דברים בישיבת מרכז מפא"י ירושלים, 20.6.1937
[---]
נתקיימה שיחה בין אורמסבי-גור לבין וייצמן. אורמסבי-גור אמר, ש"הוועדה המלכותית" גמרה את הדין-וחשבון וש"ניצחו אנשי הצפון". [---] הוא נתכוון לומר, שניתן לנו שטח גדול בצפון והוקטן השטח שלנו בדרום.
וייצמן שאל: ומה בדבר הנגב?
אורמסבי-גור ענה: למה לכם מדבר שומם זה?
וייצמן הסביר לו את ערך הנגב בשבילנו. אורמסבי-גור התרשם מן ההסבר ואמר לווייצמן: אולי תמסור לי את דעתך בכתב? מכתב כזה נכתב ונשלח למשרד המושבות. [---] בלי להתחייב על עמדה ביחס לחלוקה מוסבר בו מהו המינימום הדרוש ליהודים: הגליל, עמק בית שאן, כל עמק החוף, הנגב (על-כל-פנים, שלא יהיה כלול בשטח הערבי, ושליהודים תהיה אפשרות להתיישב בו), ירושלים העברית וכו'.
כאשר קיבלתי טלגרמה מלונדון בדבר מכתב וייצמן לאורמסבי-גור הבינותי שאם נמסור אותה להנהלה-תתלקח האש, אך לא הייתה כל אפשרות אחרת, כי בכלל לא בריא להעלים ממנה דברים, ובפרט עכשיו כשהפרץ ביחסים הפנימיים [בין ה"שוללים" וה"מחייבים"] הולך ומתרחב. טילגרפתי ללונדון שאני מוסר את הדברים להנהלה. מסרתי אותם בישיבה היום, וכאשר שיערתי – אירעה התפוצצות. [---] לבסוף נתקבלה הצעת קפלן-למסור ללונדון את תוכן הישיבה של הנהלת הסוכנות, ונוסחה טלגרמה שכולם הסכימו לה, והיא נשלחה ללונדון.
בינתיים נשארה עוד שאלה בדבר המכתב שנתבקשתי להמציא לנציב. המכתב נערך והוא יישלח מחר בבוקר. בן-גוריון הציע בטלגרמה שלו להראות לנציב את המכתב שווייצמן שלח לאורמסבי-גור, דבר שיפטור אותי מן הצורך לכתוב מכתב אחר. הנציב מאיץ שאמציא לו את המכתב, ואני אינני רוצה לתת אישור למכתבו של וייצמן.
אינני כותב, כמובן, שאין זו דעתנו, אבל לאשר בדיוק מה שנכתב במכתב ההוא – אינני רואה צורך. הנציב מבקש שאגיד לו מה חשוב לנו יותר, הצפון או הדרום. ואני כותב במכתב: דומה הדבר כאילו שאלת אדם מה טוב לו יותר, שינקרו לו עין או שיכרתו לו רגל; כדי לענות על שאלה כזו צריך האיש להסכין למחשבה שהוא בעל-מום, ואני אינני רוצה בכך; אם תשאל לחשיבותו של עמק הירדן, או לחשיבות שטח ההרים וכו' – אסביר לך כי כל חלק חשוב לנו. כך מסביר אני את חשיבותו של הצפון והדרום בשבילנו.
עניין המכתב של וייצמן לאורמסבי-גור עורר סערה, ואין לי ספק שהדבר נמסר למפלגות. כשאמרתי לאוסישקין, כי לא ייתכן לצאת עכשיו במחאות נגד אנשינו בלונדון, הוא ענה: "מה, וייצמן יתפטר? אותי זה ישמח". אבל עכשיו דיבר עם קפלן ואמר, שכדאי אולי להשתדל שלא תתקיים הישיבה של הוועד הפועל הציוני המצומצם, כי אי-אפשר יהיה להימנע בישיבה מבירור עניין המכתב. זאת אומרת שאוסישקין כנראה איננו רוצה לנפח את העניין. בכל זאת, כבר מנסר הדבר בארץ ובגולה. היום טילפנו ל"פלקור" ושאלו אם נכון שנתקבל מכתב ממשרד המושבות, המודיע שהוחלט על חלוקה, ושואל לדעת הסוכנות אם היא בעד או נגד.
הבלתי-ציונים [בהנהלת הסוכנות] החליטו: עד כאן ולא יוסיפו - או "פריטי" בהנהלה או שהם יוצאים את הסוכנות. טענתם הישנה היא שיש כאן מעילה בחוקת הסוכנות, והם מוסיפים כי כל אימת שהם מעלים שאלה לדיון, עונים להם בשם הפטריוטיזם.
כשעמדה שאלת המועצה המחוקקת, או שאלת יהודי גרמניה, או כשעומדת שאלת החלוקה – תמיד טוענים אליהם בשם הרגש הפטריוטי ומנצלים רגש זה. יודעים הם כי הפעם "תפסו" אותנו במצב קשה מאוד, ובנקודה פורמלית בחוקה. כלומר, אם אין מקיימים את הכתוב עלול כל העניין להתפורר. הם מבינים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו עכשיו שוורבורג יצא מן הסוכנות, שכן זו תהיה מכה בעיני היהודים והפעם הם סומכים על הפטריוטיזם שלנו, בייחוד כשיש להם עניין עם וייצמן, שהוא עצמו חיבר את החוקה והוא שחתם עליה כנשיא ההסתדרות הציונית. ואכן, כשישבנו ליד שולחן אחד עם הבלתי-ציונים בלונדון, היה מצבו של וייצמן קשה יותר ממצבם של אנשינו, כי הוא בעל הדבר, ועכשיו יוצא שעליו להתכחש לו.
לבלתי-ציונים נראית יציאתם עכשיו מן הסוכנות אפשרית בהחלט. אפילו בלי קשר לעניין ה"פריטי" בהנהלה, אלא בשים לב לסיטואציה הפוליטית הכללית. קודם-כל, הרי יכול להיות שהמנדט יתבטל או ישתנה, והם יכולים לומר כי נכנסו לסוכנות לא על יסוד פרוגרמת באזל אלא על יסוד המנדט.
וכך הסביר ורבורג: המנדט הוא הבסיס המשותף לנו ותוכנית באזל וכל האידיאולוגיה הציונית אינה מחייבת אותנו. ובמנדט כתוב "בית לאומי", ולא כתוב "ג'ואיש ניישן"; אתה – טען כלפי ורבורג – הנך בא-כוחה הפוליטי של הסוכנות, ואתה מדבר אפוא גם בשמי על עניין שלא הסכמתי לו בשעה שנכנסתי לסוכנות. [---] הם מתנגדים לתוכנית החלוקה מתוך סיבות אחרות משל חברינו ושל אוסישקין. הם פוחדים מלאומיות פוליטית יהודית ורואים הכרח לעצמם לצאת מהסוכנות. מובן שיהיה להם נוח יותר לצאת את הסוכנות בגלל הפרת חוזה מאשר בגלל נימוק פוליטי, כי על-ידי כך הם מצילים את נפשם בלי להופיע כמתנגדים למדינה יהודית. [---]
המחלוקת בין וייצמן-ברודצקי לבין בן-גוריון היא כזו: וייצמן וברודצקי סבורים שעלינו להיות מוכנים להחליט לפני הקונגרס על החזרת ה"פריטי" בהנהלת הסוכנות; מובן, שהקונגרס סוברני להחליט כפי שימצא לנחוץ. הודעת ההנהלה על נכונותה להחזיר את ה"פריטי" הוצגה באמריקה כתנאי להשתתפות הבלתי-ציונים בסוכנות, וכתנאי לקיום מועצת הסוכנות הקרובה. וייצמן וברודצקי מוכנים אפוא לצעד כזה, כדי לסלק לעת עתה משבר פוליטי. [---] בן-גוריון מתנגד להודעה כזו, ואנו כאן מתנגדים לכך. יש להניח כי לאחר שייוודע לבלתי-ציונים שווייצמן וברודצקי מסכימים למסור הודעה כזו, הרי זה יחזק את תביעתם.
