מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 29.9.1937

 

[---]

מהארץ הגיעו ידיעות על מאסר מאה ערבים ומעלה. ברשיד חאג' אבראהים,[1] כנראה, לא נגעו – אחרת היו מזכירים את שמו. את האסורים ודאי ישחררו בעוד ימים מספר. מודיעים על מאסרו של צובחי חדרא - משמע ששוחרר ממאסרו הקודם; זאת לא ידעתי כלל.

הלכתי עם טולקובסקי למשרד המושבות לשיחה עם מרטין על עניין סעיף י"ח. בפתח השיחה החלפנו דברים על אנדריוס. בין השאר הפליט מרטין: לערבים היה כנראה רושם שהוא יותר מדי פרו-יהודי. עניתי: אם כך הדבר – הרי זה מלמד על פרצופה של הפקידות בכללה, בתוך פקידות אנטי-יהודית נראה פקיד ניטרלי כאנדריוס – פרו-יהודי.

בעניין סעיף י"ח טען מרטין, שהמלצת "הוועדה המלכותית" על שינוי סעיף המנדט לשם מתן חופש מסחרי לארץ-ישראל היא חלק מהפליאטיבים. אילו נקטה הממשלה במדיניות המוצעת בחלק II של הדין-וחשבון, הייתה מוציאה לפועל גם המלצה זו. אולם הממשלה נקטה במדיניות החלוקה, בהנחה שהמדינות תסדרנה אחר-כך בעצמן את בעיית המכס.

חזרתי על דברי שקבורו – כי יש להוציא את עניין סעיף י"ח מכל מערכת השאלות התלויות ועומדות ולטפל בו בלי דיחוי:

א. מפני המצב הכלכלי הירוד שנגרם על-ידי תקופת המעבר, והמחייב את הממשלה לצעדים שיעודדו את החיים הכלכליים

ב. מפני הקשיים המיוחדים של ענף ההדרים. אין אנו דורשים תיקון המנדט, אלא החלטה של מועצת חבר הלאומים שתיתן סמכות לממשלת ארץ-ישראל לפעול.

[---]

טולקובסקי הוסיף שאין צורך להביא לפני חבר הלאומים כבר בינואר הצעה מפורטת בדבר האמצעים שתאחז בהם ממשלת ארץ-ישראל. די אם תתקבל החלטה כללית הנותנת סמכות לממשלת המנדט להנהיג שיטה של תעריפי-מכס כפולים (מקסימום ומינימום) בלי לפגוע על-ידי כך בעיקרון של אי-הפליה. מדינה שתקנה מארץ-ישראל, נאמר, לפחות רבע ממה שארץ-ישראל תקנה ממנה, תזכה בתעריפי מינימום. מדינות שקניותיהן מארץ-ישראל לא תגענה כדי רבע ממכירותיהן – תשלמנה את המקסימום. טולקובסקי בטוח שעצם ההחלטה תשפיע לטובה על המשא-ומתן הבלתי-רשמי שהוא מנהל עם ממשלות שונות.

מרטין הבהיר לנו, כי הקושיה שנתעוררה במשרד-המושבות וגם ב"וועדה המלכותית" בדבר קבלת הצעתנו זו היא לגבי המדינות שאינן באות כלל בחשבון לקניית פירות הדר ארץ-ישראליים, בעוד שהן מוכרות לארץ-ישראל תוצרת שהארץ זקוקה לה בהחלט. לדוגמה, ברזיל המוכרת לארץ-ישראל קפה ואינה יכולה לקנות ממנה תפוחי זהב. השאלה היא אם ועד כמה תפגע השיטה שאנו מציעים בקשרי מסחר כאלה, אם ועד כמה תזיק לקהל הצרכנים בארץ-ישראל – זאת יש לברר על סמך עובדות ומספרים.

הסכמנו שנגיש בימים הקרובים תזכיר בו תנוסח הצעתנו, ותנותח השפעת קבלתה על המצב המסחרי. טולקובסקי יעבד את התזכיר. באמתחתו חומר סטטיסטי רב שיספיק לו לחיבור הטבלאות הדרושות.

דיברתי שוב עם וייצמן על ההכרח במאמץ כספי גדול ודחוף. הוא טילפן לסיימון מרכס[2] וקבע להיפגש אתו בצהרים.

אחר הצהריים הודיענו כי הסכימו על תוכנית פעולה. [---] כוונתם להזמין כעשרים איש למסיבה בבית ג'יימס, לאו דווקא לפי רשימתו של הרצפלד.

בישיבת ההנהלה הציע וייצמן להודיע לממשלה, כי כל זמן שיימשך הטרור אין טעם לשלוח ועדות חדשות ושאנו, על-כל-פנים, לא נשתתף במשחק זה – זאת אומרת, לא נלך למשא-ומתן. קודם כל ישימו קץ לטרור וידאגו שיהא שלטון בארץ.

הבעתי ספק אם כדאי לנו לאיים שלא ננהל משא-ומתן עם הוועדה. הממשלה יכולה להיאחז בזה ולדחות את כל העניין. היא תאמר: הערבים הם נגד, וייצמן גם כן מודיע שלא ינהל משא-ומתן עם הוועדה – הרי שיש לדחות לפי שעה את העניין ולהתמסר להשכנת שלום בארץ. מי יודע כמה תימשך תקופה זו של "השכנת שלום", באילו אמצעים היא תתנהל ולאלו תוצאות תביא.

גמרנו שחיים ישוחח מחר עם שקבורו שיחה חופשית על המצב כולו, וישפוך עליו כל מה שיש בליבו. אחר-כך נתייעץ שוב על הקו שננקוט בשיחה הרישמית שתתקיים סוף-סוף עם אורמסבי-גור. [---]

ביררנו עוד את עניין גרוסמן (נשלח מברק להנהלה להעמידו לדין לפני בית-הדין של ההסתדרות הציונית בתביעה לשלול ממנו את הזכות להיבחר למוסד ציוני כלשהו עד לקונגרס הבא). [---]

[---]

ישיבת הוועדה הפוליטית של הסוכנות הייתה חסרת תוכן ממשי. וייצמן מסר סקירה כללית על המצב מאז ציריך [הקונגרס] ועל תוצאות ז'נווה [מועצת חבר הלאומים]. הודיע כי בהזדמנות הראשונה של ראיון עם אורמסבי-גור ימסור לו את החלטת מועצת הסוכנות – בכלל זה ההצעה לממשלה לכנס את היהודים והערבים לפגישה משותפת איתה כדי לדון על שלום בארץ-ישראל בלתי-מחולקת על יסוד המנדט והצהרת בלפור.

אחר-כך התחילו בארגונה הפנימי של הוועדה. סאקר הציע את מלצ'ט כיושב-ראש. נוויל לסקי[3] הציע את רדינג, בזכות היותו רחוק מהעניינים. לבסוף בחרו את שניהם כנשיאים. בחלק זה של הישיבה לא השתתפו חברי ההנהלה.

בראשית הישיבה העיר רדינג על ריבוי מספרם של חברי ההנהלה הציונים. כשקיבל את המינוי היה לו רושם שהוא נכנס לגוף שהציונים והבלתי-ציונים מעוניינים בו. עכשיו מתברר שמשקל הציונים מכריע [---]. וייצמן תירץ את העניין, והעיר שבדרך כלל יהיה מרכז העניינים בחודשים הקרובים בירושלים, בעוד שהוועדה נבחרה על-מנת לפעול בלונדון.

[---]

 

הערות