מתוך יומן העבודה - ירושלים, 22.6.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 22.6.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 22.6.1937

 

קיבלתי ידיעה, שפרסום הדין-וחשבון ומסקנותיה של הממשלה צפוי בימים שבין 5 עד 10 ביולי. הברקתי זאת ללונדון.

הגיעתני ידיעה מדמשק בקשר לאמצאה חדשה שקנתה לה עכשיו מהלכים בעיתונות הערבית בדבר תוכניות כביכול לספח את פלשתינה לסוריה. לפי הידיעה שבידי, נסע ד"ר שהבנדר[1] למצרים על-פי הזמנה שנשלחה אליו מאת נשיא מועצת המלוכה, עמר מוחמד עלי,[2] על-מנת לדון בפרוייקט הזה. בחיפה פגש שהבנדר, כפי שמספרים, בחאג' אמין שהלך אחר-כך לדמשק. אומרים שגם האמיר עבדאללה שלח נציג לדמשק. שלחתי את האינפורמציה הזאת לווילנסקי בקהיר ואמרתי לו לעמוד על המשמר.

הגיעו לידינו עדויות חדשות שבכתב המעידות בבירור שרצח הקצין הערבי[3] אורגן בידי המטה הראשי של הלאומנים הערבים. הרצח גופו בוצע לא בידי פטריוט אלא בידי מתנקש שכיר. [---]

[---]

אירחתי לארוחת-צהרים בביתי את חבר הפרלמנט מארדי-ג'ונס.[4]  הוא כבר נפגש עם המופתי ועם חבורה של ערבים אחרים. בא גדוש טענות ערביות ובכללן הטענה, שהציונות היא בעצם תנועה דתית המאיימת על המקומות הקדושים לאיסלאם. אחרי שיחה של שעתיים הוא נוכח, לפי דעתי, שהדבר איננו כה פשוט כפי שהוא מניח. הוא עומד לבקר בכמה מוסדות ויישובים.

אחר הצהרים באו נציגי קיבוץ "החוגים" ברעננה לחקור בדבר סיכויי התיישבותם בבית שאן. הם מועמדים להתיישבות בנקודה המזרחית ביותר סמוך לירדן.[5] הקבוצה רותחת מהתרגשות בציפייה למאורע הנכסף. מספרם 220, אך רק 80 מהם יעברו ראשונים. אמרתי להם, כי בטוח אני שהתיישבותם תתגשם במהרה, אבל הזהרתים שיהיה עליהם ללכת כקבוצת "כיבוש" (בלי שהסוכנות תיטול עליה, לפי שעה, התחייבות ליישבם כיישוב קבע). יש בין החברים מספר רב של ארץ-ישראלים, לחלק מהם ידיעה שימושית טובה בערבית ובדרכי המשא-ומתן עם ערבים.

[---]

שמעתי מפי אליהו ששון על ביקורו אצל הקונסול הכללי העיראקי (הקונסוליה העיראקית הועברה זה מקרוב מחיפה לירושלים). ששון נפגש עם הקונסול לראשונה לפני כחודש בדמשק, כשנשלח לשם על-מנת לסדר פגישה בדמשק ביני לבין שר החוץ העיראקי. [---] אותה פגישה לא נתקיימה, משום שדר' נאג'י אל-אציל[6] שהה בדמשק רק יום אחד, אבל תגובתו על ההצעה הייתה בהחלט לבבית. הוא שאל אולי יש אפשרות שאני אבקר בבגדאד, ולפי שעה הוא מבקש שנבוא במגע עם הקונסול שלהם בחיפה, שהוא נציג מהימן ביותר של הממשלה הקיימת.

הקונסול נטל הזדמנות להתוודות לפני ששון והבטיח לו, שאף-על-פי שלבו עם ערביי פלשתינה, אין הוא מניח שרגשותיו יעבירוהו על טובת ענייניה הפוליטיים של מדינתו, והוא מוכן בהחלט לטפח יחסי ידידות בינינו. אשר לנושא של עכשיו, הרי לנוכח שינוי המשטר בעיראק אין הוא צופה כל אפשרות שממשלת עיראק תתערב במקרה שדין-וחשבון "הוועדה המלכותית" יהיה לא לטובת ערביי פלשתינה. הוא הביע מישאלה לבקר במוסדות יהודיים ולראות כמה נקודות התיישבות יהודית.

בערב שמעתי שיהודי נורה בעיר העתיקה בידי צעיר ערבי, למזלנו לא למוות. הייתה זו בעיני בשורה רעה לבאות, ודיברתי על כך עם זסלני.

[---]

 

הערות

[1]  ד"ר עבד אל-רחמן שהבנדר – רופא. פעיל בתנועה הלאומית הסורית. מתחילת שנות העשרים כיהן כשר החוץ בממשלת האשם אל-אתאסי שהוקמה על-ידי המלך פייצל בדמשק במאי 1920. ב-1925 הקים את "מפלגת העם". נקט עמדה בלתי-מתפשרת לגבי המנדט הצרפתי בסוריה. לקח חלק פעיל במרד הדרוזים ב-1925. לאחר דיכוי המרד כעבור שנתיים מצא מקלט תחילה בעיראק ואחר-כך במצרים. בקיץ 1938 חזר לסוריה. המשיך להתנגד למדיניות שיתוף הפעולה עם צרפת שנקט "הגוש הלאומי". נרצח ביולי 1940.

[2]  האמיר מוחמד עלי – בנו של הכדיב תופיק, דודו של פארוק. ראש מועצת העוצרים במצרים לאחר מות המלך פואד עד יולי 1937, אז הוכתר המלך פארוק בהגיעו לגיל 17.

[3]  הכוונה כנראה לרצח קצין-הבולשת חלים באסטא (ראו לעיל מסמך 24, הע' 3).

[4]  תומס אייזק מארדי-ג'ונס (Jones Mardy) – חבר הפרלמנט הבריטי מטעם הלייבור 1922–1931.

[5]  הקבוצה הקימה את קיבוץ מעוז חיים.

[6]  ד"ר נאג'י אציל – שר החוץ בממשלה העיראקית בראשות חיכמת סוליימן, שהוקמה לאחר ההפיכה שחולל הגנרל בכר צדקי באוקטובר 1936.

 

העתקת קישור