מתוך יומן העבודה                                               לונדון, 28.3.1937

[---]

הזמנתי את הודס וסיפרתי לו על המשא-ומתן למיזוג יט"א ופלקור. הוא חושש משינוי המשטר בפלקור. לכתחילה לא היה משוכנע בנחיצותו של פלקור, אולם המאורעות הוכיחו לו עד כמה פלקור הכרחי. [---] אין להשוות את שני השירותים בחודשי המאורעות, ואלמלא פלקור היה שירות יט"א עוד יותר גרוע.

אמרתי להודס, כי מובן מאליו שאם לא נגיע לסידור המניח את הדעת, נוסיף לקיים את פלקור. אולם בקיום שתי סוכנויות יריבות יש תקלה ציבורית המורה – הכפלת ההוצאות, קלקלות הנגרמות על-ידי התחרות, חוסר פיקוח ציבורי על אחת משתי הסוכנויות. חובתנו לעשות הכל כדי לשנות מצב זה.

בצהריים נפגשנו במלון ריץ אצל בקר עם קפלן ולנדאו. קבעתי בראשי הפרקים של ההסכם גם השגחת ההנהלה על הידיעות הציוניות שמקורן בלונדון. לנדאו הקשה: אם יט"א מוסרת תוכן נאומו של ז'בוטינסקי – האם גם זוהי ידיעה ציונית שיש להנהלה סמכות ביחס אליה? אמרתי לו שיוציא מראשו פעם אחת ולתמיד את ההנחה הנפסדת, כי יש מישהו שווה להסתדרות הציונית, ושיט"א ניצבת בין השניים כשופט. ההסתדרות הציונית היא אחת ויחידה, והיא הפוסק האחרון בענייני הציונות. ברור שנדרוש לבקר כיצד תמסור יט"א את נאומו של ז'בוטינסקי. לנדאו נשתתק.

[---]

בערב הסבתי ל"סדר שלישי" ב"החלוץ". כיבדוני בתשובה על הקושיות הפוליטיות: מה נשתנתה שנת תרצ"ז מכל השנים? מה נשתנתה ארץ-ישראל מכל הארצות? מה נשתנתה היהדות האנגלית מיהדויות אחרות, שתנועת "החלוץ" צמחה בה כה מאוחר?

היה דוחק רב, אך השמחה הייתה במעונו של "החלוץ". גולדשמיט מעין חרוד היה המנצח על הנגינות.