מתוך יומן העבודה - לונדון, 6.10.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 6.10.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 6.10.1937

 

ליאו הרמן[1] סיפר לי על תוכניותיו. זוהי השנה השלישית והאחרונה לפעולתו של ה"בריטיש קאונסיל" למען יהודי גרמניה, לפי התוכנית שקבעו המייסדים. הם מבינים היטב, כי סיסמת העזרה ליהודי גרמניה כבר נס ליחה. כנגד זה, הדאגה ליהודי פולין מעסיקה יותר ויותר את הציבור. חושבים להכריז על מגבית מיוחדת לעזרת יהודי פולין, או פולין וגרמניה יחד. [---]

[---]

רוזטי[2] בא מחזית בורנמות [ועידת הלייבור] ומתכוון לחזור לשם. מסַפר טובות על מהלך העניינים. במשלחת שלנו בבורנמות חמישה אנשים, [---] היו להם שיחות עם עשרות אנשים, בכללם דולטון,[3] הרברט מוריסון, טום ויליאמס, סיוזן לורנס, לורד סטראבולגי, רודן בקסטון, ג'ון וילמוט וכמה טרייד-יוניוניסטים. התגובה הייתה חיובית, בעצם לא נתקלו במתנגד גלוי. חששו ליהודים, אך גם בנידון זה יש התקדמות. נוצרה מעין מסורת שציר "פועלי ציון" מזמין את היהודים המשתתפים בוועידה לארוחת ערב שבה משוחחים על שאלות ארץ-ישראל. מספר הנענים להזמנה היה מועט בשנים הראשונות, אך לאט-לאט גדל. הפעם באו 12 (רוזטי משער, שבסך הכל יש כ-25 צירים יהודים). שאלו הרבה שאלות על ארץ-ישראל, לא מתוך איבה אלא מרצון להבין.

רוזטי מהלל את תשובותיו והסברותיו של ל. [לסיה-אלעזר] גלילי ואת האנגלית המשובחת שלו. טום ויליאמס אמר להם שמוכרחים לערוך ויכוח על ארץ-ישראל בוועידה זו; צריך להשיג את אישור המפלגה למיפנה החדש מצד ממשלת ארץ-ישראל. התייעצו עם מוריסון וגם הוא הביע אותה דעה. ויליאמס מוכן לדבר וכן מוריסון, אך זה האחרון הציע שיפנו לאטלי, כי הוא המנהיג הרשמי, ורק אם אטסלי לא יוכל – ידבר הוא, מוריסון. עם אטלי ייפגשו מחר בבוקר. בינתיים שוחחו עם דולטון, היושב-ראש, והוא הסכים להקדיש 20–25 דקות לעניין ארץ-ישראל בקשר עם הפיסקה על ארץ-ישראל בדין-וחשבון של מרכז המפלגה. תורה של פיסקה זו יגיע מחר אחר הצהריים. הראשון ידבר רוזטי, אחריו ויליאמס ולבסוף מוריסון או אטלי, ביררתי עם רוזטי את תוכן נאומו ומה יש לנסות לשים בפי האחרים.

[---]

אחר הצהרים טלפון מלוי בקשטנסקי בבורנמות. מחר בבוקר יראה את אטלי – מה להציע לו לומר? ב. כבר דיבר עם בן-גוריון וקיבל ממנו הוראות. הוספתי: בכל פתרון שיוצע לשאלת ארץ-ישראל – העיקר שצריך להישמר הוא עלייה יהודית גדולה. פתאום הופיע אלעזר גלילי. הוא עזב את בורנמות כי כספו אזל. מתברר שנסע על חשבונו הפרטי והוציא סכום שהיה מיועד לקניית מעיל... נתתי לו 2 לי"ש ושלחתיו חזרה. היו לו שיחות עם כמה אנשים מ"היושבים על הבמה", בתוכם לורד פספילד [סידני ווב], אשר אמר לו כי הוא מרוצה שסוף סוף הורידו את המופתי, אך מרוצה עוד יותר שלא הוא היה צריך לעשות זאת.

[---]

לארוחת-ערב בבית וייצמן, יחד עם בן-גוריון. הסבנו רק ארבעתנו. [---] לוייצמן הייתה שיחה עם הפרופסור [קופלנד]. הוא חזר והודיע כי מדיניות החלוקה שרירה וקיימת – דרך אחרת אין. [---]

גב' וייצמן נכחה באזכרה שהייתה היום ללורד פיל. ראתה שם את הנציב. הוא היה היחיד בבגד אפור בהיר – כל הקהל עטו שחורים (מחוסר בגד שחור לא הלכתי אני לאזכרה זו).

 

הערות

[1]  ליאו הרמן (1888–1951). נולד בבוהמיה. לאחר פעילות באיגוד הסטודנטים היהודים בפראג, נקרא לברלין ב-1913 לשמש מזכיר ההנהלה הציונית. עורך ראשי של "יידישה רונדשאו", הביטאון הציוני הרשמי במרכז-אירופה 1914–1919. מזכיר הדירקטוריון של קרן היסוד מאז הוקמה ב-1920 ועד מותו. ב-1926 עבר המשרד הראשי של "קרן היסוד" לירושלים, והוא השתקע שם.

[2]  משה רוזטי – נולד ב-1903 בלונדון. משנת 1919 חבר מפלגת "פועלי-ציון". פעל כקצין קשר פרלמנטרי של הציונות. תפקידו היה להכשיר את הקרקע לפני כל ויכוח בפרלמנט בשאלת ארץ-ישראל. ב-1937 מזכיר "הקרן הקיימת" בלונדון. מנהל מחלקת ההסברה של הסוכנות בלונדון 1942–1948. ב-1948 הוזמן ארצה כמזכיר מועצת המדינה הזמנית. לאחר הבחירות הראשונות לכנסת נתמנה למזכיר הכנסת.

[3]  יוּ דלטון (Dalton) (1887–1962). מרצה ב-of School London Economics ב-1919. חבר פרלמנט מטעם הלייבור מ-1924. סגן שר החוץ בממשלת הלייבור 1929–1931. מן הבולטים במפלגת הלייבור. השתתף בממשלת צ'רצ'יל בזמן מלחמת-העולם השנייה כשר ללוחמה כלכלית 1940–1942. אחרי המלחמה כיהן כשר האוצר בממשלת אטלי 1945–1947. אוהד הציונות.

 

העתקת קישור