מתוך יומן  העבודה                                                                         ירושלים, 20.6.1937

הברקתי ללונדון ושאלתי אם יש להם ידיעה כלשהי בעניין הכוונה להחזיר את ווקופ ולהעביר את השלטון לידי דיל לתקופת המעבר מייד לאחר שיפורסם דין-וחשבון "הוועדה המלכותית".

יהושע גורדון הביא כמה חדשות טובות: ראשית, עומדים להקים קורס אימונים ל-150 שוטרים מוספים במחנה הצבאי של נתניה ולמתאמנים ישולם שכר של 6 לא"י לחודש. שנית, מסירת 500 רובים לנוטרים מסוג D שביישובים נדונה עתה בכל הרצינות במטה הראשי. גורדון לחץ בשתי נקודות אלה כבר מזמן, ואני חזרתי והעליתי אותן בשיחה עם הנציב העליון.

קורלניק מיט"א צילצל, על-פי הוראה ממשרדו בלונדון, לברר אם יש בידי לאשר ידיעה שפרסמה פלקור בחוץ-לארץ, שההנהלה נתבקשה רישמית על-ידי הממשלה לקבוע את עמדתה לעניין החלוקה. הכחשתי את שני הדברים – את הטענה שפלקור פירסמה ידיעה כאמור ואת עצם העובדה. מסתבר, שהסיפור הוא תוצאה של חילופי-הדברים בעניין היתרונות של "צפון או דרום".

בר-כוכבא מאירוביץ' בא לשמוע תוצאות שיחתי עם המזכיר הראשי בדבר הכבישים וכו'. קבענו את הנושאים שבהם נדון עתה עם מנהל העבודות הציבוריות. מאירוביץ' גם סיפר על הראיון שהיה לו עם סטיד[1] בדבר הרישיון לפרוק בחופו של עמק חפר, ליד כפר ויתקין, דשנים שהגיעו בסירות מסוריה. מימשל המחוז הוא בעד הפריקה, אבל סטיד מעלה קשיים ורוצה שנערוב לפניו כי היהודים לא יבואו עוד בדרישות מסוג זה.

מובן שאין אנו יכולים אף איננו רוצים ליתן ערובות כאלה. כל מה שאנו יכולים לומר הוא, שלפי שעה אין בדעת הסוכנות היהודית לדרוש הקמת מקומות פריקה אחרים לאורך החוף. ג'וזף התחיל לשאת-ולתת בעניין זה והוא יכתוב לסטיד ברוח הדברים האמורים.

ק. [חיים קלווריסקי] שהעביר לנו ההצעה של נכבד ביירותי לתווך בינינו לבין הערבים, צילצל והודיע כי הזקן חושב שכדאי לחכות עד שיפורסם הדין-וחשבון של "הוועדה המלכותית" והמצב יתבהר יותר.

[---]

בעצם כתיבת המכתב לנציב העליון בעניין החלוקה – צילצל אלי מזכירו הפרטי ושאל אם תהיה זו התכתבות רישמית, שכן המכתב משתהה זמן כה רב, בעוד שה"מ נתכוון לקבל ממני מכתב פרטי. הנחתי דעתו, שהוד מעלתו יכול לראות בו מכתב אישי לחלוטין. חזר ושאל, בשם הנציב, אם מותר לו לנציב להראות את המכתב לשר החוץ הבריטי מזה ולד"ר וייצמן מזה. עניתי בחיוב לשתי השאלות.

קיבלתי ידיעה שעיקר החלטותיה של "הוועדה" נמסר כנראה בשבוע שעבר לממשלת ארץ-ישראל, ושלפחות אחדים מאנשי השלטון סבורים שהערבים יראו בהן החלטות לטובתנו. הנציב שאל לדעתם של כמה מיועציו  בשאלת "צפון או דרום". דעה אחת הייתה שמוטב ליתן ליהודים את הצפון מאשר את הדרום. ראשית, משום הידידות שבין היהודים לבין המרונים [בלבנון]; ושנית, מטעמים אסטרטגיים של האימפריה הבריטית: הקו המתאים להגנה על חיפה מצפון הוא על מדרון ההרים היורד לעמק הליטאני. לדעתם, עשויים היהודים לפתות את הצרפתים ולהשיג את הסטת גבולם צפונה עד אותו קו, סידור טריטוריאלי שיפעל לטובת הבריטים. עצם ההנחה שאפשר לסמוך על היהודים מנקודת ראותה של הגנת האימפריה, היא מעניינת, אך יש להוסיף שדעה זו הובעה מפי ידיד ואין ללמוד ממנה על העמדה הבריטית הכללית.

בערב הייתה ישיבת מרכז המפלגה בביתי, ישיבה נסערת למדי בעניין החלוקה, והיא נמשכה עד אחת לאחר חצות.

הערות