ראיון עם הנציב העליון סר ארתור ווקופ                                             ירושלים, 13.7.1937 

 

הוזמנתי לביקור אצל הנציב העליון בשעה 1.

הנציב פתח בהערה, שהשקט בארץ מופרע קצת. הממשלה החליטה להחמיר כמה תקנות ולהגביר את הפיקוח על העיתונות. מן הסתם ידוע לי, כי העיתונים הערביים "אל-ליוא" ו"א-דיפאע" נסגרו, האחד לשישה שבועות והאחד לארבעה שבועות. נראה גם צורך להפסיק לזמן-מה את הוצאת העיתון העברי "הבוקר" והיה מועיל מאוד אילו יכולתי אני להזהיר את העיתונים היהודיים, שיהיו מקפידים בימים אלה שלא לגרות את הקהל ללא צורך.

שאלתי מה היה הטעם לסגירת "הבוקר".

הנציב ענה, שאין זה מנהגה של הממשלה ליתן את הנימוקים להחלטותיה אלה.

אמרתי, שאין בידי ללחוץ על הוד מעלתו שיגלה לי מה שנראה לו סוד רישמי, אבל רוצה אני שיבין, כי באין לי ידיעה זו הריני חסר כל הנחיה על מה עלי להזהיר את העיתונים.

אמר, שהמזכיר הפרטי יגיד לי את תאריך הגיליון של "הבוקר" שבגללו נסגר העיתון, והוא בטוח שאחרי שאקרא בו אמצא את הנימוק. והוסיף, כי הקו הכללי יהיה לסגור עיתונים שנמצאו אשמים בסילוף מסקנותיה של "הוועדה". בסוד הוא יגיד לי, אם כי בטוח הוא שאינו רשאי לעשות זאת, שהנימוק לסגירת "אל-ליוא" היה שיפרסם מאמר שבו נאמר, כי העמדת ירושלים תחת מנדט חדש תביא בסופו של דבר לכך שהיא תסופח למדינה היהודית (הנימוקים לסגירתם של "אל-ליוא" ו"א-דיפאע" נמסרו בפרטות בתמסיר רישמי ששודר בו-בערב).

בהמשך דבריו סיפר, שיש כוונה להחמיר יותר את התקנות בדבר תהלוכות ואסיפות. כיום כל התקהלות או תהלוכה של 50 איש ומעלה טעונה רישיון המשטרה. הוחלט להוריד את המינימום עד 30 או אפילו 20. הוא חושב, שהגבלה זו אינה צריכה לעורר בי דאגה לגבי אסיפות בתל-אביב, ובכלל אין לו שום כוונה למנוע בירורים פומביים בעניין המדיניות החדשה הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים, אבל הכרח הוא לתת בידי המשטרה מכשיר לנקיטת אמצעים נגד אסיפה, נניח, בשער שכם.

בתחילה התרשמתי, שאמירתו כי לא יהיו כל קשיים בעניין אסיפות בתל אביב פירושה שלא יהיה למוסדותינו שם צורך לקבל רישיונות המשטרה לאסיפות של פחות מ-50 איש, אבל מתוך שאלות ותשובות נוספות נתברר, שיהיה צורך לקבל רישיון אלא שהרישיונות יינתנו בלי הגבלה.

הסברתי שאני אהיה אחרון לטעון שהגבלות אלה, שהממשלה חושבת אותן לחיוניות למען קיום הביטחון, לא תוטלנה: ראיתי חובה לעצמי לציין את הסבל העלול לבוא בעקבותיהן. הבאתי לדוגמה מוסדות כגון התאחדות בעלי התעשייה, מועצת פרי ההדר, ההסתדרות וכיוצא באלה, שבאסיפותיהם הרגילות משתתפים על הרוב 30 איש ויותר.

הנציב אמר, שייקח דברים בנושא זה עם המזכיר הראשי ויראה אם אין אפשרות לערוך רשימה של מוסדות אשר להם יודיעו, כי רשאים הם לקיים אסיפותיהם הרגילות כמנהגם לפני כן.

חזרתי על מה שאמר הנציב בראשית השיחה, שהארץ נתונה במצב של אי-שקט, ואמרתי שהחירות הנתונה למופתי ולידידיו לארגן התנגדות למדיניות הממשלה יש לה השפעה הרסנית מאוד על המצב בארץ. מה שמפריע ביותר הוא הזלזול הפומבי של ראש הממשלה העיראקית במדיניות החלוקה.[1]

הנציב ענה, שאם הממשלה מניחה למנהיגים היהודים לזלזל במדיניות הממשלה, ודאי שאין היא יכולה לשלול חירות זו ממנהיגים ערבים. הוא ראה החלטה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל המנוסחת במילים חריפות עד מאוד.

אמרתי, שנקטתי את הביטוי "זלזול" כלפי ממשלה זרה. איני יכול להבין איך יכולה ממשלת הוד מלכותו לסבול התערבות כזאת. נתאר לעצמנו שמר בלום או מר שוטן[2] היו מפרסמים קריאה לתושבי ארץ-ישראל להתנגד למדיניות שהכריזה עליה ממשלת הוד מלכותו. כלום לא היה מעשה זה מביא לידי משבר בין-לאומי ממדרגה ראשונה? והנה, פורסמה קריאה כזאת מטעם ראש מדינה, שהיא לא רק בת ברית לבריטניה הגדולה, אלא מכל הבחינות בת חסותה של בריטניה הגדולה.

הנציב אמר, שגם הוא עצמו היה מדוכא מאוד מן המברק של חיכמת סוליימן. אך מכיוון שאין ספק שמשרד החוץ הבריטי יודע מה שקרה, אין הוא חושב שיש לו מה לעשות בעניין זה.

אמרתי, שמחובתי היא להסב תשומת ליבו למצב שנוצר בארץ בעקבות התערבותה של ממשלת עיראק. הננו חיים כאן בעולם המאמין, ששום דבר אינו יכול להתרחש אם אין בריטניה הגדולה רוצה שיתרחש. אני בטוח שהערבים, הרואים את המדינה התלויה בבריטניה פועלת נגד דעתה, מסיקים מכאן שכל העסק הזה היה מסודר מראש , כדי ליתן לבריטניה הגדולה אמתלה לחזור בה ממדיניות שנתקבלה רק מן השפה ולחוץ. הערבים פשוט יסרבו להאמין, שחיכמת סוליימן היה מעז לשלוח טלגרמה כזאת לו אמר לו השגריר הבריטי בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, שממשלת הוד מלכותו תראה כל התערבות מצדו בענייני ארץ-ישראל כמעשה לא ידידותי. לדעתי, בר זה נכון גם לגבי אבן סעוד – הוא לא היה מסתכן במשיכת רוגזה של בריטניה עליו למען ערביי ארץ-ישראל.

סיפרתי לנציב מה ששמעתי מפי פלח בבוקרו של אותו יום. בשעה שנתפרסם דבר המדיניות החדשה היו אנשי הכפרים סביב ירושלים מוכנים לגמרי לקבל את הדברים כצו הגורל, אך מששמעו מן העיתונות שממשלת עיראק קוראת להם לא למסור אף שעל מאדמת פלשתינה, נתבלבלה דעתם.

הנציב חזר ואמר, שעניין זה מסור כולו בידי משרד החוץ והוסיף שמשרד החוץ יודע בדיוק מה דעתו שלו על התערבות ממשלת עיראק וסעודיה בענייני ארץ-ישראל, הרי שאין לו כל צורך לכתוב בעניין זה ללונדון.

מהי דעתו בעניין זה – לא הואיל לומר לי.

אמרתי, שאני מודאג מן ההשפעה שתהיה להתפתחות זו על אמון הציבור בממשלה בכל הנוגע לביטחון. הצהרותיו של חיכמת סוליימן הן תוצאה ישירה מחופש-הפעולה שנהנה ממנו המופתי של ירושלים. הצהרות אלה הוזמנו על-ידי המופתי. אין ספק שהוא יכול לקבל אותה סחורה, לפי הזמנתו, גם מאבן סעוד. הממשלה הסורית מהססת כנראה להיכנע ללחץ המופתי, אבל אם יתעקש על כך עוד כמה ימים, ישיג בלי ספק אותן תוצאות גם ממנה. אני יודע, שמברקי המחאה שנשלחו מחלקים שונים של הגליל נגד הכללת אזור זה במדינת היהודים המוצעת גם הם הוזמנו על-ידי המופתי. ה"מ אמר, שלא היה בידו למנוע מן המופתי מה שלא מנע מן המנהיגים היהודים; אני חושב שיש הבדל יסודי בין פעילות מדינית שהביאה בעבר, ועלולה להביא גם בעתיד, למרד מזויין ובין מדיניות שהייתה תמיד דבקה בדרכים קונסטיטוציוניות. [---]

הנציב שאל אם יש בידי הוכחות ברורות לפעולות המופתי בניגוד לממשלה. מניח הוא שאני יודע, שאין דבר רצוי לו יותר מן האפשרות לנקוט אמצעים נגד המופתי, אבל לשם כך דרוש שיהיה לו בסיס לדבר.

[---]

הוויכוח בעניין זה נתמשך על-פי הקווים הנושנים. לבסוף אמר הנציב ששאלה זו בדבר המופתי נדונה למדי בלונדון והוחלט לנקוט אמצעים נגדו רק לאחר שהוא יעבור גבול מסויים. הוא עצמו אין לו ספק, שהמופתי יעשה זאת במוקדם או במאוחר. [---]

הזכרתי לו את הידיעה שמסרנו לשלטונות על הברחת נשק בשביל הערבים ועל שליחותם של שלושה אישים שהוזמנו לבוא תיכף ומייד לסוריה עם סכום כסף למטרה ברורה למדי. זה קרה בשעה שהמופתי ישב בדמשק.

הנציב העיר, שלפי הידיעות שהגיעו אליו מן המשטרה כמות הנשק העוברת את הגבול היא מועטת.

אמרתי, שהרושם שלנו הוא שונה. מה שחשוב הוא, ראשית, נקיטת אמצעים חריפים נגד המופתי וידידיו, ושנית, תגובה חריפה ומיידית על כל התפרצות העלולה לבוא.

הנציב אמר, כי בעניין השני הוא תמים דעים אתי לגמרי. שאל מתי אני עומד לצאת לקונגרס ומי יפעל בהיעדרי.

עניתי, שעדיין לא גמרתי בדעתי אם לצאת בכלל. הכל יהיה תלוי בהתפתחות המצב הביטחוני. אם אצא, תהא ההנהלה הזמנית בידי מר בן-צבי וד"ר ג'וזף.

 

הערות