מתוך יומן  העבודה                                                                        ירושלים, 16.5.1937

הבוקר הלכתי לתחנת הרכבת ללוות את משפחת הול. היה קהל רב בתחנה. הפקידות הבריטית הופיעה במלואה, אברהם קצנלסון[1] ואנוכי מטעם היהודים וראע'ב נשאשיבי הנציג הערבי היחיד.

נפגשתי לראשונה עם פיצג'רלד, התובע הכללי החדש, שסיפר לי כי הוא עובד קשה בפרשת יורשי הסולטן עבדול חמיד, התובעים זכות בעלות על חלק מקרקעות המדינה בארץ-ישראל. אמרתי לו, שזה שנים שיורשים אלה מטרידים אותנו בהצעות שאנחנו נממן את תביעתם המשפטית תמורת קרקעות אלה, אך אנחנו סירבנו לגלות עניין כלשהו בדבר.

עשיתם בחוכמה – הוסיף הוא.

נפגשתי עם מודי,[2] שלא ראיתיו מאז חזרתי. הוא הביע התנגדות עזה לחלוקה והטיל ספק אם יש ממש בשמועה ש"הוועדה המלכותית" עומדת להמליץ על כך. [---]

החלפתי רשמים עם מילס[3] על מזכירים ראשיים ההולכים ובאים. אמר, שהוא מתנחם בידיעה שבשנה הבאה נראה אותו בשובו הביתה.

אמרתי שלום להאריס, ששהה עם "הוועדה המלכותית" בבריטניה, אך לא הצלתי מפיו דבר, זולת סקירה על מזג האוויר.

[---]

הייתי במסיבת תה בבית סנטורור[4] – קבלת-פנים לא-רשמית לכבוד מרטין בובר ומשפחתו. גמרנו שאבקר בביתו בסוף השבוע הבא לשיחה פוליטית.

דודי,[5] איש תל אביב שבא לירושלים לחג השבועות, אמר לי, שכל בני חוגו – אנשי עסק, עורכי-דין וכד' – נוטים דרך-כלל לרעיון החלוקה כאמצעי היחיד להחייאת המסחר ולפתיחת גל חדש של רווחה. היה לו גם עניין פוליטי לדבר בו: בעל עיתון יומי ערבי גדול ביפו, שיש לו עימו עסקי מסחר, מישש אצלו את הדופק אם יוכל להשיג מאיתנו, או על-ידינו, הלוואה הגונה שתמורתה הוא מוכן לרכך את העמדה הפוליטית של עיתונו. הסכום שנקב הוא די גבוה. זוהי הצעה שנייה מסוג זה שהגיעה אלינו מיפו. הראשונה הייתה מאת העיתון האולטרה-לאומני המופיע שם. נראה, שההתמוטטות הכלכלית הכללית של יפו משתקפת גם במצבם של אילי העיתונות שם.

בערב נוכחתי בנשף ההכתרה שנערך במועדון "מנורה".[6] היה שם קהל אנגלי רב במידה לא מצויה. [---] פגשתי גם את ידידנו הקונסול הפרסי, שהבטיח זו הפעם השנייה להפגישני עם טבאטבאי, גולה פרסי, מזכיר הקונגרס הפאן-איסלאמי.

הערות