מתוך יומן העבודה                                                                          ירושלים, 26.5.1937

בבוקר שוחחתי עם שאול [אביגור] על ענייני ביטחון.

במלון פגשתי בפוסטר, עורך-הדין שנשלח מטעם משרד-החוץ בלונדון לסייע במשפט הקרקעות של יורשי הסולטן עבדול חמיד. [---] לדעתו, אין ליורשי הסולטן על מה לסמוך במשפט זה. שווי הרכוש הנדון הוערך במאה מיליון לירות והוא בארץ-ישראל (בכלל זה אזור בית שאן ובקעת החולה), בסוריה, בקפריסין ובעיראק (בכלל זה רשות הנפט במוסול).

שבתי ירושלימה עם ב. ג'וזף.

ראובן זסלני סיפר על מהלך פעולתנו בקרב החיילים הבריטים. בירושלים שוב אין אותה רוח התנדבות שגילו נשים שונות בימי המאורעות. בית התה הפך למוסד צדקה, שרק חיילים אשר אינם רגישים ביותר לכבודם סרים אליו. זסלני הציע לחסל אותו. בתל אביב, לעומת זה, משגשג המועדון בעיקר בזכות מסירותה ואמצעיה של הגב' רוז גוטמן השוהה עתה בלונדון, אך גם בכוח המשיכה של חוף הים. [---] בחיפה המועדון הוא בפיקוחה של גברת צעירה ונמרצת, שמאחוריה חבורה שלמה של צעירים דוברי אנגלית, מיסודה של ההסתדרות, המשמשים חליפות מארחים קבועים במועדון. כאן השוטרים הבריטים מבקרים תדיר, וזו אחת הסיבות שהיחסים ביניהם ובין היהודים בהדר הכרמל מניחים את הדעת ביותר. זה מקרוב התחילו שם שיעורים בעברית לשוטרים ו-57 מהם נרשמו ללימודים. [---]

יהודה קופמן,[1] ראש המחלקה לתרבות בוועד הלאומי, הציג לפני את שאלת לימוד העברית להמוני העולים. המצב בעניין זה עגום מאוד. בכל הארץ לומדים כיום בשיעורי-ערב 5,000 איש, ואילו לפי מספר העולים בשנים האחרונות מן הדין היה שילמדו 50,000. קופמן טוען, שזוהי פעולה ציונית שיש בה גם חשיבות מדינית והוא רוצה מההנהלה הציונית הקצבה של 30,000 לא"י למטרה זו. [---]

אחר הצהרים שורה של מבקרים:

נציגי פאן-קלוב[2] העברי – אנדה פינקרפלד[3] וד"ר שמעון גינצבורג[4] – באו לבקש עזרה כספית להשתתפותם בוועידה העולמית של "פאן" העומדת להתכנס בפריס ביוני. אשתקד הייתה הוועידה בבואנוס-איירס ואת הוצאותיהם של כל הצירים כיסה פאן-קלוב הארגנטיני. [---] פאן-קלוב הצרפתי אינו אדיב כל-כך וכל הצירים מקבלים רק הנחה בדמי-הנסיעה. [---]

אולסוונגר בא לברר מה יהיה על הפעולות שהוא התחיל בהן, בשמנו, בארץ-ישראל ובהודו. עייפה נפשו מן העבודה למען קרן היסוד והיה מעדיף להקדיש עצמו לטיפוח קשרי תרבות עם משכילים ערבים בארץ ועם מרכזי מחשבה ותורה בהודו ובמקומות אחרים במזרח. בשנת 1935 איפשרתי לו לשהות שנה בארץ-ישראל, כדי לגבש קבוצה מעורבת של משכילים ערבים ויהודים לשם קשרי חברה ומפעלי ספרות משותפים. הקבוצה התחילה לגדול, אם כי לאט מאוד, אבל המאורעות שמו קץ להתפתחותה. הוא עצמו הוסיף לקיים יחסים טובים מאוד עם היוזמים הערבים, והם לוחצים עליו עתה לחדש את הפעולה. הוא רואה סיכויים להחיות את הקבוצה בירושלים וללכד קבוצה גם בחיפה. הסברתי לו, שאין זה כדאי לפתוח בפעילות שיטתית בשעה זו, כשעדיין צפויה אפשרות של התפרצות ערבית חדשה. [---] מכל-מקום, ביקשתי ממנו לפעול לפי שעה כמיטב יכולתו בתחום מצומצם בארץ-ישראל. [---]

[---]

דנתי עם קפלן בדבר החשת יישובן של הקרקעות הפנויות בבית שאן. קפלן חושב, שמימון תוכניות התיישבות חדשות בקצב המקובל להשקעות בהתיישבות, אינו בא כיום בחשבון כלל. כל מה שניתן לעשות מייד הוא לעלות על הקרקעות בדרך שניתן אולי לכנותה צבאית כביכול, בהוצאה כספית של כמה אלפי לירות, שרובן יונחו מראש על קרן הצבי. בשבוע הבא תוקדש ישיבה לעניין זה.

[---]

הערות