אין אפילו משה שרת אחד
מס' מאמר
59


אין אפילו משה שרת אחד

עודה בשאראת

הארץ, 26/1/2015

 

בינואר לפני 60 שנה הגיעו לידיעת הציבור התפתחויות כאובות ומרעישות בשתי פרשות צמודות, שנעשו לציוני דרך בולטים בחיי המדינה והאזור.

הראשונה: הפיגועים בקהיר, שנעשו בהוראת ראש אמ"ן אז, בנימין גיבלי, שמצדו ניסה להעליל על פנחס לבון, שר הביטחון, שהוא אשר נתן את ההוראה על מנת להבאיש את שמו של המשטר החדש. וכך תיאר משה שרת, ראש הממשלה אז, ביומניו את "חפותו" של לבון: "ממש כמו שאיוון קרמזוב, גיבור ספרו של דוסטוייבסקי, היה אחראי על מות אביו, לא במעשים שעשה, אלא בדעות שהפיץ".

במקום אחר כתב שרת: "כלום לא מוטלת גם אז (במקרה שלא נתן את ההוראה) האחריות המוסרית על לבון, אשר הטיף בלי הרף למעשים של טירוף דעת והרביץ בצמרת הצבא את התורה השטנית של הצתת מדורות במזרח התיכון".

למקרא שורות אלה, אני נזכר בשר החוץ אביגדור ליברמן, שקרא להפציץ את סכר אסואן.

הפרשה השנייה היתה כשגיבלי שלח קבוצת חיילים להשיב מכשיר קשר שהוצמד לעמוד טלפון בשטח סוריה. חמשת החיילים נשבו. אחד השבויים, אורי אילן בן ה–19, התאבד בשבי. שרת כינה את הפעולה של גיבלי בסוריה "רשלנות פלילית". הודעת דובר צה"ל הראשונה סיפרה על חטיפת החיילים מהשטח הישראלי. בשיחה בין שרת לדוד בן גוריון אמר שרת כי "בצבא אין אמת", ובן גוריון אישר ואמר "זה הנורא ביותר".

בינתיים ביקש גיבלי לשקוע בבוץ עוד ועוד. איסר הראל, ראש השב"כ הראשון, סיפר לשרת שגיבלי הציע חטיפה של מצרים. שרת, שהדף זאת בתוקף, כתב: "ייאמרו דברים ברורים כי הברירה היא בין מדינת שוד למדינת חוק, בין רתחנות עיוורת לבין שיקול דעת לראיית הנולד". בהמשך התברר, כי המדיניות השקולה של שרת הביאה לתוצאות; בוועדת החוץ והביטחון סיפר שרת על הסדר בעניין השיירה בהר הצופים, ולפיו כמה קופסאות מזון שנשאה השיירה נבדקו על ידי משקיפי האו"ם, וכך חוסל המשבר שיצר הצבא עם הירדנים. שרת הוסיף וכתב, שהצליח לגייס את האו"ם למאמץ לשחרור השבויים בסוריה, וכי "הוועדה על כל אגפיה התרשמה מהדברים".

העתקת קישור