מתוך יומן העבודה - לונדון, 31.3.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 31.3.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                             לונדון, 31.3.1937

 

 

בבוקר נפגשתי עם קארף והכסטר - שעה קלה לפני נסיעת הראשון חזרה לניו-יורק. עמדתי על הנקודות שאינן מתאימות לעובדות בחוזר שהם שלחו. נכנס גם ורבורג.

אמרתי, שווייצמן לא התחייב להחזיר פריטי. הוא קיבל על עצמו לעשות כל מה שתלוי בו כדי להחזיר את המצב הנורמלי, בדעתו כי מצב נורמלי לפי החוקה פירושו פריטי. יתר חברי ההנהלה הציונים הצהירו בפירוש, כי לא יוכלו לתת שום הבטחה לגבי פריטי, אולם הסכימו כי יש להכניס נורמליזציה או על-ידי התאמת המציאות לחוקה, או על-ידי התאמת החוקה למציאות.

ורבורג טען, כי לא דובר כלל על התאמת החוקה למציאות, ולפי הבנתו דובר על החזרת הפריטי. לראיה התחיל קורא מתוך רשימותיו את קטע דברי בפרוטוקול (שרשם מזכירו), ומתוך שרץ בכתוב וקרא את המילים האלו ממש – "או התאמת החוקה למציאות" – יצא שצדקנו גם לפי הפרוטוקול שלו. [---]

להסכם לא הגענו. הודעתי שנעביר ליושב-ראש הוועד האדמיניסטרטיבי את הערותינו לחוזר שלהם. [---]

אחר הצהריים טילפנתי לגרייבס. טרם הספקתי לבקש פגישה, שאל הוא: עודך כאן? האפשר לראותך? אמרתי כי אך לזאת נתכוונתי. ביקשני לבוא למערכת [ה"טיימס"] ב-9 בערב. הבינותי שיש דברים בפיו.

גרייבס החל בשאלה על נסיעתי לפריס: את מי ראיתי שם?  [---] אמרתי לו ששני ערבים היושבים בפריס מייעצים לנו להתקשר עם שכיב ארסלאן, כדי להשיג באמצעותו שלום עם ערביי ארץ-ישראל. למשמע שמו של זה נתעקמו שפתיו. הוא חושב את שכיב ארסלאן לשרלטן.

מזה עבר למצב בארץ, הגורם, לדבריו, דאגה חמורה לחוגים הגבוהים ביותר. הוא קיבל מכתב חשוב מליאו כהן, המתאר את המצב (קיבלתי העתק ממכתב זה). העורך הראשי קרא את המכתב ונתרשם ממנו. אותו זמן נזדמן לעורך הראשי לקרוא מכתב אחר, כתוב בידי פקיד גבוה בארץ-ישראל – "לגמרי לא מידידיכם" – המנתח אף הוא את המצב, ומסקנותיו עולות בד-בבד עם אלו של ליאו כהן. עובדה זו הוסיפה משקל רב למכתבו של ל. כ. בעיני אנשי ה"טיימס". [---]

שאלתי אם תוכנו של מכתב זה ידוע למשרד המושבות ולאורמסבי-גור. גרייבס ענה: מובן מאליו, איזו שאלה? [---]

גרייבס הוסיף, כי קרוב לוודאי שיופיע מאמר ב"טיימס" על המצב בארץ, ומכתבו של ל. כ. ישמש חומר למאמר זה.

אמרתי, שבמאמר זה יש לעמוד על אי-הפסקת העלייה. אנו מגישים בימים אלה את דרישתנו ל"שדיול" וחשוב מאוד שנקבלו במועדו. דחייתו תעשה רושם של מתן פרס על מעשי האלימות הנמשכים. גרייבס נענע בראשו, אך נראה היה שאין לו חשק להיכנס לעניין זה.

הוא שאלני מה ידוע לי על נסיעתו של המופתי למכה. לפי ידיעותיו, שיסה המופתי את אבן סעוד באמיר עבדאללה. לא אמר בפירוש, אך מרמזיו הבינותי כי שיסהו גם בבריטניה. בחוגים הגבוהים (רמז למשרד המלחמה) מודאגים מאוד מתוצאותיה של נסיעה זו. חושבים את המופתי למין אבעבועה ממארת שאין להיפטר ממנה אלא בכריתה. הפזמון השגור בפי ווקופ, כי המופתי עצמו רוצה בשלום ויש עוד גרועים ממנו, לא יועיל עוד. עכשיו למדו לדעת מי הוא. לו היה לעבדאללה ידיד, היה מזהיר אותו מפני חתירותיו של זה (רמז שחיי האמיר בסכנה). רצונו של האמיר למלוך על כל ארץ-ישראל מעורר את המופתי נגדו.

הוא דיבר הרבה וסחור-סחור בעניין זה. הבינותי שהסברה בלונדון היא, שהמופתי הסית את אבן סעוד לכיבוש צבאי של עבר-הירדן. לא עלה בידי לברר אם כך באמת סבורים ראשי משרד המלחמה. האומנם חוששים הם לעזות כזו מצד אבן סעוד? החוששים הם למקרה של מלחמה עולמית, שאז אפשר יהיה לזכות מן ההפקר, או שזהו פירושו של גרייבס עצמו?

לעניין "הוועדה" חזר על מה שאמר לי כבר פעם, כי היא חושבת על חלוקת הארץ. איננו סבור כי הם חושבים דווקא על סיפוח החלק הערבי לעבר-הירדן. אדרבא, הוא שמע שהם עומדים להציע התיישבות יהודית בעבר-הירדן בלי קשר עם גורל החלק המזרחי של ארץ-ישראל, וסבורים שהאמיר יסכים לכך.

סוף-סוף הגעתי לעניין המיסמכים שבידינו [על קשרי "הוועד הערבי העליון" עם הכנופיות]. הסברתי את מהותם ופרשתי אותם לפניו. קרא בהם ומפיסקה לפיסקה עלתה התלהבותו. "זה דבר עצום!" – אמר - "האפשר להשתמש בזה?"

אמרתי: אדרבא, לשם כך באתי.

שאל אם ידוע הדבר לממשלה.

אמרתי שחברי בירושלים הראו זאת להול בהיותו ממלא מקום הנציב, וחזקה על הול שמסר אח העניין לווקופ בבואו.

אמר: זה לא די, ספק אם העבירו את החומר ללונדון. הכרחי שהממשלה כאן תדע זאת.

אמרתי, שהתכוננו להראות את החומר במשרד-המושבות. [---]

הוא אמר, שרצוי כי גם במשרדי החוץ והמלחמה יקראו אותו.

אמרתי, כי ייתכן שגנרל דיל כבר ראהו. העיר, שאין לסמוך על דיל. אין הוא איש מלחמה. כשהנציב דוחה את הצעותיו או קובע משהו בניגוד לדעתו, אין הוא נלחם על דעתו [---] אלא חוזר לחדרו ויושב קדורנית. זהו טבעו של האיש.

אשר לעצם שאלת הפרסום, אמר שיצטרך לדבר בעניין זה עם העורך הראשי, והביע חשש שפחד מפני תביעה לדין על הוצאת דיבה יכול לעכב. יהיה צורך להימלך בדעתם של עורכי-דין. עיתון בריטי רגיש מאוד לאפשרות כזו. [---]

לאחר-מכן הפליג גרייבס לרחבי הפוליטיקה העולמית, והתחיל מרצה השקפות וסברות שמאחורי הפרגוד. לגבי ספרד, אמר, אין בריטניה מעוניינת לא בניצחון פרנקו ולא בניצחון הממשלה. ניצחון פרנקו פירושו מסירת ספרד למרותן של איטליה וגרמניה, ניצחון הממשלה פירושו התבצרות ההשפעה הצרפתית והרוסית בספרד. שתי התוצאות כאחת אינן רצויות לבריטניה. יתר על-כן, ניצחון הממשלה פירושו ביטול עצמאותה של פורטוגל. [---] זה ודאי אינו רצוי לבריטניה. ובכן מה רצונה? שהמלחמה תיגמר ב"תיקו", ושני הצדדים כאחד יצנחו אין-אונים.

ייתכן מאוד, אמר גרייבס, שאיטליה תוכרח להוציא את צבאותיה מספרד, אך אין זה בהכרח החלשת כוחו של פרנקו. אדרבא, ייתכן שדווקא על-ידי כך יתחזק. מבחינה צבאית הוכיחו האיטלקים שהם משענת קנה רצוץ. מציאותם אפשרה לפרנקו שלא להיזקק לצבא המילואים שלו. למה לו לגייס ספרדים כשהוא יכול לזרוק לחזית איטלקים למכביר? אם יסתלקו האיטלקים, יתחיל בגיוס ממשי. במובן המוסרי היה הצבא האיטלקי מקור חולשתו של פרנקו, שכן הממשלה הרפובליקנית טענה שאין זו מלחמת-אזרחים אלא כיבוש ספרד על-ידי זרים. סילוקו של הצבא הזר יחזק את הלאומיים מבחינה מוסרית, ויחזיר להם חלק גדול מאהדת העם שאבדה להם בגללו.

הרושם היה, שגרייבס עצמו רתוק מלחשוב את ניצחון פרנקו לאסון.

מזה עבר לשאלת גרמניה. בעתיד הקרוב – אולי עוד בסתיו זה – יש לחכות, לדעתו, להתפתחויות מפתיעות בפוליטיקה האירופית. לאו-דווקא מלחמה או זעזועים של מלחמות אזרחים, אלא צירופים דיפלומטיים חדשים. בגרמניה מתרחב במהירות הפרץ בין כנופיית המטורפים סביב היטלר ובין ראשי הצבא. הכנופיה דוחפת לכל מיני הרפתקאות, כדי לגרור למלחמה, ואילו בלומברג[1] והמטה הראשי שלו עוצרים. הצבא מבין שאין אפשרות להילחם שעה שבעורף עומדים האזרחים בתור לקבל כרטיסי לחם. הצבא הגרמני רוצה בייצוב היחסים ובשלום קודם-כל עם בריטניה, ולשם כך הוא מחדש את ההצעה להבנה נפרדת גרמנית–בריטית בלי צרפת. אם הכנופיה הנאצית תתעקש ותעמוד בתוקף נגד שינוי זה, שיחייב כניסה לחבר הלאומים, קביעת מידות מסויימות לזיון, והימנעות מהרפתקאות בין-לאומיות דוגמת ספרד, לא מן הנמנע שייעשה ניסיון על-ידי ראשי הצבא בגרמניה למגר את הכנופיה הנאצית. בלומברג יהיה מוכן להציע להיטלר להישאר על כנו בתור "מונארך קונסטיטוציוני"; אך אם היטלר יישאר נאמן למפלגה, לא יירתע המטה הראשי מלהרים יד גם עליו.

לדבריו, אחד הדברים שהאיצו את תהליך ההתפכחות בקרב ראשי הצבא הגרמני הוא תוכנית הזיון הכבירה של בריטניה. המומחים הצבאיים הגרמנים מבינים שגרמניה אינה יכולה להתחרות בתוכנית כזו. מאורעות ספרד הוכיחו את נחיתותו האיכותית של הנשק הגרמני החדיש, המיוצר בחיפזון ומתוך קימוץ בחומרי-יסוד יקרים.

מה תאמר לזאת בריטניה ?

גרייבס הזקן, אשר כל ימיו עבד את בריטניה, מילא תפקידים חשובים במלחמה העולמית, ועתה הוא נושא משרה אחראית באחד המוסדות החשובים ביותר של האימפריה הבריטית [במערכת "טיימס"] – גרייבס זה אינו שוכח אף לרגע את מחצבתו האירית, ובדברו על אנגליה והאנגלים אינו אומר אף פעם "אנחנו". כשם שהוא אומר "הגרמנים", "הצרפתים", כך הוא אומר "האנגלים"; "הם".

ובכן, הוא אמר: "אתה תתפלא, אבל הם מתייחסים גם עכשיו בכבוד רב לגרמנים". הם מעריכים את המשמעת ואת כוח היצירה והסבל של עם זה. רואים את הגרמנים כאומה שנטרפה עליה דעתה, ומעניינם הוא לעשות הכל כדי להחזירה לאיתנה. הם יקריבו הרבה כדי להשיב את גרמניה לחבר הלאומים. לא איכפת להם שגרמניה מזדיינת. הם מבינים היטב, כי בתוך עולם של מדינות מזדיינות אין לדרוש מגרמניה שלא תזדיין. הם חוששים רק לאותה רוח הרפתקנית השלטת בגרמניה והעושה את זיונה למקור של סיבוכים בין-לאומיים חדשים לבקרים; בייחוד כשגרמניה חופשית ממשמעת חבר הלאומים. לשינוי הכיוון מצד גרמניה, שיתבטא בריכוז השלטון בידי ראשי-הצבא הריאליסטיים, יהיה הד חיובי בלב הממשלה הבריטית.

כמובן, לברית עם צרפת יש שורשים עמוקים בבריטניה. אם תבוא הצעה להסכם כלשהו מצד גרמניה, בוודאי תפנה בריטניה לצרפת ותציע לה לעשות את ההסכם החדש יחד. אך אם תשובת צרפת תהיה שעם גרמניה זו היא לא תעשה שלום, אלא תחכה לאותם הימים שבהם שוב תשלוט בגרמניה איזו ממשלה מרכזית-שמאלית, אזי לא מן הנמנע שדרכי בריטניה וצרפת תיפרדנה, ולפירוד זה תהיינה תוצאות מי ישורן.

לעומת זה, אם בריטניה תחליט לא להיפרד מצרפת ולהשיב את פני גרמניה ריקם, צפויה התפתחות אחרת, לא פחות מפתיעה. גרמניה תפנה אז לרוסיה ותציע לה ברית. כל ההתגעשויות של היטלר נגד הבולשביזם לא תפרענה לראשי הצבא הגרמני לנסות לגשר על-פני התהום הפעורה כיום. גם עכשיו ישנם קשרים בין המטות הראשיים של גרמניה  וססס"ר.

אם כך יפלו הדברים או כך – המסקנה היא כי כוחה של גרמניה באירופה עתיד לגדול.

במשך כל השיחה נכנסו ויצאו נערים נושאי טלגרמות, מהן רק לידיעתו של גרייבס, מהן לעריכתו.

בימים אלה הנני קורא את הספר "Hour Zero" של אחד ששמו ריצ'ארד פרוינד, בוודאי יהודי, המכיל סקירה על המצב המדיני בעולם. ספר יסודי ומעמיק, אין להשוות אליו את "Europe Inside" של [וולטר] דוראנטי. לפני לכתי אל גרייבס קראתי בפרק על רומניה, שססס"ר אינה מכירה בסיפוחה של בסרביה עד היום. והנה, בהיותי אצלו נתקבלה טלגרמה מבא-כוח ה"טיימס" בבוקרסט, המוסרת שמועה כי הכרה זו הושגה.

טלגרמה אחרת – על משלחת ערבית מארץ-ישראל ללונדון.

ועוד טלגרמה ארוכה מירושלים, המוסרת את מאמרו של קאוקג'י[2] באחד העיתונים המצריים – סיפורו על תולדות התערבותו במאורעות בארץ-ישראל. יצא שהשתתפתי בעריכת טלגרמה זו. [---]

יצאתי קרוב ל-11. בחדרים מסביב המו מכונות, נשמע רשרוש הנייר, נערים רצו דחופים מחדר לחדר. מכונת העיתון עבדה במלוא כוחה.

 

הערות

[1]  ורנר בלומברג (Blomberg). איש-צבא גרמני. נולד ב-1878. ב-1933 התמנה שר ההגנה ואחר-כך שר המלחמה בקבינט של היטלר.

[2]  פאוזי קאוקג'י – ראו: כרך א (1936), מסמך 68, הע' 2.

 

העתקת קישור