דברים בישיבת מרכז מפא"י - ירושלים, 7.9.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - ירושלים, 7.9.1937

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                           ירושלים, 7.9.1937

 

[---] ברור כי בז'נווה [בוועדת המנדטים של חבר הלאומים] עלינו לעמוד על קיום המנדט. מי שחושב כי החברים המנהלים את הפעולה הפוליטית של הציונות אינם מסוגלים לעמוד על תביעה זו של קיום המנדט, משום שאנחנו "רקובים בפנים" וכו' – לא היה צריך לבחור בנו. וייצמן ובן-גוריון לא העלימו את דעותיהם בקונגרס.

ברור שנעמוד על קיום המנדט, אלא שדבר זה אינו מונע ממני להעריך מה מחייב יותר את בריטניה בסיטואציה שנוצרה עכשיו. לפי הערכתי, העובדה שב-1937 הכריזה בריטניה על נכונותה להקים מדינה יהודית, מחייבת אותה-במצב הנוכחי יותר מאשר מתן הצהרת בלפור ב-1917, או קבלת המנדט ב-1920.

[---] עלי להעיר, כי במידה שהחלטת הקונגרס לא נתנה סמכות להנהלה להעדיף את הפתרון של הקמת מדינה בחלק מן הארץ על-פני תוכנית אחרת, באותה מידה גם לא נתנה ההחלטה סמכות להעדיף אפילו את המשך קיום המנדט בהיקפו המלא על-פני אפשרות של הקמת מדינה. זהו פירוש ההחלטות. אבל נכון שההכרעה צריכה ליפול בקונגרס הבא.

[---]

מילים מעטות על המצב בארצות השכנות. במזרח סביבנו – מרקחה גדולה: כינוס הוועידה הערבית בבלודאן,[1] ריכוז האנשים בז'נווה, קריאת "הוועד הערבי העליון" להבלגה. קריאה זו הדאיגה אותי, כי היא מוכיחה על תכונה גדולה לקראת מועד מסויים. כבר לפני זמן החלו להגיע אלינו מלונדון ידיעות על תכונה חשודה בארצות השכנות, על התכוננות למרד גדול עם אבן סעוד בראש. התייחסתי בחשדנות לידיעות האלה וראיתי בהן רצון להלך עלינו אימים כדי שנסתלק מתוכנית החלוקה ונשלים עם כל תוכנית שבריטניה תחליט להשיגה.

חקרנו את הדבר באופן עצמאי ממקורות ישירים ונתקבלה תמונה בהירה פחות או יותר: לסוריה חזרו מהגרים רבים, והם מחפשים לעצמם מעמד ויוצרים תסיסה. בעיראק המצב מעורער מאוד. לאבן סעוד יש קובלנות נגד בריטניה מקדמת דנא והוא מחפש הזדמנות לעשות איתה חשבון. כל אלה מנסים להיאחז בעניין ארץ-ישראל ולהיבנות מהמערבולת. הם מקווים שכאשר יתחילו מאורעות בארץ-ישראל, אם אומנם יתחילו, תקום תנועה ערבית גדולה בארצות השכנות. [---] גם על זה צריך יהיה לדבר בז'נווה ובלונדון.

מנהל מחלקת-העלייה הממשלתית, אריק מילס, פנה אלינו בהצעה דלקמן: הוא מבין שאנחנו נילחם נגד קביעת מקסימום פוליטי לעלייה, אבל עלינו להבין כי בשביל הממשלה הרי זו עובדה ודאית, לכל הפחות לגבי שמונת החדשים הקרובים. הוא עצמו מסופק אם נצליח לשנות את ההחלטה הזאת לתקופה האמורה, גם אם נפנה ללונדון. יחד עם זאת, הוא מניח כי אם תתקבל תוכנית החלוקה – נחזור לשיטת ה"שדיולים" (אגב, עלי לציין, כי מילס הוא אחד המעטים מבין הפקידים הבריטים בארץ, המאמין בכל לבו בתוכנית החלוקה ורוצה בהגשמתה). בתנאים הנוכחים, חושב הוא, מוטב לנהוג ביחס ל"שדיול" הקרוב בדרך זו: כדי שלא תחסר חוליה בשרשרת תיעשה כמובן החקירה, אך נימנע הפעם ממשא-ומתן מסובך על ה"שדיול" ויהיה ברור מראש, שיינתן לנו מספר סרטיפיקטים תוך הסכמה בינינו. מילס מניח, כי המספר שנקבע ל-8 החדשים הקרובים – 8,000 עולים – לא ישמש רק מספר מקכסימלי, אלא זה באמת יהיה מספר העולים שיבואו בתקופה זו,

[---] הוא שאל אם נסכים להצעה זו. אמרתי לו, שמצידו זוהי הצעה הוגנת, אבל התשובה תינתן לו לאחר שהנהלת הסוכנות תדון בדבר.

לפי דעתי יש לקבל את ההצעה מהטעמים הבאים:

א. אני בטוח שאם ייעשה חישוב ה"שדיול" לפי העיקרון של יכולת הקליטה, נקבל הפעם פחות רישיונות בשביל העלייה העובדת;

ב. משום שכל הכרזה מצידנו כלפי ממשלת ארץ-ישראל אין לה עכשיו ערך. אם נוכל להילחם בלונדון נילחם, אבל כאן בירושלים אין ערך למלחמה נגד המקסימום הפוליטי;

ג. כלפי חוץ לא יהיה כל הבדל בפרוצדורה. [---]

 

הערות

[1]  הוועידה הערבית בבלודאן (בקירבת דמשק) זומנה על ידי "הוועדה להגנת פלשתין" בדמשק והתכנסה בין 8 ל-10 בספטמבר 1937. השתתפו בה נציגי אגודות דתיות ומדיניות ועסקנים פאן-ערביים מסוריה, עבר-הירדן, עיראק, מצרים ולבנון.

 

העתקת קישור