דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                              תל-אביב, 7.6.1937

 

עד הימים האחרונים היו לנו ידיעות שעניין ה,חלוקה" ירד כאילו מן הפרק או נדחה לקרן זווית, ו"הוועדה" התחילה שוב לטפל באופן רציני בעניין הקנטוניזציה. עתה יש סימנים, שעניין ה"חלוקה" שוב עומד במרכז [---]. ידיעות אלו הגיעו אלינו גם מירושלים וגם מלונדון. האדמיניסטרציה הארץ-ישראלית שנשאלה, כפי הנראה, מה יחסה למסקנות "הוועדה", הביעה את דעתה בעד חלוקה ולא בעד קנטוניזציה, בנימוק שבמקרה של חלוקה יהיה קל יותר לנהל את העניינים בארץ. אין זה מבשר טובות [---] באשר רק אם השטח היהודי יהיה מצומצם, יהיה לאדמיניסטרציה קל לשלוט. מאידך גיסא, מגיעות אלינו ידיעות כי בלונדון יש תפיסה רחבה יותר בעניין הגבולות. הדברים עדיין נתונים בכף-הקלע. [---] לא ברור אם בדין-וחשבון יסומנו הגבולות באופן מפורט. אפשר שאת הדבר הזה ישאירו לממשלה עצמה.

[---] שליחי הערבים בלונדון מרוכזים כנראה יותר בפעולה מדינית כללית מאשר בהשפעה על "הוועדה". הם מרוצים מפעולתם הציבורית, הפוליטית, וחושבים כי דעת הקהל האנגלית היא ברובה לטובתם. הופעת הנסיכים והנציגים הערבים, בעלי כתר ומחוסרי כתר, עשתה פומבי רב לעניין הערבי והכשירה את הקרקע לטובת הערבים. במחנה הערבי בארץ-ישראל נמשכת המבוכה. חוזרים ונשנים ניסיונות לקשור קשרים איתנו ולהציע לנו משא-ומתן גם בארץ וגם מחוצה לה. עדיין לא היה בהם ממש, אבל אנחנו מבררים כל ניסיון כזה.

[---] מה יכולים אנו לעשות עכשיו בלונדון? אם מצד אנשינו שם אין כרגע שום יוזמה, קשה לי להציע מכאן משהו. העניין נתון עכשיו בכלי סגור באופן הרמטי. אין אנו יודעים מה מתבשל ב, וספק רב אם פעולה יכולה להשפיע. [---]

צריך לעשות הכל, כדי שהקונגרס [הציוני] יוכל להוות תגובה פוליטית חזקה. זה כשלעצמו מחייב שהקונגרס לא יתכנס בוושינגטון, באשר כינוסו שם פירושו דחייה לכמה חודשים.

דבר אחד יכולנו לעשות בארץ במצב הנוכחי – לשנות את מפת ארץ-ישראל על-ידי הקמת נקודות חדשות:

א. כדי להכביד עד כמה שאפשר על פתרון שאלת ארץ-ישראל בצורה של חלוקה או קנטוניזציה;

ב. כדי להבטיח שבין אם ההחלטה תהיה חלוקה או קנטוניזציה, היא תהיה עד כמה שאפשר פחות מזיקה.

איני צריך להזכיר מה הייתה חשיבות הנקודות שהיו לנו באזורים שונים בארץ מבחינת קביעת גבולותיה. דיה הדוגמה של מטולה. לגבי גורלה המדיני של הארץ, עם גמר המלחמה, היה ערך מכריע לזכויותינו ההיסטוריות, אולם את הגבולות של הארץ לא קבעו תביעותינו ההיסטוריות, אלא הנקודות שהיו לנו.

תפקידנו עכשיו הוא לחטוף וליישב. אין פירושו של דבר כי יכולים אנו להתעלם מהקשיים הכספיים והאחרים, אבל מבחינה מדינית אין מצווה גדולה יותר ברגע זה מאשר לחטוף ולכבוש – בייחוד באותם המקומות שעמדתנו בהם רופפת. יש כמובן מוקדם ומאוחר. אם, למשל, ישנה עכשיו אפשרות לרכוש קרקע בשרון, במקום המוקף ישוב יהודי – הרי צריך לעשות גם זאת – אבל בעיקר חשוב לרכוש ולכבוש קרקע בפינות נידחות ובאזורי הספר. ואם ישנה עכשיו הזדמנות לרכוש שטח פנוי מאריסים בן כמה אלפי דונמים על הגבול ממש, ודבר זה אינו נעשה, או שהוא נעשה מתוך איטיות רבה מפני שאין לנו עכשיו אמצעים ליישב את הקרקע, ו"הקרן הקיימת" פוחדת שאם תרכוש את הקרקע יהיה כריחיים על צווארה – הרי מבחינה מדינית זהו פשע, כי במקרה של חלוקה צפויה סכנה לפינת הגליל העליון שלנו. אפשרויות כאלה יש לנו עכשיו בעמק בית שאן, מדרום ליוקנעם, ועוד. [---]

אני חוזר ואומר: למרות הקשיים מבחינה כספית ומבחינת הביטחון, הרי מבחינה מדינית אינני יודע מצווה יותר דוחקת ואמצעי מלחמה יותר אפקטיבי מאשר העלאת נקודות שלנו בשטחים אלה, ויצירת עובדה. בזה אני שקוע עכשיו ראשי ורובי, ועוד אינני יודע אם יעלה בידי להזיז את העניין. [---]

השאלה העומדת עכשיו בפנינו איננה אם רצויה לנו בכלל החלוקה ומהם הגבולות של השטח היהודי הרצויים לנו, אלא מה הם הדברים שחובתנו לעשות כדי למנוע במידת האפשר תבוסות קשות הצפויות לנו. על-ידי העלאת [קיבוץ "השומר הצעיר"] "בניר" לג'וערה [עין השופט] אפשר אולי להציל את המשולש שממזרח הכרמל ולהטות שם את הגבול לטובתנו; ואם נתקע יתד בזרעא (בקצה הדרומי של עמק בית-שאן) [טירת צבי] יהיה זה הביטוי החזק ביותר לתביעתנו על האזור כולו. [---] מה שנוכל עוד לעשות לפני שהממשלה תתחיל לדון בדין-וחשבון – צריך לעשותו ויהיה לזה ערך. ומה שנצליח לפני שהממשלה תתחיל לקבוע את הגבולות למעשה – גם לזה יהיה ערך. ודאי, הרבה החמצנו, אבל גם אם אנחנו הולכים לקראת תבוסות, מחובתנו לדאוג שהן תהיינה ככל האפשר פחות מזיקות.

התוכנית הזאת נתקלה בחוסר אמצעים מייאש. תקציב הביצרון מתוח עד קצה הגבול, למעשה כבר עברנו את הגבול. שיעבדנו מראש כל פרוטה שיש לנו סיכוי לקבל. הצרכים היום-יומיים הרגילים עולים גם הם למעלה ראש ומצריכים סכומים עצומים. תביעות מסתערות עלינו מכל צד. איננו יכולים להתעלם מבעיית חוסר העבודה. משקי "התיישבות האלף"[1] זועקים אלינו לעזרה. הגענו ל"זמנים טובים", שבמסדרוני הסוכנות מתהלכים אנשי התאחדות האיכרים, מראשי הפרדסנים, המחכים שקפלן יסדר להם קרן להלוואות.

צורכי הביטחון מגדילים את ההוצאות של כיבוש נקודות חדשות. יש צורך בסידורים מיוחדים להקטנת הסכנות למתיישבים בנקודות החדשות עד למינימום. [---] בכלל, מצבנו הוא כזה שדרושים לנו כבר עכשיו ועוד יידרשו לנו, כשתיפול ההכרעה בגורל הארץ, אמצעים גדולים מאוד כדי להחזיק מעמד ולכבוש כיבושים נוספים. אם נוכה מכה קשה – ודאי שנצטרך לאמצעים גדולים ולא רק כדי להילחם במשבר הכלכלי שיתרחב אז. אם גם הערבים יראו בהכרעה שתיפול מכה, יתווספו למשבר הכלכלי גם מהומות, ואלו פירושן עול נוסף של הוצאות ביטחון. אם תיפתח לנו שאנסה להתקדמות בוודאי שניזקק לאמצעים גדולים למימושה.

אני יכול לתאר לעצמי, שלאחר החלטות הממשלה תתחיל תקופת מעבר, השלטון יעבור לידי הצבא ואפשר שתפרוצנה מרידות של הערבים במקומות שונים. מצב זה ייצור גם הכרח וגם אפשרות של הגנה עצמית אקטיבית מצידנו. הוא יאפשר לנו ליצור קשרים הרבה יותר אמיצים עם הצבא ולהרחיב את פעולתנו איתו. כל זה שוב יצריך אמצעים גדולים. אנו מתקרבים לתקופה שבה נצטרך לאמצעים ממלכתיים בממדים גדולים מאוד. [---] אולי כדאי שהמרכז יקבע ועדה שתברר יחד איתנו מה אפשר לעשות בעניין העלייה על הקרקע. אולי אפשר לפנות לחוץ-לארץ, אולי אפשר לעשות משהו גם בארץ, אולי אפשר להשיג בחוגים מסויימים כאן מילווה לרשות המוסדות הלאומיים.

[---]

 

הערות