מתוך יומן העבודה - תל-אביב, 3.9.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - תל-אביב, 3.9.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                          תל-אביב, 3.9.1937

 

 

ביקרתי אצל רוטנברג במלון המלך דוד – פגישתנו הראשונה מאז חזרנו שנינו לארץ-ישראל. למדתי מדבריו, שאחרי גמר בניינה של תחנת הכוח רדינג [בתל אביב] אין הוא פותח בתוכנית-עבודה חדשה, ושאין בידו לתת להרצפלד שום כסף לסלילת הכביש בבית שאן. הוא מתמסר עכשיו הרבה לפיתוח קווי-תעופה ארץ-ישראליים ומטרתו הראשונה היא להבטיח חלקת אדמה שבבעלות הממשלה, המשתרעת מ"רדינג" צפונה לאורך החוף, לשם הקמת שדה תעופה בשביל תל-אביב. החלקה נועדה מלכתחילה לתוכנית שיכון יהודית, שבה ישתתפו עיריית תל-אביב, החברה הכלכלית הארץ-ישראלית ודומני גם ההסתדרות. לבסוף נמסר חלק ממנה לחברת-החשמל הארץ ישראלית בשביל תחנת-הכוח החדשה שלה. עכשיו מבקש רוטנברג את החלק הנותר בשביל שדה-תעופה. מתן שדה-תעופה בשכנות סמוכה לתל אביב הוא בעל חשיבות חיונית, הן לעתיד הרחוק והן לצורכי השעה, לנוכח הסכנה של ניתוק הקשר עם לוד בימי מאורעות. יתרה מזו, שדה תעופה במקום שמציע רוטנברג ניתן על-נקלה להיות מורחב כדי לשמש נמל למטוסי-ים. קירבת המקום לתל-אביב אף היא יתרון גדול.

[---]

בשובי למשרד מצאתי לפני את מזכיר המועצה המקומית חדרה, שבא אלי עם ידיעה על מעצר אדמיניסטרטיבי של 15 בחורים למשך שנה בעכו. מסתבר כי המשטרה ערכה לה מראש רשימת "הטיפוסים הגרועים" כביכול מקרב פועלי חדרה. אלה היו ברובם פועלים שאי-פעם נתפסו על-ידי המשטרה בשל עמידה במשמרות נגד העסקת פועלים ערבים. אבל מאחר שרובם של פועלים אלה שוב אי-אפשר היה לגלות את מקום מגוריהם או שהתנהגותם ללא דופי עושה את מאסרם בתנאי השעה הזאת לאבסורד גמור, גנזו את הרשימה, ובמקום זה נשלה קצין משטרה יהודי למושבה והוא שם ידו על כל מי שנזדמן לו: פועלים בחופשת מחלה, מובטלים וכדומה. לאחדים מהם נאמר שהם נדרשים רק למחצית השעה ונענו לכך ברצון, בלא שעלה בדעתם חשד קל שבקלים במה שמצפה להם. נלכדו גם שני אנשים שחרשו חלקת אדמה בסמוך למקום שבו נרצחו שני ערבים. כל אלה נשאלו לשמותיהם והוצהר עליהם לפני סגן מושל המחוז הממונה לכך אותה שעה, שהם ידועים למשטרה כבעלי אופי רע, ועל-פי זה הוא פסק את דינם.

ביקרתי אצל המזכיר הראשי, מר בטרשיל. שוב דובר בעניין ציריך, ושוב ראיתי מה חזק הרושם שעשתה על השלטון העובדה שהקו של וייצמן ושל ההנהלה אושר בקונגרס ברוב כה גדול ופה-אחד במועצת הסוכנות. הודעתי לבטרשיל שאני יוצא בעוד כמה ימים לז'נווה. הוא רוצה מאוד לדעת מה לדעתי יהיה לוח-הזמנים בעניין החלוקה בחודשים הקרובים, ואני אמרתי לו כל מה שהיה ביכולתי לומר.

הוא גם שיבח מאוד את שיתוף-הפעולה שזכה לו מצד ברנרד ג'וזף.

דיברתי איתו על עניין המעצרים בחדרה. הבהרתי, שאין לנו מאומה נגד מעצרים אדמיניסטרטיביים כשלעצמם, אלא שאנו רואים הצדקה להם בשני מקרים בלבד: או שהנעצר חשוד בעיני המשטרה בהשתתפות בהפרת הסדר, או שעברו מעיד שהוא עלול להסתבך בפשעים. האנשים שנעצרו בחדרה אינם לא זה ולא זה. השוטרים לא חיפשו אנשים על-פי רשימה, אלא תפסו את כל מי שנזדמן לידם ורשמו אותו כבעל אופי גרוע רק לאחר שנודע להם שמו.

בטרשיל הודה, שתמה מאוד כשראה הבוקר ב"פלשתין פוסט" כי בחדרה נאסרו לא פחות מ-15 איש. מייד היה לו רושם שמן הסתם הייתה במקרה זה מידה יתרה של התלהבות, והוא דרש שיימסר לו דין-וחשבון. הוא הבטיח לי לחקור בדבר אישית, אבל רמז מיחד שאין הוא מקווה שיוכל להגיע למסקנות ברורות תוך השבוע הבא. אולם כשהערתי שהאנשים נשלחו לעכו לשנה תמימה, נדמה לי שיכולתי להבחין בפניו חיוך קל. בטרשיל הבטיח להורות למשטרה, שהנאסרים בעכו יזכו לטיפול אנושי ושיורשה לקרוביהם להביא להם מזון, ובמיוחד לימי ראש-השנה.

[---]

בשובי למשרד הייתה לי ישיבה קצרה עם קפלן ועם הרב פישמן, בה מסרתי בקצרה על מצב הביטחון ועל הבעיות העולות לרגל פעולות התגמול. הצעתי, וההצעה נתקבלה, לכנס ליום ד' מועצה של מנהיגי מפלגות הקואליציה ונציגי הוועד הלאומי ועירית תל-אביב כדי לדון בשאלה זו ולהחליט על האמצעים שיינקטו.

בשעת ארוחת-הצהרים צילצל בטרשיל ואמר שקיבל הוראה מן הנציב העליון להודיעני, שפרשת המעצרים בחדרה נתונה לחקירה נמרצת מאוד והוא מקווה שהדבר יתברר תוך שניים-שלושה ימים. אולם הנציב שואל, אם אוכל לדאוג שהעיתונות תעבור בשתיקה על עניין זה. הבטחתי שאעשה כל שביכולתי.

בשעות הראשונות שלאחר הצהרים שוב נפגשתי עם רוטנברג, שראה בינתיים את פני הנציב העליון. הוא מצא אותו במצב-רוח מצויין, אבל תשוש במידה בולטת לעין. דנתי עם רוטנברג בשאלת מעשי התגמול והצעתי לו שיתקשר עם ז'בוטינסקי ויזמין אליו את אחד המנהיגים המקומיים של "ארגון ב'". הוא קיבל עליו לעשות זאת. סיפרתי לרוטנברג על פעולותינו האחרונות בשטח הערבי.

יצאתי לתל-אביב עם רעייתי ועם הגב' רוז גוטמן. וו עושה משהו בשבילנו בקרב החוגים הפציפיסטיים בבריטניה ונכחה בשתי ועידות של תנועת השלום הבין-לאומית שנתכנסו בקופנהגן ובפראג. יש לה הרבה מאוד לספר על עבודתה.

ביקרתי אצל יהושע חנקין[1] לשמוע פרטים על ההסכם שעשה מטעמנו עם העיתון הערבי. [---]

בערב קיבלתי ידיעה מירושלים, שיהודי אחד נורה ונפצע קשה כשהיה בדרכו מן הכותל המערבי לאחר תפילת מעריב. זסלני אמר לי, שהוא השתדל באמצעות הקשרים שלו, שיבוצעו מייד כמה מאסרים של ערבים בעיר העתיקה כאמצעי מנע נגד מעשי תגמול אפשריים [של יהודים]. אמרתי לו, שיתקשר עם אחד הפקידים של מזכירות הממשלה ויעביר אל המזכיר הראשי את הידיעה, כי לדעתנו צורך חיוני הוא בהחלט שיבוצעו כמה מאסרים תיכף ומייד ושהמעשה יפורסם בשידור רשמי של שעה 9. זסלני הודיע לי אחר-כך, שהעביר את הידיעה הזאת למודי, והלה קיבל עליו להעבירה לבטרשיל.

נאמתי באסיפה כללית של מפלגת פועלי ארץ-ישראל ב"גן-רינה" [קולנוע ללא גג ברחוב בן-יהודה בתל אביב]. נאסף קהל של למעלה מ-3,000 איש. לפני שנפתחה האסיפה היטה אותי שוטר לבוש אזרחית הצידה וסיפר לי, כי רוויזיוניסטים מפיצים שמועה שמאסרי חבריהם היום הם תוצאה של שיחתי עם הנציב העליון בלילה שעבר, ועל-כן הם מתכוונים לעורר מהומות באסיפה. "שוטר נמצא כאן עם חמישים איש, יהודים ובריטים. האם אוכל לדאוג לכך, שאם תהיה הפרעה באסיפה ימסרו אנשינו את המפריעים למשטרה?" עניתי שמסירת מישהו אינה באה בחשבון, אך אם תהיה הפרעה תצטרך המשטרה להתערב מייד. ביקשתי ממנו במפגיע לומר לאנשיו שיימנעו ממכות. הוא אך חייך... והוא איש משכיל צעיר מיוצאי גרמניה, ס. ד. [חבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית] לשעבר, אחד מאנשינו.

נאמתי כשעה ורבע, תחילה על ציריך ואחר-כך על המאורעות האחרונים בארץ-ישראל. בגינוי מעשי תגמול נגד ערבים חפים מפשע השתדלתי לדבר גלויות ככל שניתן באסיפה פומבית. הרבה דברים שאמרתי לא נעמו לאוזנם של רבים מאוד בקהל הנאספים – ואלה היו רובם פועלים – אבל ראיתי גם רבים מניעים ראשיהם לאות הסכמה והייתי בטוח שאף המתנגדים ישאו איתם מן האסיפה משהו שאינו נותן מנוח ומחייב הרהור נוסף. לא הייתה שום הפרעה ולא היו קריאות-בינים. וכשישבתי על מקומי ידעתי, כי המעשה נעשה.

 

הערות

[1]  ראו עליו במסמך 122, הע' 3.

 

העתקת קישור