ראיון עם וו"ד בטרשיל, המזכיר הראשי של הממשלה                         ירושלים, 16.10.1937

 

כשעה לאחר הגיעי ארצה שאלני שלישו של הנציב העליון, אם יכול אני לבוא לפגישה עם ממלא מקום הנציב בעניין דחוף. הלכתי מייד אל מזכירות הממשלה.

מר בטרשיל הביע צערו על שהוכרח להטרידני בשבת. הוא מבקש לשוחח אתי בשני עניינים. האחד – נכסי ה"ווקף". כעבור כמה שעות עומדת להתפרסם הודעה רישמית, אך הוא רוצה שאדע לפני המעשה מה האמצעים שנקטה הממשלה. היא נטלה לידיה את הנהלת ה"ווקף". ידוע לי, בוודאי, כי הממשלה שמה ידה על כספי ה"ווקף, ועל חשבונותיו בו ביום שהודח המופתי. בדיקת העניין וקביעת הסידורים הדרושים להנהלתו בעתיד הצריכו זמן. עתה הוחלט למנות ועדה של שלושה פקידים, שני עורכי-דין בריטים ומוסלמי אחד, שתהווה הנהלה חדשה ל"ווקף". אין הוא זוכר שמו של הפקיד המוסלמי, אבל שני החברים הבריטים יהיו השופט גרין,[1] יושב-ראש, ומר קירקברייד[2] מן המזכירות. למעשה, תהיה הנהלת ה"ווקף" מעכשיו מחלקה של הממשלה.

הודיתי לו על שהקדים להודיעני על כך, והבעתי את הוקרתי לאמצעים שנקט בהם בשבועיים האחרונים ולדרך שבה טיפל במצב. אמרתי, שכל אהדתי הייתה נתונה לו בימים הקשים האלה. מר בטרשיל הודה לי על דברי.

הדבר השני שהיה בדעתו לשוחח עמי הוא העיתונות העברית. הוא מצטער לומר, שבעניין הדחת המופתי והגליית חברי "הוועד הערבי העליון" הייתה בעיתונות שלנו מידה יתרה של מה שהוא היה מכנה צהלה. הקו של הממשלה היה להציג את האמצעים האלה לא כסימן לשום שינוי מדיניות נגד הערבים ולטובת היהודים, אלא כהכרח בלבד מטעמים של ביטחון הציבור.

אמרתי, שאם אומנם הייתה צהלה, כדבריו, הרי הייתה זו מדיניות גרועה. הבטחתי לבדוק את הדבר וליתן לעיתונים את ההנחיה הדרושה.

מר בטרשיל אמר, שהוא מסופק אם יש לי בכלל השפעה כלשהי על "הירדן".[3]

עניתי, שלא בלבד שאין לי השפעה אלא אף הוקעתי בעיתון הזה כבוגד. הנאום שנשאתי בתל אביב ערב נסיעתי, שבו גיניתי מעשי-נקם [---] הניע את "הירדן" לפתוח עלי בהתקפה פרועה.

הוא רמז, שהממשלה חושבת לנקוט אמצעים מסוימים נגד "הירדן".

אחר הדברים האלה שאל אותי מה דעתי על המצב כיום.

אמרתי, שאני כאן רק שעה קצרה ועדיין לא הספקתי לחדש את הקשרים. דומה, שהתפרצות-פתאום זו של מעשי האלימות במקומות שונים לא באה אלא לשמש מסך עשן על מצבו של המופתי. הזכרתי, שהמזכיר הפרטי הערבי [של הנציב] הראה לי זה עתה עיתון מצרי, המודיע שהמופתי נמצא בביירות.

בטרשיל אמר, שאין ספק כנראה שהמופתי נמלט לסוריה ושוהה עכשיו שם.

שאלתי, אם הוא מהלך שם חופשי. אמר לי, כי הוא מניח שכן.

אמרתי, שככל הידוע לנו מן הקיי ד'ורסיי, עמדתם של השלטונות הצרפתיים היא שלא להכניס לסוריה שום אדם שיש נגדו צו-הגליה בארץ-ישראל, שהם אף מוכנים לגרש מסוריה אדם שהוצא נגדו צו הגליה לאחר שמצא לו מקלט בסוריה.

בטרשיל אמר באירוניה, שהשלטונות הצרפתיים לא היו, מן הסתם, מרחיקים לכת עד כדי להביא את המופתי אל הגבול ולמסור אותו לידי ממשלת ארץ-ישראל.

[---]

הוא חזר ופנה למצב הביטחון. אמרתי, שאין ספק שהתפרצות-פתאום זו שנתחוללה ביומיים האחרונים היא מעשה מאורגן. לא בלבד שהתחילה לפתע פתאום, אלא נדמה שגם הגיעה לקצה בבת-אחת.

הוא שיסעני ואמר, שאכן ההתחלה הייתה בלי ספק מעשה מאורגן.

חזרתי ואמרתי, שההסבר האפשרי האחד למה שקרה הוא שהדבר אינו אלא תמרון כדי להסיח דעתה של הממשלה מן המופתי. הסבר אחר ייתכן, שההתקפות היו מכוונות לזמן ממושך, אלא שהופסקו מחמת מחדליהם שלהם עצמם: ערבי שזרק פצצה אל אוטובוס יהודי נהרג הוא עצמו בו-במקום; האיש היחיד שנהרג באוטובוס יהודי אחר שהותקף באש יריות היה שוב ערבי; מתוך הערבים שהתקיפו את הרכבת נהרגו שניים, ואני מניח כי נהג הקטר והמסיק שנפצעו היו שניהם ערבים, כי מספר היהודים בין נהגי הקטרים מועט מאוד.

בטרשיל אמר, שהסבר נוסף אחר ייתכן והוא הרצון להראות שמעשי הטרור יימשכו בארץ גם בהעדרו של המופתי. מכל-מקום, העניין עדיין לא הגיע לקצו.

לבסוף אמר שהיה רוצה מאוד בשיחה ממושכת יותר איתי, לשמוע כל מה שיש בפי על ביקורי בלונדון וכל ידיעה שתגיע אלי בדבר מצב הדברים בארץ. הוא מציע שאבוא שוב ביום ג'.

 

הערות