מתוך יומן העבודה - ירושלים, 11.6.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 11.6.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                          ירושלים, 11.6.1937

 

ביקרתי עם יהושע גורדון אצל הרי רייס [Rice], המישנה למפקח הכללי של המשטרה. רייס קרא לפנינו באריכות קטעים מתוך דין-וחשבון על סיורו אצל השוטרים המוספים בצפון. מסתבר שהאיש טרח הרבה להיכנס לפרטי-פרטים של הנסיבות בקבוצות השוטרים בכל מקום ומקום, וחילק להם ציונים על מיבנה הגוף, מצב המדים, ההופעה הכללית (בהערה מיוחדת בכל מקום, לעניין התספורת!), היעילות באימונים ואופן התחזוקה של הרובים. בנקודה האחרונה, בייחוד, עשה עליו החיל רושם חזק והדין-וחשבון שופע הערות כגון "הרובים – מצוין", "הרובים נקיים מאוד" וכדומה. במיבנה הגוף הציונים הם רובם "נאה", לפעמים "נאה מאוד" או "טוב", ורק במקרים מעטים "טוב מאוד". הרושם הכללי שדין-וחשבון זה עשוי להשאיר במחשבת הקורא הוא בהחלט טוב. [---]

רייס טבע שם חדש לשוטרים המוספים שלנו – הגנת היישובים היהודיים – והוא משתמש בהרחבה בראשי-התיבות  J.S.D[Defence Settlement Jewish] כבאים לציין משהו ממוסד היטב. הוא אמר לי שהמוספים היהודים הם לעזר רב למשטרה הארץ-ישראלית, והסכים בלב שלם להערתי, שקיומו של החיל הזה בעמק לא בלבד שהוא משחרר את הממשלה מנטל השמירה על יישובינו, אלא שבימי מהומות פירושו יתר ביטחון לקו מסילת הברזל מחיפה לבית שאן.

רייס פיתח תוכנית להשארת . J.S.Dעל ייסוד של קבע לאחר שיעברו ימי החירום של עכשיו. יש בדעתו כעין אותה תוכנית שעל-פיה נוהגים באנגליה לאמן את ה"טריטוריאליים" (חיל מילואים) תקופות מסויימות בכל שנה ולקיימם במצב של כוננות לשעת-חירום. המחשבה היא, כמובן, להקל מעל הממשלה את הנטל הכספי לקיום ה-.J.S.D.

עשיתי כמיטב יכולתי להוציא מראשו את ההנחה, ששינוי מעין זה עשוי לחול בעתיד הקרוב.

כשחזרתי למשרך שמעתי דין-וחשבון מפי יוסף גרביצקי[1] על נסיעתו לפולניה, שהוסיף גוונים נוספים על התיאור ששמעתי מפי אגרונסקי. גרביצקי עצמו יהודי פולני, אבל עוד לא ראה מימיו את יהודי פולניה במצב של פחד פיסי כפי שהם שרויים בו כיום הזה.

נפגשתי עם יהושע גורדון, שאול מאירוב ונציגים של הגושים במחוז הצפון, על-מנת לבדוק את המצב הפנימי בנוגע לחיל השוטרים המוספים – הניגוד בין צורכי הביטחון הכלליים, שעל-פיהם נקבע מספר השוטרים המוספים בכל יישוב, ובין יכולתו של היישוב להוציא את אנשיו מעבודת המשק, בייחוד כשהאיש הנבחר, מבחינת כושרו הפיסי או המיוחד, לתפקידי משטרה הוא גם האיש התופס עמדת מפתח במשק. הממשלה עומדת, כמובן, על כך שהמוספים לא יעסקו בשום דבר זולת עבודת המשטרה ואילו היישובים מעדיפים שהרובים יעברו מיד אל יד, כדי לאפשר את השימוש במיטב כוח האדם לעבודה החקלאית בהתאם לעונות השנה השונות. המשימה שעלינו היא ללחוץ על היישובים שינהגו בנוקשות מרובה ככל האפשר וללחוץ על הממשלה לאפשר גמישות מרובה ככל האפשר עד שיושג איזון.

[---]

בערב ביקור אצל ד"ר משה זמורה.[2] שם נגרפתי לוויכוח עם אחדים מאורחיו. נדכאתי עד מאוד לנוכח הבורות התהומית, שגילו ציונים מסוימים מן הטיפוס המשכיל ביותר בטבעה האמיתי של השאלה הערבית הארצישראלית.

 

הערות

[1]  יוסף גרביצקי (רגב) – ראו: כרך א (1936), מסמך 44, הע' 1.

[2]  ד"ר משה זמורה (1888–1961). יליד גרמניה. עלה לא"י ב-1922. הורה משפטים באוניברסיטה העברית. היה יועץ משפטי של ההסתדרות. הופיע לפני "ועדת פיל" כיושב-ראש הסתדרות עורכי-הדין היהודים בארץ-ישראל. נשיא ראשון של בית-הדין העליון של מדינת ישראל 1948–1954.

 

העתקת קישור