מתוך יומן העבודה                                                                               לונדון, 1.3.1937

אמש חזר וייצמן מפריס. הוא ראה את בלום – בעצם ימי המשבר הכספי – ושוחח אתו למעלה משעה. בלום סיפר על מצבו, ודובר על אפשרות עזרה יהודית למילווה באמריקה בשביל ממשלת צרפת. היום שערי אמריקה נעולים מפני שצרפת אינה משלמת את חובות המלחמה. בלום הבטיח להשתמש בהזדמנות הראשונה כדי לדבר עם אידן או עם הליפקס[1] בענייננו. הבטיח גם לתת הוראות מיוחדות לוויאנו (סגן מיניסטר החוץ, אשר טיפל בחוזה הסורי–צרפתי ואינו מצטיין בידידות יתרה אלינו), שיסייע להסכם בינינו לבין הסורים והלבנונים.

וייצמן ביקר את בוליט,[2] ציר אמריקה בפריס, שהוא מכירו מימי ורסאי, וסיפר לו בפרוטרוט על מצבנו. בוליט קיבל על עצמו למסור את הדברים ל[נשיא] רוזוולט.

בוריס גורביץ[3] הידוע הציע לבוא בדברים עם שכיב ארסלאן[4] על משא-ומתן לשלום. בעניין מעורב ג'ורג' סמנה, ערבי סורי (נוצרי) ומתבולל צרפתי, היושב בפריס ומשמש לממשלה הצרפתית כסוכן לארצות ערב (בהיותי בפריס ב-1934 ביקרתיו).

לדבריו של סמנה עבר שכיב משירות איטליה לשירות צרפת ויהיה מוכן לעזור גם לנו. מזכירו של סמנה מוכן לנסוע לז'נווה כדי לקחת דברים עם שכיב.

וייצמן הסכים לנסיעה זו – אולי יצא מזה משהו. בעיני כל העניין מפוקפק מאוד. בז'נווה ראה וייצמן רק את רַפּאר,[5] "הלוטש את חרבו" לקראת ישיבת ועדת המנדטים.

(---)

גַ'נֶר[6] הודיע, כי סודרה הרצאה לווקופ בפני חוג מצומצם של חברי הפרלמנט מכל המפלגות, וברגע האחרון בוטלה ההרצאה. ההשערה היא שווקופ הציע את הדבר ואורמסבי-גור הסכים, אולם משנודע הדבר הסביר מישהו למיניסטר, שמעשה כזה אינו כשורה – ניסיון של השפעה מצד הפקידות על הפרלמנט, שעה ש"הוועדה" יושבת לדון את הפקידות – וכך בוטלה התוכנית.

[---]

הערות