מתוך יומן העבודה ירושלים, 22.5.1937
ביקרתי אצל מרטין בובר כפי שהבטחתי לו. הוא השתוקק לדעת מה מתרחש ב"וועדה המלכותית", בייחוד בעסקי החלוקה. מסרתי לו את הידיעות שבידינו וסיפרתי לו על תגובת הערבים, ועל ניסיונותינו ליצור חזית ערבית–יהודית נגד החלוקה.
בובר דיבר במרירות גדולה על רצח הערבי ליד מועדון "מנורה". מדוע לא הוצא גילוי דעת ציבורי בעניין זה? שאל. היה בדעתו לפרסם יחד עם כמה ידידים גינוי פומבי.
אמרתי, שהוא אך זה מקרוב בא לארץ-ישראל וזו לו פעם ראשונה להיות נוכח במעשה כזה. העיתונות העברית הגיבה בעבר בתוקף רב על מעשי תגמול, כביכול, ותגובת עיתונות כזאת ניתן לעורר גם עכשיו.
לדעת בובר רק מאמר ראשי ב"דבר" יכול להועיל.
הסכמתי להצעה זו, אך שללתי את הרעיון של גילוי דעת מטעם אנשים פרטיים, העלול לעורר רושם שהדעה הרישמית [של מוסדות היישוב] מחייבת מעשים כאלה.
טילפנתי לאליהו גולומב והצעתי שייכתב מאמר כזה.
[---] ביום ה' התפרסמה ידיעה ב"פלשתין פוסט", שממשלת עיראק דרשה החזרת שלושה נציגים של מדינות זרות, ובהם הציר הגרמני, בגלל התערבותם בעניינים פנימיים של עיראק. המדובר הוא בשערורייה משפחתית, שבה היה מעורב אחד המדינאים העיראקים, ודיפלומטים זרים סייעו לו ליישב את העניין. נראה, שלציר הגרמני בבגדאד נודע בטלפון מירושלים על הידיעה ב"פלשתין פוסט". הוא שפך חמתו על סוכנה של חברת "העברה" ואיים עליו להפסיק כל קשר עימו אם "פלשתין פוסט" לא יכחיש את הידיעה, שלדבריו היא כוזבת לחלוטין. תקרית זו אינה אלא חזרה על מה שקרה פעמים הרבה בעבר, כשהוחזקנו אחראים לידיעות שהופיעו ב"פלשתין פוסט" בנוגע לאיטליה, לצ'כוסלובקיה, לאמיר עבדאללה, וכיוצא באלה.
בצהרים הקשבתי לשידור רדיו ממסגד אל-אקצה. המופתי סיפר קורות חייו של מוחמד. קולו נשמע ברור וצלול, במבטא נפלא ונוסך השראה. בסגנון סיפורו הייתה תערובת הרמונית של המסורתי עם החדיש, וכל ההופעה רבת הוד.
[---]
בערב שיחה עם יהושע גורדון על עניין השוטרים המוספים. הוא הציע, שאם הממשלה תעמוד על דעתה לפזר את השוטרים מקטגוריה "C", שנמצאים בגליל, עלינו לדרוש תמורת זאת את מסירת הרובים של קטגוריה "D" ליישובים.[1] הנימוק הוא שאיש אחד עם רובה ביד בכל שעה שקול כנגד שני אנשים העוסקים במלאכתם כשרוביהם שמורים בשבילם ביישוב, [---] גורדון תובע ממני גם לעמוד בתוקף על כך שאימוניהם של השוטרים המוספים ייערכו במחנות צבאיים; כי רק אלה שנתאמנו בדרך זו יודעים להדריך את חבריהם, ואילו האימונים על-ידי אנשי-צבא המבקרים ביישובים ומדריכים את המתיישבים בשעות הפנאי שלהם, אין בהם ממש. בזמן האחרון נשמעות תלונות על יעילותם של השוטרים המוספים שלנו. אומרים לנו לעשות לבנים ותבן לא ניתן לנו.
הערות
[1] ב-1936/7 אורגנו השוטרים המוספים בארבע קטגוריות: A – שוטרים מוספים בשירות מלא, שמשכורתם שולמה ע"י הממשלה והיא טיפלה באימונם; B – כוח עזר לקטגוריה A שאנשיו גויסו לשירות במקרי חירום בתוך שעתיים לאחר התראה; C – עברו אימון דל וגויסו לשירות במקרי חירום בתוך 24 שעות לאחר התראה; D – כוח עתודה שהורכב מאנשי היישובים. קטגוריות C ו-D לא היו בפיקוד משטרת המנדט, לא אומנו על-ידה ומשכורתם לא מומנה על-ידה. הנשק לקטגוריות A ו-B הוחזק ביישובים ונשמר שם בארגזים חתומים. הנשק לקטגוריות C ו-D נשמר בתחנות משטרה.
