מתוך יומן העבודה                                                                            ירושלים, 6.6.1937

בבוקר יצאתי מעין חרוד לירושלים. בדרך פגשתי באברהם איכר, מפקח בכיר שלנו על השוטרים המוספים. הוא סיפר שתוצאות ביקורו של קפטן רייס משמחות. רייס אמר לו, שמצא את הדברים במצב טוב יותר לא רק מכפי שציפה, אלא אף מכפי שייחל.

[---]

פסח גינזבורג, בא-כוח "ניו-יורק טיימס", טילפן וביקש הודעה לעניין החלוקה לאחר מאמרו של אוסישקין ב"הארץ".[1] במיוחד ביקש לדעת אם מפא"י עומדת לתמוך בקריאתו של אוסישקין לערוך בחירות לקונגרס לשם הכרעה בעד או נגד החלוקה.

עניתי לו, כי לא ידוע לי שיש בהסתדרות הציונית חילוקי דעות בעניין זה. האם זה מתקבל על הדעת, שיש ציוני אשר ירצה בצמצומו או בהגבלתו של הבית הלאומי היהודי? אילו באתי לסכם עמדתה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל, הייתי אומר שעבודתנו בארץ-ישראל תימשך בכל הנסיבות, ואם יש דבר שהננו מתנגדים לו בכל כוחנו הרי זה הניסיון לקצץ את תחומו של הבית הלאומי היהודי, אם בשטח ואם מבחינה אחרת, בין בחלוקה ובין בקנטוניזציה.

בישיבת ההנהלה הערתי לאוסישקין, שבציינו במאמרו כי בהנהלת הסוכנות בירושלים ובלונדון יש חברים שהם בעד החלוקה, אין הוא אלא מחבל במטרה שהציב לעצמו – המלחמה בחלוקה.

[---]

אחר-מכן –ישיבה בביתי עם אליהו גולומב, שאול [מאירוב-אביגור] ואחרים בדבר הבחינות הביטחוניות של תוכנית העלייה על אדמות בית -שאן, ועם אליהו לבדו על פעולתנו בענייני תעופה.

הערות