דברים בהתייעצות על המצב המדיני                                                    ירושלים, 8.6.1937

 

[---]

איננו יכולים לפנות לברנדייס[1] ולבקשו שישלח ללונדון סתם איש שהוא בור בענייננו. איש כזה עלול להמיט עלינו אסון. הרי היו כבר כמה התערבויות בלתי-מוצלחות מצד יהודי אמריקה. לא ייתכן שיש באמריקה ציוני נאמן שאיננו יודעים עליו, וברנדייס יגלה אותו פתאום. אמריקה היא אומנם "ארץ גדולה ורחבה", אך האמריקאים שיש להם השפעה בבריטניה מעטים; בתוך אלה מספר היהודים כמעט אפסי, וביניהם רק ציוני אחד - פרנקפורטר.[2] זהו המצב. וגם זה נס, משום שההסתדרות הציונית באמריקה לפי כוחה, ארגונה וקשריה אינה ראויה אפילו לאחד הזה, ומציאותו היא בגדר פלא. גם פרנקפורטר איננו לגמרי בשר מבשרנו, אבל הוא ציוני נאמן במאה אחוזים. הוא איש פיקח, זהיר מאוד, ודברים שאינו יודע יש לו חוש שלא להיכשל בהם.

כנגד הטענה שכל הקשרים שלנו תלויים רק בווייצמן, ולו יש קשר רק עם איש אחד ב"וועדה" [פרופיסור קופלנד], עלי לומר כי נעשו ניסיונות נמרצים להיפגש עם הלורד פיל – והוא סירב, פעם, פעמיים ושלוש, ואם ייעשה שוב ניסיון – הוא בוודאי יסרב ברביעית.

נעשו גם ניסיונות להיפגש עם המונד[3] - והוא השתמט. הייתה פגישה עם קרטר,[4] אך הוא לא דיבר דבר על העניינים הנוגעים ל"וועדה". אין טעם להיפגש עם מוריס,[5] כי הוא איננו בעדנו וגם אין הוא בעל השפעה גדולה. האיש היחיד מאנשי "הוועדה" שנענה ונפגש הוא הפרופסור [קופלנד]. הוא הדין ביחס לקשרים עם הממשלה. כל המאמצים להתראות עם אידן – לא הצליחו. מזכירו הוא ידיד של וייצמן; אף-על-פי-כן, לא הצליחו לסדר פגישה איתו. לא הצליחו גם הניסיונות להיפגש עם נוויל צ'מברליין עוד לפני היותו ראש הממשלה. היש טעם במצב כזה לחזור ולהזכיר לחברינו בלונדון, שצריך להתראות עם מיניסטר זה או אחר?

אשר לשאלה הכאובה – שכל הקשרים שלנו תלויים רק בווייצמן – צריך שיהיה ברור כי כל זמן שווייצמן עומד בראש התנועה, שום אנגלי חשוב בלונדון לא יקשיב לדברי מישהו אחר אם אלה יהיו מנוגדים לדברי וייצמן.

[---]

הראשון שדיבר על חלוקה היה הפרופסור. היה זה בשעת עדותו של וייצמן, וכשקופלנד אמר זאת וייצמן לא דחה, לא התחלחל ולא הזדעזע. עכשיו טוען אוסישקין, כי משום שווייצמן לא אמר מייד "לאו" מוחלט, לא נקבר כל העניין במקום.

בזמן עדותו הסגורה של וייצמן צפו בוועדה גם התוכניות של קאסט וקריפס – וכשנשאל וייצמן בעניין החלוקה השיב שצריך לחשוב בדבר. כאשר סיפר לנו וייצמן על הצעתו של קופלנד, התלהב בן-גוריון מהרעיון ואילו לי, מן הרגע הראשון, היו ספקות קשים. ידעתי שהחלוקה היא המוצא האחרון, שפירושה ביטול המנדט, ושאם לא תקום נישאר בלא-כלום. אבל נכון שלא מיהרתי להסיק את המסקנות מגישתי זו ומראיית הקשיים העצומים שהגשמת החלוקה כרוכה בהם. קשיים אלה הם בעיני הארגומנט העיקרי נגד תוכנית החלוקה – לא קיום מדינה ערבית ארץ-ישראלית, ולא שאלת ירושלים (אין זאת אומרת, כמובן, שאני בעד מדינה ערבית ארץ-ישראלית או שאני מוותר על ירושלים).

הקשיים העצומים ברורים גם לבריטניה. אפשר שהיא תסתלק מן הרעיון בכלל, או תסכים רק למדינה מיניאטורית [---] בלי הגליל ובלי הנגב, ומכל התוכנית ייוולד נפל. [---] וכל זה עלול לקרות עוד לפני שהממשלה תקבל החלטות. (מזכיר "הוועדה" אמר לי: האם אתה , שנציע הצעה כזאת לפני שנהיה בטוחים כי הקבינט יקבל אותה?) אבל גם אם נניח שהממשלה תאשר את התוכנית ותקבע גבולות הוגנים – גם אז אני חושש שלבסוף תחזור בה. כך קרה בעניין עבר-הירדן בשעתו. האנגלים לא חזו מראש את הקשיים, ואחר כך נסוגו וקרעו את עבר-הירדן. וכזאת יקרה גם כאן. נסיגה לאחר החלטת הממשלה פירושה אסון כפול.[---]

עדותו של בן-גוריון, וחוסר התנגדות מצידי, הם שעודדו את וייצמן לעניין החלוקה. אין ספק שגם בן-גוריון וגם אני נושאים באחריות. אני לא לחמתי נגדה בכל רמ"ח אברי, ומצד בן-גוריון היה יחס חיובי. ההוראה שקיבלתי מבן-גוריון הייתה למצוא אנגלים שיילחמו להגשמת תוכנית זו. לנו אסור להיות בעדה, כדי לא לקלקל, וגם מפני טעמים היסטוריים פרינציפיוניים. כאשר באתי ללונדון – מצאתי את וייצמן "במלוא הקיטור" והדברים כבר היו זורמים בכיוון זה. [---]

[---]

[---] כשלעצמי, אילו ידעתי שאותם השטחים, שבן-גוריון מזכיר, באמת יהיו כלולים בתוך החלק שלנו – הייתי מקבל את התוכנית גם בלי הנגב (כלומר, אילו הוחלט על מדינה עברית באותם הגבולות שהפרופסור מסר עליהם לווייצמן, ואשר אינם כוללים את הנגב):

א. משום ששטחים אלה מכילים את כל היישוב שלנו;

ב. כלולים בתוכנית השטחים העיקריים שיש לנו תקווה ליישב בעשר השנים הבאות, ואם הממשלה תקבל את הצעות "הוועדה" – כי אז מתווספת גם אפשרות כלשהי להתיישבות בעבר-הירדן;

ג. במקרה זה נקבל את כל ההכנסה מהמכס והמיסים, ויהיו בידינו כספים לפיתוח ההתיישבות, התעשייה וענפי כלכלה אחרים; [---]

ד. דבר זה יקנה לנו מעמד אחר במזרח ובעולם כולו, כי זו תהיה מדינה סוברנית, כמו הלבנון, עם אוכלוסייה יותר גדולה מאשר בלבנון.

לא הזכרתי במיוחד את עניין העלייה, משום שכל הדברים האלה פירושם עלייה. אבל... אינני מאמין שנקבל גבולות כאלה. פשוט אינני מאמין שהדבר יצא לפועל. עד שאראה את הדין-וחשבון של "הוועדה" כתוב וחתום בידי פיל – לא אאמין שיחתום. ואחרי שיחתום – לא אאמין שהממשלה תאשר; וגם לאחר שאראה את הדבר חתום בגושפנקה של הממשלה – לא אאמין שהוא יצא לפועל.

כי נגד תוכנית זו יקום מרד ערבי שכמוהו עוד לא היה; ייווצרו קשיים אדמיניסטרטיביים אשר ממשלת ארץ-ישראל לא חלמה עליהם עד עכשיו; וגם מפני שבריטניה רוצה להיטיב את יחסיה עם העולם הערבי ולא להרע אותם. [---]

ברצוני להזהיר ולהתריע: אם יוחלט על חלוקה, ובעקבותיה יתחיל מרד והממשלה תתחיל לפסוח על שתי הסעיפים – נהיה נאלצים להילחם גם על שמירת המסגרת המצומצמת הזאת.

 

הערות