ראיון עם וו"ד בטרשיל, המזכיר הראשי של הממשלה - ירושלים, 10.11.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  ראיון עם וו"ד בטרשיל, המזכיר הראשי של הממשלה - ירושלים, 10.11.1937

 

 

ראיון עם וו"ד בטרשיל, המזכיר הראשי של הממשלה                      ירושלים, 10.11.1937

 

הפשע ליד קריית-ענבים

ממלא מקום הנציב פתח בעניין הרצח של חמשת הפועלים היהודים ליד קריית-ענבים והביע  את הזדעזעותו.

סיפרתי לו שביקרתי יחד עם בן-גוריון במקום הרצח ומסרתי לו תיאור מפורט של השטח, האופן שבו הוכן המארב והמצב שבו נמצאו הגוויות. אמרתי, שהתועבה הזאת היא סמל טרגי לכל מצבנו בארץ. חמשת היהודים הצעירים נהרגו בעת שביקשו לסלול דרך בשממת טרשים – דרך שהייתה דרושה להם לא כדי להביא תותח אל הגבעה הזאת, אלא כדי להביא אליה שתילים לנטיעת יער חדש. האדמה שעליה עבדו עמדה נטושה מימי קדם. היא לא נלקחה מידי מעבדים, אבל שילמנו בעדה טבין ותקילין.

שמח אני, הוספתי, שעדיין לא אירע שום מעשה תגמול. תחנת השידור הבריטית הביאה אתמול סיפור על יהודים שנאסרו בשל יריות שנורו לעבר ערבים, אבל הסיפור הוכחש לאחר-מכן לפי ידיעה מן הארץ.

באטרשיל אישר שלא קרה שום דבר מעין זה.

הערתי, שעדיין מוקדם להיות אופטימי. אמנם הסברתי את חוסר השחר שבמעשי תגמול, הן בנאומי במועצת ההסתדרות בתל אביב שלשום והן בעצם מסע הלוויה, אבל אין באפשרותנו להשתלט על כל אנשינו ואין אנו יודעים מה עלול לקרות.

הזכרתי, שבשעה שהיינו במקום הרצח חג אווירון מעל ראשנו. שמענו על המעצרים ואנו בטוחים שהממשלה עשתה ועושה כל שביכולתה לתפוס את הרוצחים, אך נראה שהכנופיה הצליחה להימלט.

בטרשיל אמר, שהכלבים עדיין הולכים בעקבות הרוצחים ויש עוד לצפות לתוצאות נוספות.

 

בתי-דין צבאיים

 לפני שהמשכתי בסדר-יומי ביקש בטרשיל להודיעני משהו חשוב. אילולא ביקשתי את הראיון של היום, היה הוא מזמין אותי לבוא כדי למסור לי ידיעה זו. הוחלט להקים שני בתי-דין צבאיים לשם טיפול בעבירות חמורות נגד ביטחון הציבור ולהטיל עונשים קשים, לרבות עונש-מוות. העבירות שהעונש עליהן הוא מוות הן יריות אל אדם, נשיאת נשק או פצצות ומעשי חבלה. היום אחר הצהרים תתפרסם הודעה רישמית המכריזה על אמצעים אלה. עיתון רשמי מיוחד יופיע מחר ויכיל תקנות מפורטות שהותקנו לפי דבר המלך במועצתו (הגנה). תקנות אלה תקבלנה תוקף שבוע לאחר פרסומן, ובינתיים ייעשה הכל כדי להבטיח שהידיעה על האמצעים החדשים תחדור לכל פינות הארץ ואל תודעתו של כל איש ואיש. ההודעה תשודר הלילה בשלוש השפות הרשמיות ותחזור ותשודר בתוכנית הרדיו יום-יום במשך כל ימי השבוע. עלונים המכילים את ההודעה הרשמית יישלחו לכל הכפרים. היא תישלח במברקים לנציגים הבריטים בכל הארצות השכנות והם יידרשו לדאוג לפרסומה בעיתונות המקומית, כדי שאנשים המתכוננים להתגייס לכנופיות בארץ-ישראל ידעו לפני מה הם עומדים. אם יש לנו אילו הערות בנושא זה, ראוי שנביא אותן במשך השבוע, לפני שהתקנות תיכנסנה לתוקפן. הוא עצמו עומד כולו לרשותנו למטרה זו.

הודיתי לבטרשיל על הידיעות שמסר לי ואמרתי, כי בזה נפתרה לטובה נקודה אחת בסדר-יומי, כי היה בדעתי לשוחח על הצורך בבתי-דין צבאיים. אך הטעמתי, כי תקנה העושה נשיאת נשק עבירה שעונשה מוות, נושאת בחובה סיכונים קשים לאנשינו.

בטרשיל העיר, שזה יחול, כמובן, על אנשים הנושאים נשק בלי היתר ולא על המחזיקים ברישיון.

אמרתי, כי זה דבר שאין צריך לאומרו. דאגתי היא לאנשים שבנסיבות הקיימות יראו הכרח להלך חמושים אף-על-פי שאין בידם ההיתר הנחוץ. אני מקווה, שבתי-הדין שיעשו שימוש בסמכותם יבחינו כראוי מה הייתה כוונתו ומטרתו של האדם שנתפס כשהוא נושא נשק – אם להתקפה ואם להגנה עצמית.

הוא השיב, כי מאחר שכל העונשים שיוטלו בבתי-הדין הצבאיים יהיו כפופים לאישורו של מפקד הצבא, מוטב שאדבר אתו על עניין זה. הוא מוכן ברצון לסדר לי ראיון עם הגנרל ווייוול.

אמרתי, שאני מכיר את הגנרל, לאחר שהוצגתי לפניו על-ידי הגנרל דיל לפני שיצא מן הארץ, אבל אחזיק טובה למר בטרשיל אם יסדר בשבילי את הראיון.

אמר שהוא עומד לראות את הגנרל ווייוול היום אחר הצהריים ויאמר לו שאני מבקש פגישה כדי לדבר איתו בנקודה זו.

שאלתי לדרך שבה יוחלט מהם העניינים המובאים לפני בתי-הדין הצבאיים ומהם המובאים לפני בתי-המשפט הרגילים.

הוא הסביר לי, שכל העבירות המוגדרות בתקנות יובאו לפני בתי-הדין הצבאיים; בכל העניינים השוליים תצטרך המשטרה להיוועץ עם התובע הכללי.

ביקשתי להציע כמה הצעות מעשיות לטיפול במצב הקיים. רצח חמשת הפועלים, אמרתי, מבליט את הצורך לנקוט אמצעים נוספים למלחמה בטרוריזם. הייתי מציע כמה מהם, שניתן לחלקם לשני סוגים:

א. אמצעים המכוונים למנוע ולהדביר התקפות בפעולת מישרין;

ב. אמצעים בעלי אופי כללי יותר, שמטרתם ללחוץ על הטרוריסטים בדרכי עקיפין.

 

יחידות-מחץ נגד כנופיות

באנו לידי מסקנה, אמרתי, שיש צורך בכוח מיוחד בעל אופי צבאי למחצה, ובו שוטרים בריטים ויהודים, שיעסוק במירדף פעיל אחר הכנופיות. אנו חפצים להטיל כל כובד משקלנו בפעילות הזאת, הן לטובת הביטחון והן מטעמים פסיכולוגיים. אנו רואים עצמנו זכאים ליטול חלק בדיכוי המהומות בארץ. תועבות כמו הרצח ליד קריית ענבים מרתיחות את דם אנשינו. הדרך היעילה היחידה למנוע את היהודים מן הניסיון לקחת את החוק בידם הוא לאפשר להם ליטול חלק בדרך מאורגנת וממושמעת במלחמה עם הטרוריזם.

הדגשתי, ששאלה זו קשר לה עם גדולה ממנה – היא שאלת חיל-הספר הארץ-ישראלי. אני מניח שממלא מקום הנציב עסוק עכשיו יותר מדי בעשיית היסטוריה משיהיה לו פנאי ללמוד היסטוריה. משום כך מסופק אני אם ידועה לו ההיסטוריה של חיל-הספר העבר-ירדני, ואם הוא מכיר את הרגשת העלבון שהציבור היהודי סבל במשך שנים על היותו למעשה מוצא מכלל חיל-הספר העבר-ירדני. מלכתחילה הייתה מדיניותה של הממשלה, דרך-כלל, שאין לגייס יהודים לחיל זה. הערבית נקבעה כשפתו הרישמית של החיל ורק יהודים מעטים מאוד היו מגויסים אליו מזמן לזמן כחיילים.

בטרשיל הופתע לשמוע שיש בכלל יהודי כלשהו בחיל-הספר העבר ירדני.

אמרתי, שהפתעתו היא הוכחה ברורה כי חיל-הספר העבר-ירדני הוא בעיני חוגים רישמיים חַיִל ערבי לכל דבר. סיכמתי בקצרה את תולדות הנושא הזה והרציתי לו את ההצעה שהבאנו לפני "הוועדה המלכותית" ולפני סר ארתור ווקופ - להעביר את חיל-הספר העבר-ירדני לשירותה של עבר-הירדן בלבד, ולהקים חיל-ספר עצמאי בארץ-ישראל, שיהא מורכב ברובו יהודים ובריטים. כל מה שנעשה מאז עד היום, ומן הסתם בעקבות טענתנו זו, הוא גיוס משמר הגבול של המשטרה הארץ-ישראלית, שבה משרתים 80 יהודים בתוך מספר כולל של 200. אבל בכך לא נפתרה הבעיה. הממשלה אמרה לנו תמיד, שהמדיניות שלה היא חלוקה. אם כך הוא הדבר, ואם אנו עומדים בעתיד לא רחוק ליטול לידינו את תפקיד ההגנה בחלק של הארץ, הרי ככל שנמהר להכין את עצמנו למילוי משימה זו, על-ידי גיוסו ואימונו של חיל יהודי, כן ייטב.

בטרשיל חייך לזכר החלוקה. הוא שאל אם כוונתי היא שהערבים יוצאו מכלל גיוס.

עניתי, שאם תקום מדינה יהודית הייתי, בתחילה, מוציא ערבים מכלל גיוס לצבא – לא מגיוס למשטרה – אך על-כל-פנים ודאי הוא שהיהודים יהיו החלק המכריע בכל כוח צבאי מקומי.

בטרשיל אמר שהוא יבדוק בתיק חיל-הספר העבר-ירדני ויקרא את ההצעות שהגשנו. אשר לכוח הבריטי–יהודי המעורב לרדיפה אחר הכנופיות, הוא חושב שמשהו כבר נעשה בכיוון זה. הוא מניח, שידוע לי כי פתחו בזמן האחרון באופנסיבה על שתי כנופיות מפורסמות בצפון. כמעט שתפסו את שיך עטיה.[1] לו היה קצת יותר מזל, כבר היה בידיהם, אלא שהצליח להימלט וחצה את הגבול. שתי יחידות מחץ עדיין פועלות בצפון נגד הכנופיות וביחידות אלה שוטרים בריטים וארץ-ישראלים, רוכבים כולם, והוא חושב שיש בהם גם יהודים.

אמרתי, שמה שיש בדעתי הוא עניין שונה מזה – יחידות ניידות מיוחדות הרודפות את הכנופיות בלי הרף ושבהן משתתפים יהודים במספר ניכר.

בטרשיל אמר, שירשום לפניו את הנקודה הזאת ויקדיש לה תשומת-לב.

 

חימוש המתיישבים

דרישתנו הבאה, אמרתי, היא שרישיון לנשיאת נשק יינתן לכל מתיישב חקלאי יהודי המבקש זאת.

בטרשיל שאל אם באנו כבר בדרישה מעין זו בעבר. אמרתי שטענו זאת בחודש מרס שעבר, כשפרץ גל חדש של מהומות בגליל, זמן קצר לפני שהמנוח אנדריוס נשלח לנצרת להיות אחראי על המחוז.

סיפרתי לו שמתוך חמשת הפועלים שנרצחו שלשום היה רק שוטר מוסף אחד חמוש רובה. מובן שאין לומר, כי אילו היו כולם חמושים לא הייתה ההתקפה מסתיימת באותן תוצאות, שכן היה המארב מוכן היטב, ובכלל אין לך מידה של זהירות שיש בה למנוע הצלחתה של התקפת-פתע מעין זו. אילו היו כולם חמושים והולכים לעבודתם במערך מסויים הייתה להם אפשרות טובה יותר להיכנס לקרב ולהציל את חייהם.

בטרשיל הבטיח לעיין בהצעה.

 

משמר הדרכים

 הזכרתי כי בפגישתנו האחרונה העליתי לפניו את שאלת גיוסו של חיל הרכבת. [---] לדעתנו יש צורך להקים שרשרת של תחנות משמר קבועות לאורך כביש ירושלים–תל אביב, בייחוד בחלק ההררי שלו, ואם אפשר, אף להקים בתי בלוקים קבועים על פסגות מסויימות השולטות על קטעי הכביש החשופים ביותר להתקפה. [---] גם ביטחונו של כביש תל אביב–חיפה, בחלקו הסמוך יותר לחיפה, מחייב תשומת לב. הממשלה השקיעה מאמצים גדולים באימונו של חיל הרכבת, עכשיו היא יכולה להסתייע יפה במגוייסים אלה.

[---]

 

המשטרה הסדירה

פניתי לעניין מספר היהודים בחיל המשטרה הארץ-ישראלי, שחל בו בשנתיים האחרונות גידול משמח ביותר, אבל עדיין אין די בו. עדיין לא הגענו לכוח משטרה יהודי מספיק, בייחוד באזור הכפרי. הזכרתי, לדוגמה, שבתחנת המשטרה בענב (אבו-גוש), שהיא קרובה ביותר למקום הרצח ליד קריית ענבים, מצוי רק יהודי אחד. זהו אומנם אזור ערבי, אבל התחנה עומדת על כביש שיש בו תנועה יהודית גדולה מאוד ובסמוך יש כמה יישובים חקלאיים יהודיים ומחצבות יהודיות. ציינתי, שבשעה שהגענו למקום המאורע מצאנו רק קצין משטרה ערבי אחד האחראי למקום ולעזרתו שוטר ערבי אחד. קצין ערבי זה היה מאותת אל אווירון שחג מעל השטח, והיה מקבל ממנו ידיעות. איני יודע מי היה הקצין – ייתכן שהוא איש מהימן ביותר – אבל להפקיד משימות מסוג זה בידיים ערביות במצב הדברים כיום בארץ, הרי זו תביעת אחריות מרובה מדי מאת בשר-ודם רגיל. אילו היה שם קצין משטרה או סמל יהודי משותף בפעולה, היה זה ודאי מועיל.

דרשתי שיחודש הגיוס של שוטרים יהודים ויוגדל מספר הקצינים היהודים.

בטרשיל הבטיח לעיין בדבר.

 

הר הבית (ה"חראם")

הנקודה הנוספת שאליה אני מבקש להסב תשומת לב היא שוב מסגד עומר, המשמש עדיין מקלט למנהיגי הטרור הערבי. איש מאיתנו אינו מתיימר לדעת בוודאות מה מתרחש מתחת לשטח. אך במידה שהדבר נוגע למה שמתגלה על-פני השטח, נראה שמקור הרעה הוא בירושלים ובסביבתה. זהו האזור – אם בעיר עצמה או בכפרים שמסביב לה או בדרכים המוליכות אליה – שבו נרקמו כל ההתקפות והתועבות של הימים האחרונים. נראה, שחיית הטרוריזם, שמאורתה בעיר הזאת, רוצה להילחם עד הסוף. ברור כשמש שהחוטים נמשכים מירושלים גופה.

בטרשיל אמר, שאף הוא בטוח לגמרי שכך הדבר.

אמרתי, כי כשם שירושלים היא המרכז לסביבה הערבית, כך המסגד הוא המרכז לירושלים הערבית. יתרה מזו, ידוע בהחלט שכמה טיפוסים מפורסמים שהממשלה חיפשה אחריהם מצאו להם מקלט במסגד.

בטרשיל קרא: "כלום אינני יודע זאת!"

אמרתי, שיש בידי רשימה של שישה שיכים נכבדים, שאחדים מהם תופסים עמדות רישמיות במועצה המוסלמית העליונה – וכנראה עדיין מקבלים משכורות מהנהלת ה"וקף" – המרגישים עצמם בטוחים מכל רע בצילה של כיפת הסלע ומנהלים משם את פעולתם הפושעת. לפי הידיעות שקיבלנו אנחנו ממקורות ערביים, קיבל שיך חסן אבו-סעוד,[2] יד ימינו של המופתי, סכום כסף מידי אדוניו טרם צאתו מן הארץ, להמשך תעמולת הטרור. מסתבר ששיך חסן מבקר לפעמים גם במשרדי המועצה המוסלמית העליונה הסמוכים למסגד.

בעיניו של בטרשיל עמד מבט חוקר, שמשמעו היה או הפתעה לשמוע ששיך חסן היה יוצא מתחומו של המסגד גופו, או הפתעה למשמע הנחתי שיש הבדל לגבי הממשלה אם אוסרים אדם במסגד גופו או במשרדי המועצה המוסלמית העליונה, שהם חלק מאזור ה"חראם".

אמרתי, שעארף אל-ג'אעוני,[3] משרתו ושומר-ראשו של המופתי, גם הוא כנראה בתוך המסגד.

בטרשיל אמר, כי לפי הידיעות שבידיהם כבר הסתלק ונמלט.

אמרתי, לפי מה ששמעתי אני, עדיין הוא שם. לפי דעתנו מסוכן הדבר עד מאוד אם ייוותר הרושם, שקדושת המסגד היא הגבול לנכונותה של הממשלה לשרש את הטרוריזם, ומול מכשול זה היא מוותרת.

בטרשיל אמר, שכל הנימוקים הללו ידועים וזכורים לממשלה. הוא רמז במעורפל שהם שוקלים צעדים מסויימים.

 

מאסרים, קנסות, עוצר

שאלתי אם אין הממשלה מוכנה לעיין באפשרות לשים מאחורי מנעול ובריח את כל החשודים בנטילת חלק בפעילות טרוריסטית, או בסיוע לה, שעדיין הם מהלכים חופשים. אנו בטוחים שבידי המשטרה נמצאות רשימות מלאות של אנשים כאלה. אגב אורחא, אני מסב תשומת לבו של ממלא מקום הנציב לראיון שהיה, לפי המסופר, בין מר קירקברייד, מושל מחוז הגליל, ובין משלחת של אילו נכבדים ערביים, שבאו לתבוע שחרורם של אסירי עכו. לפי העיתון "פלשתין" הבטיח מר קירקברייד שהאנשים ישוחררו במהרה.

בטרשיל שיסע ואמר, שקירקברייד לא הבטיח שום דבר מעין זה.

[---] אמרתי, כי מה שראוי היה להשיב לאותה משלחת הוא שהממשלה מסרבת לשקול את טענותיהם ואפילו להיכנס לוויכוח בנושא זה כל עוד אין שקט בארץ, וכי חובתם של הנכבדים לדאוג שיחזור השקט לארץ לפני שהם באים בדרישות לשחרר את האסירים. [---]

אמרתי, ששנואה עלי המשימה להוסיף ולבוא בכל הדרישות הללו לאמצעים חמורים, אבל הנסיבות מאלצות לנקוט בדרך של דיכוי, כדי לשים קץ לאלימות שניתן לה להכות שורשים כה עמוקים בארץ. בטווח הרחוק אמצעים אלה פירושם פחות סבל ולא יתר סבל.

בטרשיל הבטיח שהממשלה גמרה בדעתה לא להירתע מפני שום דבר עד שהאלימות תיעקר מן השורש.

אמרתי, שבהשוואה לעוצמתה של הפעילות הטרוריסטית, שמרכזה הוא כפי שסיכמנו, בירושלים ומסביב לה, הרי הלחץ שהפעילו השלטונות עד היום על הכפרים שבסביבת העיר נראה לנו חסר ערך. מלבד בפרשת כפר השילוח לא ראינו שננקט שום אמצעי חזק. הכפר ליפתא, שאליו הוליכו עקבותיו של זורק הפצצה, עוד לא טעם טעמו של חיפוש. אם אחרי רצח חמשת היהודים לא יינקטו נגד הכפרים השכנים אמצעים חריפים, כדרך שנקטו אחרי מעשה כפר השילוח, יינתן מקום להשוואות מסוכנות הבאות להוכיח שהממשלה נוהגת איפה ואיפה בתגובותיה על רצח חיילים בריטים ועל רצח יהודים.

באטרשיל אמר, כי לדבר הזה אין לו אלא להשיב "נחכה ונראה". הוא הודיע שמעיינים עכשיו בנקיטת אמצעים חמורים בעניין כפרים אלה.

אמרתי, שלפי הצעתנו יש לנקוט אמצעים נגד כל כפר שבו עוברת הדרך שהלכו בה הכלבים בעקבות הפושעים. צורת העונש הטובה ביותר היא, לפי דעתנו, הטלת קנם קיבוצי, בתנאי שיבוצע תיכף ומיד. האמצעי הטוב ביותר לאכיפת העונש הוא הטלת עוצר של 23 שעות עד שייגבה כל הקנס.

בטרשיל אמר, שהוא מסכים לכך לגמרי. הצרה היא שכדי לאכוף עוצר דרוש כוח-אדם גדול למדי, שאיננו תמיד בנמצא. לקיום העוצר בלוד, למשל, חייבים לרתק לעיר זו כוח גדול מאוד של חיילים ושוטרים. לפני שמטילים עוצר צריך תמיד להיות ביטחון שיימצא הכוח הדרוש לבצעו, שאם לא כן אין טעם לדבר.

 

עלייה בתור סנקציה

אמרתי, שהצעתי האחרונה ודאי תזעזעו, אף-על-פי-כן אנחנו רואים אותה כאמצעי הרדיקלי והיעיל ביותר כדי לשים קץ לכל העסק הזה של הטרור. תודיע-נא הממשלה, שכנגד כל יהודי שנרצח יינתנו מאה רישיונות עלייה ליהודים, והקרקע תישמט מתחת כל המבצעים האלה. [---] מסע הרציחות בארץ-ישראל איננו סתם מגפה של התפרעות, ועל-כן אי-אפשר להדבירו באותם אמצעים בלבד שהיו משתמשים בהם, נאמר, נגד מעשי שוד בשיקגו. מקורם הראשי של המבצעים הטרוריסטים בארץ הוא בהחלט מדיני, ויש להילחם בו באותו נשק. מנהיגי הטרור בארץ שואפים להפחיד את היהודים מלעלות לארץ, להפחיד אפילו את היהודים שכבר התיישבו בארץ.

בטרשיל הפסיק ואמר, שלא את היהודים אלא את הממשלה מבקשים הם להפחיד. הסכמתי ואמרתי, שאם הם מתכוונים להפחיד את הממשלה, הרי זה כדי שהממשלה תחדל ממדיניות התמיכה בבית הלאומי היהודי; נמצא שבסופה של הדרך אנו מגיעים לאותו דבר. [---] משעה שהערבים ידעו, שכל כדור הפוגע ביהודי והורגו פותח באופן אוטומטי את שערי הארץ לכניסת מאות יהודים מן החוץ, יוכח בבהירות חוסר התכלית שבמעשי הרצח ואלה ייפסקו מייד.

נראה היה שההצעה באה לו לבטרשיל כאפתעה והוא חקר לדעת אם העלינו אותה אי-פעם בעבר.

עניתי, שהפכנו בה בינינו לבין עצמנו זמן רב עד שלבסוף החלטנו להעלותה. ביקשתי ממנו שיעביר דרישה זו שלנו לשר החוץ והוא אמר שיעשה זאת ללא ספק.

[---]

 

הערות

[1]  הכוונה, כנראה, לראש כנופיה מבלד א-שיך ליד חיפה, שפעלה באזור שכם וג'נין והתנגשה עם יחידות הצבא הבריטי שהחלו לפעול נגד הכנופיות בסוף 1937.

[2]  המופתי של חסידי האסכולה השאפעית בהלכה המוסלמית, שאליה השתייך רוב האוכלוסייה הכפרית בארץ (רוב תושבי הערים השתייכו לאסכולה החנפית). ממקורבי המופתי חאג' אמין אל-חומייני. היה פעיל בארגון מאורעות 1929 ו-1936.

[3]  עארף ג'אעוני – בן משפחת ברכאת בירושלים. ממקורבי המופתי. היה פעיל בארגון נוער ערבי בשנים 1935–1936. פעיל בארגון מאורעות 1936–1937.

 

העתקת קישור