מתוך יומן העבודה - ירושלים, 6.11.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 6.11.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                          ירושלים, 6.11.1937

 

בבוקר שמעתי על האמצעים החריפים שנקטו המשטרה והצבא נגד כפר השילוח, שאליו הלכו כלבי המשטרה בעקבותיהם של רוצחי שני החיילים בלילה הקודם.

שמועה שנמסרה מחיפה, שהגדוד Black Watch הניח את נשקו לחיזוק האולטימטום שהציג כי הכפר יימסר לידו, נתבררה לאחר חקירה כנטולת כל יסוד.

[---]

בשיחה עם אולשן[1] נודע לי שעורכי-הדין היהודים אינם חושבים את מינוי זקן-השופטים החדש כהצלחה עילאית מבחינה משפטית ומנהלית, אם כי מבחינה פוליטית יש בו, כמובן, הטבה בולטת לעומת קודמו בתפקיד. בתחילה, כשנתמנה, נפלה חרדה במחנה הפושעים, אך לאחר שנוכחו שאין הפיקוח רב-תוצאות כאשר סברו שיהיה, חזרו לשיטת השוחד, ואף ביתר חירות.

בערב קיבלתי שיחה טלפונית משני עובדים יהודים באחד ממוסדות הממשלה - אותם עובדים שהזכרתי ביומני ערב צאתי לקונגרס - בה הם טוענים שוב, שהכרח הוא לעשות דבר-מה לתיקון המצב הבלתי-נסבל באותו מוסד: שחיתות, ספסרות במשרות, יחס גס ועוד.

נתפרסמה הודעה רשמית מפורטת מאוד על האמצעים שננקטו נגד כפר השילוח. הופתעתי לשמוע שאנשי הכפר רגמו את הצבא באבנים וירו לעברם, כי לא יכולתי לשער שיש עוד כפר בארץ שיגלה רוח מלחמתית כזאת. לאחר חקירה שערכו אנשי-מודיעין שלנו נתברר שאין אמת בשמועה זו. הסיפור הומצא כנראה כדי לשמש צידוק ליריותיו של הצבא, שהיה כדרך הטבע נרגז בשל מותם של שניים מחבריו, אבל הרושם הפוליטי שעשתה פעולה זו הוא מזיק ביותר ומתעה.

 

הערות

[1]  יצחק אולשן (אולשנסקי) – נולד ב-1895 בליטא. עלה ארצה ב-1912. בוגר המחזור השלישי של גימנסיה הרצליה. שירת בגדוד העברי 1918–1921. עסק בענייני ה"הגנה". עורך-דין. ב-1948 נתמנה חבר בית-הדין העליון, ואחר-כך היה נשיאו עד פרישתו ב-1965.

 

העתקת קישור