מתוך יומן העבודה                                                                           פריס, 11.10.1937

יחד עם ירבלום אצל ניידיץ'.[1] [---] ניידיץ' סיפר על שיחתו האחרונה עם ז'בוטינסקי. טענתו העיקרית של ז'בוטינסקי נגד החלוקה היא: הדבר לא יקום! לבסוף הודה כי אם העניין לא יתגשם – הוא יתאבל מאוד. עיקר התנגדותו היא לא לעצם התוכנית אלא למנהלי המשא-ומתן. אמר בגלוי כי הוא צריך היה לעמוד בראש המשא-ומתן. ז'בוטינסקי נסע ליוגוסלביה להרצות. לדרום-אפריקה אינו חוזר. מצבו הכספי בכי רע וחייו בכלל קשים.

[---]

אחר הצהרים פגישה עם ג'ורג' מייאר, מי שהיה כתב ה"טאן" מקהיר, עכשיו כתב עצמאי בעיתון בפריס, עומד לצאת בקרוב בשליחות ה"טאן" לתורכיה, מקווה להסתדר במשרה חשובה (לדבריו) בקיי ד'ורסיי [משרד החוץ הצרפתי] שתחייב נסיעות למזרח או ישיבה באחד ממרכזי המזרח. הוא פירסם בזמן האחרון שני מאמרים ב"טאן" שנושאם הכללי הוא נגד האימפריאליזם הערבי, ועוד ידו נטויה.

אמרתי לו שיש להתרכז בשתי נקודות: הידוק הקשרים בין בריטניה וצרפת, ועיכוב אישור החוזה הצרפתי–הסורי עד שתתקבלנה ערובות מצד ממשלת דמשק שהיא לא תסבול אינטריגות בסוריה נגד הפוליטיקה הבריטית בארץ-ישראל ונגד השקט והשלום בארץ.

בערב יצאתי ברכבת מפריס למרסיי.

הערות