מתוך יומן העבודה                                                                          ירושלים, 12.6.1937

[---]

אחר הצהריים ביקרוני אולסוונגר ואחד מידידיו הערבים – מוסלמי צעיר מירושלים, בוגר אל-אזהר והאקדמיה הערבית בקהיר, מדבר עברית רהוטה מאוד, מדוייקת לגמרי ואפילו נמלצת, שכמוה לא שמעתי מעולם מפי ערבי. האיש טוען שאין לו עניין בפוליטיקה. הוא מבטיחני שהפורעים הם כולם רוצחים שכירים ולא אנשים הפועלים מתוך מניעים אידיאליסטיים.

ארוחת ערב בבית וודסוורת, קונסול כללי של ארצות-הברית. [---] אחר הארוחה שיחה ארוכה עם וודסוורת, שנתגלה כאיש חברתי מאוד. הפקידים הבריטים נוהגים, לדעתו, לשקול את האפשרויות השונות לפתרון שאלת ארץ-ישראל במושגים של תחרות מירוץ בין שלושה סוסים: יסוד קנטונים, גיבוש המצב הקיים וחלוקת הארץ. גיבוש – משמע, חסל סדר עלייה יהודית מתוך הנחה שהבית הלאומי כבר הוקם. קנטוניזציה לא נראית להם מעשית, סוס זה, לכן, סיכוייו מועטים. אשר לבחירה בין קנטוניזציה לבין גיבוש – סיכוייו של השני מרובים יותר. אלא שהגיבוש הוא טוב מדי בשביל הערבים ורע מדי בשביל היהודים, ויש הרגשה שממשלת הוד-מלכותו לא תרחיק לכת עד כדי כך. צירופם של כל הסימנים הללו יחד מטה את הכף לצד החלוקה, שהיא בחזקת הסוס הזוכה האפשרי ביותר; לא משום שהחלוקה היא הפתרון האידיאלי בעיניהם, אלא משום שהיא תעורר את ההתנגדות הפחותה ביותר.

היעדרו של סוס רביעי – החשת ביצוע המנדט כרוחו – אומר "דרשני".

בנוגע לגבולות החלוקה שמע וודסוורת מפי פקיד בריטי סברה בקשר לשטח המינימלי של הטריטוריה היהודית: מישור החוף מתל-אביב(!) עד הכרמל – הכרמל ייכלל במדינה הערבית וחיפה תישאר בריטית – אחריו העמק ורצועה לאורך הגבול המזרחי עד מטולה. שאר הארץ, חוץ מירושלים ופרוזדור משם עד ים המלח – תהיה ערבית. המדינות היהודית והערבית תהיינה אפוא מורכבות כל אחת משתי חטיבות כשכל זוג כזה יהיה "מוברח" או מחובר דרך חיפה. חיפה תהיה הגשר בין החלקים המפורדים של שתי המדינות, דבר המצדיק להוסיף ולקיימה בפיקוח בריטי. אשר לירושלים, אין צורך בצידוק מעין זה מחמת אופיה הבין-לאומי והמקודש של העיר.

בנוגע לערבים, הרי קהל אנשי נשאשיבי, שהקונסול הכללי של אמריקה נראה קשור איתו ביותר, הוא בעד החלוקה מבחינה עקרונית, אבל רואה את עניין הגבולות כאגוז קשה לפיצוח. כדרך הטבע, היו ודאי משתוקקים לראות את השטח היהודי מקוצץ עד המידה הפחותה האפשרית, אבל הם מבינים שהבריטים לא יהיו מוכנים להניח יישובים יהודיים בשליטה ערבית, ואילו התוויית הגבול של המדינה היהודית באופן שתכלול את כל היישובים היהודיים הייתה מביאה בהכרח לידי הכללת מספר גדול של ערבים תחת שלטון יהודי. זוהי הדילמה שלהם.

המופתי התאונן לפני וודסוורת על עניין החלוקה. עיקר פחדו הוא כנראה שהיהודים, לאחר שיקבלו עצמאות, יקימו צבא חזק מאוד שישמש סכנה מתמדת למדינה הערבית.

דיברנו בשאלת החלוקה בזיקה לעבר-הירדן. וודסוורת אמר כי ידוע לו, שהממשלה התרשמה מאוד מן ההצעה הכלולה בתזכיר שהגשנו ל"וועדה המלכותית" בדבר העברת ערבים מארץ-ישראל המערבית לעבר-הירדן, כדי לפנות מקום בשביל מתיישבים יהודים חדשים. ראו הצעה זו כתוכנית קונסטרוקטיבית בהחלט.

[---]