מתוך יומן העבודה - ירושלים, 31.5.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 31.5.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                          ירושלים, 31.5.1937

 

ואומנם בבוקר מצאתי את תמסיר המשטרה בכל העיתונים כשהוא מוצג בדרגות שונות של חשיבות. מסתבר, שהוראות המזכיר הראשי ניתנו לאחר מעשה. העיתונים הערבים כבר היו בדפוס.

שלחתי את זסלני לחקור בפרטי התקרית. הוא הביא את הגירסה שקיבלה סוכנות "רויטר" מרפורטר ערבי, והיא כנראה אותה גירסה שקיבלה המשטרה מן המופתי בשינויים מסויימים. שינוי אחד היה השמטת המלה "יהודים" שהופיעה בסיפורו של המופתי לפי הגרסה הראשונה. שינוי אחר היה השמטת המלה "גדול"; בגירסה הראשונה נאמר כי הוד קדושתו ראה בחושך, שאחד החשודים היה מזויין באקדח "גדול". אשר לתקרית עצמה, היו בה כנראה שתי מכוניות שונות, ולא אחת. באחת היו יהודים שחזרו מבילוי בקלייה שעל שפת ים המלח. המכונית נעצרה מחמת קלקול במנוע ויושביה, שעה שטיפלו בתיקון, שמעו כמה יריות בקרבת מקום. מכונית אחרת היא זו שראה המופתי וממנה נורו כמה יריות לעברו. לפי ידיעה זו, לא חשד כלל המופתי ביהודים אלא באויביו ממשפחת דג'אני,[1] ואילו בחוגים ערביים אחרים הועלה חשד של קשר מצד סאלח עבדו, אחד ה"תקיפים" במחנה האופוזיציה, שנאשם בארגון מהומות אנטי-מופתיות בימי חגיגות נבי מוסא. מה שנשאר סתום הוא, מדוע לא סיפר המופתי בהודעתו למשטרה שנורו יריות אל עבר מכוניתו.

הסתבר עוד, שהתמסיר לא עבר את לשכת-העיתונות של הממשלה, אף לא נשלח לעיתונות. שיגרה היא במטה הראשי של הבולשת להציג מזמן לזמן בולטינים על הקיר לידיעת הרבים והעיתונאים הבאים לשם דרך קבע מעתיקים אותם.

צר היה לנו להתלונן על הבולשת לפני הממשלה המרכזית, כי היו לנו קשרים מצויינים עם ראש הבולשת קינגסלי-הית, שבדרך כלל משתף פעולה עמנו. אבל מאחר שהרעה נעשתה לא הייתה ברירה ואני הכתבתי מכתב קשה למדי אל המזכיר הראשי, בלי להבליט יותר מדי את הבולשת והטלתי את האשמה על הממשלה בכללה.

עוד אני עובר על טיוטת המכתב והנה טלפון מאת קינגסלי-הית. הוא שמע, כנראה ממזכירות הממשלה, שאני מודאג מאוד בשל הבולטין של אתמול, ושאל אולי יוכל מישהו מאיתנו לבוא אליו לשיחה בעניין זה? אמרתי, שברנרד ג'וזף יבוא אליו ובינתיים עיכבתי את המכתב.

ברנרד ג'וזף מצא את קינגסלי-הית כולו התנצלות והבעת צער. הוא קילל את יומו על שנענה לבקשות אחד מידידיו לצאת מירושלים – אתמול יום א'- כדי לחזות במשחק פולו. התורן האחראי שנשאר במטה הבולשת קיבל הוראה להיוועץ עם טווידי על נוסח התמסיר, אך גם טווידי היה אי-שם בפיקניק, ואי-אפשר היה למצוא אותו. המזכיר הראשי רגז כנראה על הניסוח המרושל של הבולטין והמפקח הכללי של המשטרה נקרא לבוא אל הנציב העליון. קינגסלי-הית הציע לתקן את הידיעה ושאל את ברנרד ג'וזף איזו צורה היה מבקש שתינתן להודעה נוספת. ברנרד ג'וזף הסביר לו מה רע בבולטין, וקינגסלי-הית הבטיח לדון בדבר עם המזכירות.

אחר הצהריים הודיעו לנו, שעומד לצאת תמסיר שיבהיר כי המשטרה משוכנעת בהחלט שליהודים שישבו במכונית לא הייתה שום כוונה להתקיף את מישהו. בכך נסתיימה הפרשה הזאת בינינו לבין הבולשת, והמכתב למזכירות לא נשלח. אך התקרית עצמה הוסיפה להתפתח.

בשיחתם אמר קינגסלי-הית לברנרד ג'וזף, שלפי ידיעה ברורה שבידו, הנתמכת בעדותו של רופא יהודי שעבר במקרה במקום, נורו אמנם ירייה או שתיים, ונראה שבאמת נעשה ניסיון להתנקש בחיי המופתי.

בערב, בשעת ארוחה בביתו של השופט פרומקין,[2] צילצל אלי ליאו כהן וסיפר, כי לפי מה שנתפרסם על התקרית בעיתונות המצרית, פגע המופתי באחד המתנקשים ופצעו, אולם לא נאמר שם שהמתנקשים היו יהודים. לדברי וילנסקי, ההנחה הרווחת במצרים היא שהמתנקשים היו מחוגים ערביים המתנגדים למופתי. נודע גם שהמופתי קיבל במשך היום שיחות טלפוניות ומברקי ברכה להינצלו בנס.

[---]

מר פרחי, לשעבר ראש הקהילה היהודית וההסתדרות הציונית בבולגריה, סיפר לי שהקונסול הבולגרי בקהיר מסרב לתת או לחדש דרכוניהם של יהודים בולגריים שהתיישבו בארץ-ישראל ועדיין לא התאזרחו; וכששאלו על כך במשרד-החוץ הבולגרי בסופיה קיבלו את התשובה, שסירובו של הקונסול בא בעקבות הודעתה של הממשלה הבריטית, כי היהודים העולים לארץ-ישראל אינם נחשבים עוד אזרחי הארצות שמהן באו. זה נשמע לי כדבר שלא ייאמן, והצעתי לפרחי שייעץ לידידו בסופיה לפנות אל ממשלתם בעניין זה בכתב, כדי לקבל ממנה תשובה בכתב.

כתבתי לנציב העליון וביקשתי רישמית, שלכבוד יום הולדתו של המלך הממשמש ובא יבטל את שארית עונש המאסר שנושאים בו ארבעה אסורים יהודים, שני שומרים שנמצאו אשמים בהריגה תוך קטטה עם ערבים שעלו על אדמה יהודית, ושני צעירים ירושלמים שנתפסו עם נשק בלתי-ליגלי כששמרו במחצבה יהודית (למעשה, נתפסו כשהם ישנים).

[---]

 

הערות

[1]  חסן צדקי דג'אני – מראשי משפחה ירושלמית מיוחסת, מקורבת לנשאשיבים. ממייסדי "מפלגת ההגנה הלאומית" בראשות ראע'ב נשאשיבי (1934). היה פעיל בארגון מאורעות 1936 בתחילתם. נרצח באוקטובר 1938 במסע הטרור של המופתי נגד אנשי האופוזיציה.

[2]  גד פרומקין – ראו: כרך א' (1936). מסמך 26, הע' 1.

 

העתקת קישור