשנה את ביטחון השלטונות כי זה מעשה ידי יהודים, אך לעומת זאת תקנה לנו צביון מסולף – לא רק שאנשים מתוך הציבור היהודי עושים מעשיה כאלה, אלא שהציבור המאורגן ומנהיגיו בפועל מחפים עליהם ואינם נלחמים בתופעה. אם אין עוזרים לממשלה בפעולה ציבורית נותנים בכך אישור למעשים אלה. [---]

אי-אפשר להילחם נגד מעשים אלה, אם צריך להילחם, אלא באמצעים פומביים; הברירה היא בין מלחמה ואי-מלחמה. כמובן, לא רק באמצעים פומביים, אבל פטור מגינוי פומבי, ומגיוס הציבור לגינוי כזה, אי-אפשר. [---] בין שעושים את המעשים האלה שליחי קבוצות מאורגנות ביישוב, ובין שהמעשים נעשים על-ידי יחידים, אפילו אין כאן כוונה תחילה, אלא רק רתיחת דם של איזה בחור יהודי, שבמקרה נתקל בערבי בשכונה יהודית ובמקרה יש לו אקדח, ברור שמתחת לסף ההכרה פועלת הנחה מפורשת או סתומה, שהמעשה הזה יהיה לרצון לציבור היהודי או לחלקים גדולים בתוכו. [---] מעשים אלה אינם נעשים בתור סתם מעשי פשע, לשם גניבה, או מתוך תאוות רצח חולנית, הם נעשים מתוך הרגשת שליחות [---] אך לא זו בלבד שהם פסולים מבחינה מוסרית, הם גם אינם משיגים שום מטרה מעשית, הם מזיקים, ועל-כן נחוץ לגנות אותם ולהילחם בהם.

יכול להיות שבמקרה זה או אחר פוגעים בערבים שאינם חפים מפשע [---] אבל ברור שברוב המקרים הקורבנות היו לגמרי נקיים ולא הייתה להם יד במעשי פשע נגד יהודים. [---] בדרך כלל אין עושים ניסיונות בחיים חברתיים, אבל במקרה זה נעשה ניסיון, והוא הוכיח – מה שהיה ברור לרבים מתוכנו עוד בימי הויכוח הגדול על ה"הבלגה" ב-1936 – שאמצעים אלה אינם יכולים להפסיק את הטרור הערבי. [---]

אם בחור יהודי ברחביה, בתל-אביב, או בכל מקום אחר, הורג פועל ערבי שבא לעבוד, או למכור חלב, או סתם ערבי או שניים העוברים שם לתומם, אין בזה כדי להרתיע כנופיה בהרי יהודה מהרוג חמישה בחורים יהודים כאשר הם משמשים מטרה נוחה. [---] עובדה היא, שמעשי התגובה של ימי ראש השנה לא הפסיקו את הטרור בארץ. מעשים אלה לא הצילו את החמישה בקרית ענבים, מעשי-תגובה נוספים לא הצילו את אבינועם ילין[1] ממוות. יש רגלים לשער, שרצח אבינועם ילין היה תגובה על מעשי תגובה של יהודים, נקמה על נקמה.

אינני רוצה לנבא רעות, אבל אני חושש מאוד שששת ההרוגים הערבים של יום ראשון לא יצילו קורבנות יהודים נוספים. להיפך, זה עשוי להגביר את הטרור משתי סיבות: ראשית, ככל שנשפך יותר דם בארץ יותר קל לשפוך דם נוסף, כי נוצרת אווירה של שפיכות דמים. ושנית, הטרור הערבי מוצא לו הצדקה נוספת. יכול להיות שבשבוע הבא, כשבתי-הדין הצבאיים יתחילו לפעול, יחלש הטרור במו שנחלש עקב פעולות אחרות, כמו שפחתו שריפות ומעשי חבלה אחרי שהוקם חיל ההגנה היהודי. ברור, שאילמלא השגנו את האפשרות החוקית להתגונן לא היה עולה בידינו להציל כמה נקודות; ישנם דברים שמונעים טרור. אבל אנחנו מוכרחים לבחון תמיד איזו פעולה שלנו מחלישה טרור ואיזו פעולה  מגבירה אותו. [---]

האם מעשים אלה גורמים לפעולה נמרצת יותר מצד הממשלה במלחמתה נגד הטרור, או מכבידים עליה? נדמה לי שיש רק תשובה אחת לשאלה זו. אם אנחנו מאמינים שפעולות הממשלה תלויות בדרישותינו, הרי ברור כי מעשים כאלה מחלישים את תוקפן.

[---] מזעזע לקרוא בעיתון, שאתמול נפצע אבינועם ילין בירושלים ואחר-כך מת מפצעיו. בארץ-ישראל, ארץ הבית הלאומי, ארץ עתידנו, נפל אדם כאבינועם ילין, נצר למשפחה כזו, מושלם בכל כך הרבה מעלות וגם אהוב על חוג רחב מאוד של אנשים שהכירו אותו, בירושלים, בעיר-מולדתו, בעיר מולדת אביו, בעיר מולדת אבות אבותיו, באותה העיר שבה גדל וחונך, ספג את אווירה ואת תרבותה, בה שירת את עמו מתוך קירבה לערבים ומתוך הבנה ואמונה בתרבותם.

עם כל ההזדהות והכאב הצורב, שלא חדל בי למן אותו הרגע עד עכשיו, אני מוכרח להגיד: רצח זה כשהוא לעצמו איננו מציין את מצבנו בארץ. גם ממנו אנחנו צריכים ללמוד ממה להישמר וממה להיזהר, אבל לא הוא לבדו קובע את מצבנו. יש לנו בארץ למעלה מ-200 נקודות-יישוב, הן פזורות על-פני כל הארץ, לולא היינו מוגנים על-ידי השלטון ועל-ידי עצמנו, כי אז לא אבינועם ילין אחד (שהוא אומנם בתור פרט דגול מרבבה) היה נופל, אלא כל היישוב היה עלול להישמד בלילה אחד, לטבוע כולו בנחלי דם במובן הפיסי של המילה. [---]

יש בידינו למנוע זאת מפני שהשגנו דבר כביר ערך: כמות גדולה של נשק ליגלי ואפשרות לצייד בו גרעין של כוח שאנו דורשים את הגדלתו כל הזמן, ושהוא כבר היום גדול למדי. התוצאה היא שהנקודות היהודיות מוגנות והערבים יודעים זאת. [---] לא רק  שהשגנו 3,500 רובים, לא רק הצד הכמותי הוא חשוב, השגנו גם נכס פוליטי רב-ערך: הכרה בזכות ההגנה היהודית, הכרה מפורשת שיש כאן עם תוקף ועם נתקף, יש כאן עם ששאיפתו הלאומית דוחפת אותו לפרעות ועם שני ששאיפתו הלאומית היא שלום, ולא מפני שהוא קורץ מחומר עליון, או שכל אישיו הם בעלי מידות תרומיות, אלא מפני שהאינטרס שלו כיום, בהיותו מיעוט, והאינטרס הלאומי שלו לעתיד עצמאי, מהווים בעניין השלום משען לממשלה שאפשר לסמוך עליו. זו הסיבה שניתן לנו נשק תוך אמון שנשתמש בו רק לצורכי הגנה, אבל הוא מותנה בהתנהגות היישוב. [---]

[---]

[---] בבתי-הדין הצבאיים אפשר יהיה להטיל מאסר עולם על מי שנמצא נשק בביתו ועל מי שנמצא מתהלך עם נשק בלי רשות אפשר יהיה להטיל עונש-מוות. אבל יש לנו יסוד להניח, שבתי-הדין האלה יבחינו בין נשק בלתי-ליגלי למטרות של הגנה עצמית ובין נשק למטרות של התגרות והתקפה, ושיהיו עונשים שונים.

כמובן, בחור יהודי שייתפס בנשיאת נשק לא יצא נקי מידי בתי-הדין הצבאיים, אבל גם לאחר המקרים של יום א' זה יניחו השופטים, שהציבור היהודי איננו סתם אספסוף הנושא נשק למטרות רצח. אבל מקרים כאלה מסכנים את אפשרות ההבחנה ואסור לאיש מאיתנו להתעלם מכך. היה זמן שאפשר היה לדרוש תמיד מבית-הדין שיניח, כי יהודי עם נשק אין פירושו רוצח אלא מתגונן. לאחרונה הרסו העובדות הנחה זו. [---] אומנם, יהודים החלו לרצוח רק כתוצאה מהתגרות ומטרור ערבי ממושך. זוהי אולי הצדקה בשביל ההיסטוריה, אך לגבי בתי-הדין הצבאיים בארץ אין זו הצדקה. [---]

דורות על דורות יכול היה העם היהודי ליהנות מהתהילה של מי שדורש "לא תרצח", ואף מקיים. היה בזה סיפוק מוסרי לעם היהודי בצרתו, והיה זה גם נכס פוליטי. אומנם, זה לא הציל אותו מגזירות, מפרעות ומשמד. זה לא השפיע אף במשהו על ביטחון חייו, ואולי להיפך. אבל עכשיו המצב אחר, עכשיו אנחנו עומדים בתוך קרב פוליטי נואש, אולי הקרב הפוליטי האחרון של העם היהודי, וכל הערכה מוסרית, כל אלמנט של כבוד שאנחנו מעוררים, [---] הוא בשבילנו נכס פוליטי. [---]

אם אנו מאמינים בהקמת מדינה יהודית, ניצבת שאלה חמורה כיצד יתנהג העם הזה אחר-כך עם רבע מיליון הערבים שישבו בתוכו – האפשר לסמוך עליו שידע להיות עצמאי ולשמור על הסדר האזרחי, או אי-אפשר? והיהודים בינם לבין עצמם, היהיה אצלם סדר ומשמעת או תהיה אנרכיה ? [---]

אנחנו יישוב מגוון מאוד. באנו מגלויות שונות, מנסיבות שונות לגמרי, ובאנו לא בבת-אחת, כי אם שכבות שכבות. יושבים עמנו אנשים שהם 30, 40 או 50 שנה בארץ ויושבים אנשים שנולדו וגדלו בארץ, ויש גם אנשים שבאו אחרי המלחמה [מלחמת-העולם הראשונה] והם נחשבים בעיני בני היישוב שלפני המלחמה כחדשים.

אם בא איש מחוץ-לארץ, שאיננו מבין את המתחולל פה, עם ערבים לא נפגש, את בעיות הביטחון בארץ איננו מבין, והוא שומע שהורגים יהודים, דמו רותח בקרבו כמו שרותח דם כולנו בקירבנו על רצח יהודי. קודם הוא ראה שהממשלה שתקה והרגו יהודים, אחר-כך הממשלה עשתה משהו ושוב הרגו יהודים. הוא מגיע בנקל להצעות ייאוש: אולי טרור יועיל?

אם יש מעשי תגובה, אם נהרגו ערבים על-ידי יהודים והרושם הכללי הוא שהארץ לא הוטבעה בדם והטרור נחלש, הוא מסיק מסקנה שהטרור נחלש מפני שהרגו ערבי בתל אביב ובהדר הכרמל, ולכן זה טוב. הוא אינו מבין שבמידה שהטרור נחלש הרי זה מפני שחל מיפנה בעמדת הממשלה, וחלה התגבשות של כוח ההגנה שלנו בנקודות. 150,000 איש מן היישוב היהודי היושבים בתל אביב אינם נתקלים בבעיות ביטחון במובן הפשוט של המילה. יש בעיר מי שדואג לביטחון, יש עירייה, יש מוסדות אחרים, יש ארגונים, יש גם שוטרים יהודים, יש גם אנשים שדואגים לשוטרים היהודים. אבל 150,000 אלה, בתור כלל, דאגת הביטחון אינה מטרידה אותם כמו שהיא מטרידה יהודי במושבה ובנקודה חקלאית נידחת, כמו שהיא מטרידה כל אם בירושלים בשלחה את ילדה לבית-הספר.

אנחנו יודעים את הציבור הירושלמי. אין הוא בעל יוזמה פוליטית גדולה. רובו הגדול בוחר ללכת במסלול חייו הרגיל. יש בתוכו שכבות יותר תרבותיות ופחות תרבותיות, אין זו אשמתן שהן כאלה. הם יהודים ודמם רותח בקירבם כשהם שומעים על רצח יהודי, ומאחר שאינם מחונכים למשמעת ולחיי ציבור מאורגנים, הקשר אצלם בין התרגזות ובין איזו פעולה שהיא, אפילו מטורפת, הוא הרבה יותר ישיר ובלתי-אמצעי.

אם ננהג על-פי מצב הרוח בשכונות ירושלים, אין בכלל טעם לקיים ארגונים ולשלוח באי-כוח אל הממשלה; איש הישר בעיניו יעשה!

אבל אם אנחנו בוחרים בדרך אחרת, אנחנו מוכרחים לצאת למלחמה ציבורית, להסביר לחוגים אלה ולהזהיר אותם מפני אסון הנשקף לנו אם ניתן להלך רוח כזה להשתרר בתוכנו.

הנה, כולנו מוכי עלבון עכשיו כשהטילו קנסות על שכונות יהודיות, שלחו 24 יהודים לעכו ועל אחרים הטילו חובת התנהגות טובה. האנשים שנשלחו שייכים כולם לחוג פוליטי מסויים, האם אשמים הם או אינם אשמים? אבל בחדרה אסרו אנשים שהיו שייכים לחוג אחר, לקיבוצי פועלים ולשכונות פועלים, לא מפני שחשבו שמעשי רצח אלה הם מעשי ההסתדרות ומפא"י, אלא מפני שהלכו לאסוף אנשים מכל הבא ליד. [---] הם יושבים בעכו מפני שבתוך היישוב היהודי נמצאו אנשים שעשו מעשי טרור. הרושם שנוצר בעולם, ובארץ, הרושם בין הערבים ובארצות השכנות הוא לא ש-24 רוויזיוניסטים נאסרו, או 24 חברי מפלגה אחרת, אלא ש-24 יהודים נשלחו לעכו, והוטל עונש על שכונות יהודיות.

[---]

 

הערות