מתוך יומן העבודה - ירושלים, 16.10.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 16.10.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 16.10.1937

 

חזרתי לארץ באיחור של יומיים: יום אחד מפני מזג-אוויר לא טוב שאילץ את האווירון להמריא מרומא באיחור ולהתעכב כל הלילה באתונה במקום להגיע לאלכסנדריה, ולמחרתו מפני התפרצות-פתאום של המהומות בארץ-ישראל. [---]

יצאתי את הארץ ב-6 בספטמבר. מתוך 39 הימים שנעדרתי מן הארץ הייתי 12 יום בז'נבה, 15 יום בלונדון, יומיים בפאריס ו-10 ימים בנסיעות.

משנחתי בלוד נודע לי על מאורע הלילה: שריפת המשרד וצריפי האלחוט של שדה התעופה, שאת שרידיהם החרוכים ראיתי בעיני. דרכוני ומטעני נבדקו בסככה הפתוחה. בדרך ירושלימה סיפר לי ג'וזף את פרטי מאורעות יום אתמול ומסר סקירה כללית על המצב. מסמר החדשות היה האפתעה הנעימה שבטרשיל מנהל כהלכה את העניינים.

בהיותי באלכסנדריה הראה לי נחום וילנסקי צרור של קטעים מהעיתונות המצרית בתגובה על ההתפתחות בארץ-ישראל. במאמר מעטו של וילנסקי עצמו ב"בורס אג'יפשיין" על "מהפכת המשטר" בירושלים, מצאתי פנינה יקרת-ערך: "מה קרה בירושלים?" שואל הכתוב, ותשובתו: "מהפכה פרצה, הבריטים תפסו את השלטון".

אחר הצהריים באו בן-צבי וקפלן לשמוע חדשות אחרונות מלונדון. בן צבי מסר על המצב בעיריית ירושלים. מתוך ששת חברי העירייה הערבים נשארו רק ארבעה, מאחר שראש העירייה הוא בסיישל [הוגלה על-ידי הבריטים] ואחד החברים תחת מנעול ובריח בכלא עכו. הארבעה מתייעצים עתה אם להמשיך בתפקידם או לתבוע תחילה את מילוי המקומות שנתפנו ומינויו של ראש עירייה ערבי חדש. מבחינת היהודים השאלה היא אם להסכים למינוי ראש עירייה ערבי חדש, או לעמוד על כך שסגן ראש העיר היהודי ימשיך למלא את תפקידו של ראש העיר, ואפילו אם הסכסוך יביא בסופו לכך שהממשלה תמנה פקיד בריטי בראש העיר ירושלים עד אשר יגיעו הדברים לסידור סופי.

בן-צבי עורר גם את השאלה, אם אין עלינו ליטול עתה יוזמה ולעורר את האופוזיציה הערבית – נשאשיבי ואנשיו – לפעילות מדינית יחד עם האמיר. רוטנברג, כנראה, נלהב מאוד לרעיון שננקוט בקו הזה תיכף ומייד.

הבעתי ספקותי ואמרתי שעלינו לבחון תחילה ולהבהיר מספר נקודות שעדיין הן מעורפלות מאוד: ראשית, אם קיומה של קבוצה נשאשיבית הוא עדיין ממשות מדינית; שנית, אם מפלגה זו, אף אם היא עדיין קיימת, יש בה העוז לתמוך בגלוי בדרך החדשה שנקטה הממשלה; ושלישית, אם מפלגה זו והאמיר הם באמת בעלי ברית. בכלל, סברתי, כדאי לסייע לקבוצה ערבית שיש לה אומץ – מתוך השקפה או מתוך אינטרסים – אלא שחסרה היא אמצעים אחרים הדרושים לפעולה; אבל מה תועלת יש בבזבוז מאמצים מדיניים כדי לעזור לאלה שהם מפוחדים עד כדי ביטול עצמי?

ביקרתי אצל אגרונסקי ב"פלשתין פוסט" וצילצלתי אל "דבר", "הארץ" ו"הבוקר" כדי להבטיח שאין בעיתוני מחר מאמרים ראשיים או רשימות אחרות על הריאורגניזציה של ענייני הווקף, מאחר שכל פירוש בנושא זה עלול לקבל אופי של שמחה.

שוב עוצר. בדרך אל "פלשתין פוסט" ובחזרה היה על המכונית לעבור רחובות שוממים שהזכירו את ימי 1936.

 

העתקת קישור