דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                             ירושלים, 11.5.1937

 

בעיתון הרישמי לא נתפרש הנימוק שבגללו קוצרה תקופת ה"שדיול" ל-4 חודשים במקום 6, אבל במכתב הלוואי שהממשלה שלחה לסוכנות נאמר, כי הדבר נעשה כדי שיהיה לממשלה חופש לטפל בשאלת העלייה בהתאם להחלטות שתתקבלנה עקב הדין-וחשבון של "הוועדה המלכותית".

שלא כרגיל, ניסתה הממשלה לקדם את פני הביקורת שלנו על קיצוץ ה"שדיול" וסעיף שלם במכתבה מוקדש להסברה, שגודל ה"שדיול" הפעם נקבע אך ורק בהתחשב עם הנימוקים הכלכליים, כגון מספר הפועלים בארץ (לא נאמר הפועלים היהודים), הצורך בפועלים נוספים, והצורך ברזרבה מסויימת. הממשלה טוענת, כי הפעם נהגה בהחלט בהתאם לפרוצדורה המקובלת בכל מקרה של מתן "שדיול". טיעון זה שלה חשוב לנו מבחינה פוליטית. אם נצא בגילוי-דעת נגד קיצוץ ה"שדיול", נטען שהממשלה אומנם עומדת על עקרון העלייה לפי יכולת הקליטה, אבל לא נהגה על-פיו הלכה למעשה.

[---]

גם הפעם הופיע בתביעתנו סעיף מיוחד לעולים מגרמניה (על יסוד כספי "המועצה הבריטית למען יהודי גרמניה"). דרשנו לסוג עולים זה 700 סרטיפיקטים (מתוך הדרישה הכללית של 11,400 סרטיפיקטים). כמובן, לא רק סרטיפיקטים אלה מכוונים לעלייה הגרמנית. [---] ה"שדיול" שאישרה הממשלה הוא בן 620 סרטיפיקטים, והוא מתחלק כדלקמן: 400 לעלייה מגרמניה על יסוד הכספים של המועצה הבריטית, [---] ו-220 סרטיפיקטים ניתנים לסיפוק כל יתר הצרכים: 100 סרטיפיקטים לפועלים מקצועיים, ו-120 לסתם חלוצים.

[---]

הנהלת הסוכנות בירושלים מחולקת בדעותיה. יש חברים המציעים לדחות את כל ה"שדיול", יש המציעים לקבל את כולו ואחרים מציעים  לקבל את 400 הסרטיפיקטים שניתנו ל"עולי סמואל"[1] ולדחות את 220 הסרטיפיקטים הנותרים. [---]

המציעים דחייה מוחלטת של ה"שדיול" טוענים:

א. שעל-ידי קבלת "שדיול" כזה ייווצר תקדים של התפשרות מצידנו עם מידות עליה מקוצצות מאוד. דבר זה יש בו סכנה תמיד, ובייחוד כשהממשלה בלונדון חושבת שזהו ה"שדיול" האחרון, ולאחר מסקנות "הוועדה המלכותית" יונהג משטר אחר בענייני העלייה;

ב. שדחיית ה"שדיול" תאפשר לנו לגייס את העם היהודי למלחמה על העלייה.

הנימוקים נגד דחיית ה"שדיול" הם, קודם-כל, נימוקי העלייה גופא: כל סרטיפיקט מביא עולה נוסף ואי-אפשר לדחות סרטיפיקטים. אם דחיית ה"שדיול" יכולה לתת סיפוק ליהודי פולין, הרי זה רק משום שהם חושבים כי על-ידי כך נכריח את הממשלה לתת לנו יותר סרטיפיקטים, ואינני רוצה להשלות את יהודי פולין. אם נדחה את ה"שדיול" הזה, אפשר שהממשלה בעצמה תחלק את הסרטיפיקטים; אפשר שתיתן אותם ליהודים, אך אפשר גם שתניח אותם במגירה וכעבור 4 חודשים ייפקע כוחם.

בדרך-כלל, ה"שדיול" איננו פרי הסכם בין הממשלה ובין הסוכנות; זוהי תמיד החלטה חד-צדדית שהממשלה מטילה עלינו. תמיד מחינו נגד קוטן ה"שדיול", אבל תמיד קיבלנו את הסרטיפיקטים. אבסורד הוא שיהודי ידחה סרטיפיקט מפני שאיננו אחד מעשרת אלפים, אלא אחד מ-220.

יש לזכור, שהפררוגטיבה של הסוכנות בענייני עלייה איננה פרי הסכם בין הממשלה והסוכנות, אלא סמכות שהממשלה נתנה לסוכנות. על יסוד הסטטוס שלה, המוגדר במנדט, זכאית הסוכנות לייעץ לממשלה בכל העניינים הנוגעים לבית הלאומי, גם בענייני העלייה; אבל לייעץ אין פירושו בהכרח לטפל. [---] הסדר הקיים הוא מעין מנהג שנתקבל, וכל זמן שמחזיקים בו יש לו כוח קיום, אבל אם נוציאו מתחת ידינו, עלולה הממשלה להשתמש בהזדמנות ולחלק בעצמה סרטיפיקטים. גם המצב הכלכלי בארץ אומנם אינו רע עד כדי בך שיצדיק מתן 220 סרטיפיקטים בלבד, אבל יש חוסר עבודה בארץ. הממשלה בוודאי תטען שאנו דוחים את ה"שדיול" משום שבעצם איננו יכולים לקלוט אפילו 620 יהודים נוספים.

בגלל כל אלה אין זה נבון לדחות עכשיו את כל ה"שדיול".

[---]

נגד ההצעה לקבל חלק אחד ולדחות את השני – נשמעו שלושה נימוקים :

א. שזהו צעד מסובך מדי; איש לא יבין אותה ויאמרו כי היהודים ניסו להתחכם, אבל למעשה קיבלו את מרבית ה"שדיול";

ב. שעל-ידי כך נפלה לטובה את עולי גרמניה, והפליה כזו עלולה לקומם את יהודי הארצות האחרות נגד יהודי גרמניה. הנה, יאמרו, בשביל יהודי גרמניה מקבלים את הסרטיפיקטים וסרטיפיקטים ליהודים אחרים דוחים; אם צריך לסבול, נסבול יחד;

ג. שממשלות המעוניינות בהגירת יהודים מארצותיהן (למשל הממשלה הפולנית) תראינה בכך פגיעה בעניינן, והדבר עלול להשתקף במצבם של היהודים שם.

נראה לי, שהולכת ומתגבשת בהנהלה הכרעה לטובת ההצעה האמצעית הזאת, כלומר, לקבל את 400 הסרטיפיקטים לעולים מגרמניה ולדחות את יתר ה-220.

[---]

ברור לי, שאם נדחה את ה"שדיול" כולו צפויים לנו כל מיני מוקשים, אם כי אינני יודע עדיין כיצד תשתמש בהם הממשלה. משום כך אני מגיע למסקנה, שנחוצה דחייה חלקית של ה"שדיול" מנימוקים פוליטיים.

 

הערות