מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 12.11.1937

[---]

שמעתי מפי אוסישקין על הידיעות שקיבל משני אישים יהודים על נכונותם של נכבדים ערביים אחדים לדבר על שלום עם היהודים. כל אחד משני האישים היהודים היו לו, כנראה, שיחות עם חוגים ערביים אחרים, אבל התנאים שנרמזו בשיחות הללו הם בתמציתם עניין אחד: העלייה היהודית צריכה להימשך במידה שלא תעלה, תוך תקופת שנים פלונית, על 50% מן האוכלוסייה; היהודים צריכים להסכים שפלשתינה תיכלל בתוך הפדרציה הערבית.

אוסישקין אמר, שלגבי הסיכויים להגיע לשלום מדיני עם הערבים הריהו נשאר ספקן כשהיה. אף-על-פי-כן הוא סבור, שאין זה טוב לנו שיגידו כי דחינו כל הצעה של שלום. הסכמתי בלב שלם לחקור באפשרות זו דרך שני הצינורות. עצתו של אוסישקין היא להימנע מכל דיון על ענייני העלייה במושגים של אחוז מן האוכלוסייה הערבית, אלא במספרים מוחלטים לפי חזותנו את כושר הקליטה הכלכלית במשך כך וכך השנים הקרובות.

ארוחת-הערב בבית נובומייסקי לשם פגישה עם לורד לייטון[1] נתבטלה בגלל העוצר.

הערות