מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 13.11.1937

[---]

קיבלתי ידיעות, ששיחתי עם ממלא מקום הנציב ביום ד' שעבר הביאה לידי דיון מפורט במועצת הממשלה. פריו של הדיון הזה דל, אבל נראה שאפשר לקוות להתקדמות-מה בכיוון אחד או שניים, ובדרך כלל יש לראות מן הידיעות כי טענותינו לא היו לשווא. מצד הצבא הובעה הדעה שלא כדאי ליתן עוד נשק ליהודים, כי הדבר יביא אך לריבוי פעולות-התגמול היהודיות.

[---]

אליהו ששון טילפן מביירות, שד"ר פינטו מסר את תרומתו לג'מיל מרדם, שהיה נרגש מאוד ואסיר תודה. הוא אמר שהממשלה הסורית שקועה עכשיו עד צוואר בצרותיה היא עצמה, אבל משעה שיוסרו המכשולים מעל דרכה, הריהי מתכוונת לשים לבה לשאלת פלשתינה ומקווה שיהיה בידה להציע פתרון לטובתם של כל הנוגעים בדבר.

ביקרתי אצל רוטנברג במלון המלך דוד ושמעתי מפיו על שיחותיו עם פקידי ממשלה. גם הוא שמע על האפשרויות, כביכול, לפתוח במשא-ומתן עם הערבים, ואם כי הוא מסכים שמטעמי תכסיס חובה היא לבדוק את כל האפשרויות הללו, דעתו היא ששלום מדיני אמיתי עם הערבים בשעה זו הוא תעתוע דמיון. המנהיגים הערבים תולים תקוותיהם בניצחונם העתיד לבוא של היטלר ומוסוליני, ולא יסכימו לשום שלום עם היהודים. יתרה מזו, הוא רואה במדינה יהודית את הדבר הגדול ביותר שבידינו להשיג בשעה זו, והוא משוכנע שהעם היהודי לא יסלח לנו לעולם אם נבחר כיום בדרך אחרת.