אין אפילו משה שרת אחד
מס' מאמר
59


אין אפילו משה שרת אחד

עודה בשאראת

הארץ, 26/1/2015

 

בינואר לפני 60 שנה הגיעו לידיעת הציבור התפתחויות כאובות ומרעישות בשתי פרשות צמודות, שנעשו לציוני דרך בולטים בחיי המדינה והאזור.

הראשונה: הפיגועים בקהיר, שנעשו בהוראת ראש אמ"ן אז, בנימין גיבלי, שמצדו ניסה להעליל על פנחס לבון, שר הביטחון, שהוא אשר נתן את ההוראה על מנת להבאיש את שמו של המשטר החדש. וכך תיאר משה שרת, ראש הממשלה אז, ביומניו את "חפותו" של לבון: "ממש כמו שאיוון קרמזוב, גיבור ספרו של דוסטוייבסקי, היה אחראי על מות אביו, לא במעשים שעשה, אלא בדעות שהפיץ".

במקום אחר כתב שרת: "כלום לא מוטלת גם אז (במקרה שלא נתן את ההוראה) האחריות המוסרית על לבון, אשר הטיף בלי הרף למעשים של טירוף דעת והרביץ בצמרת הצבא את התורה השטנית של הצתת מדורות במזרח התיכון".

למקרא שורות אלה, אני נזכר בשר החוץ אביגדור ליברמן, שקרא להפציץ את סכר אסואן.

הפרשה השנייה היתה כשגיבלי שלח קבוצת חיילים להשיב מכשיר קשר שהוצמד לעמוד טלפון בשטח סוריה. חמשת החיילים נשבו. אחד השבויים, אורי אילן בן ה–19, התאבד בשבי. שרת כינה את הפעולה של גיבלי בסוריה "רשלנות פלילית". הודעת דובר צה"ל הראשונה סיפרה על חטיפת החיילים מהשטח הישראלי. בשיחה בין שרת לדוד בן גוריון אמר שרת כי "בצבא אין אמת", ובן גוריון אישר ואמר "זה הנורא ביותר".

בינתיים ביקש גיבלי לשקוע בבוץ עוד ועוד. איסר הראל, ראש השב"כ הראשון, סיפר לשרת שגיבלי הציע חטיפה של מצרים. שרת, שהדף זאת בתוקף, כתב: "ייאמרו דברים ברורים כי הברירה היא בין מדינת שוד למדינת חוק, בין רתחנות עיוורת לבין שיקול דעת לראיית הנולד". בהמשך התברר, כי המדיניות השקולה של שרת הביאה לתוצאות; בוועדת החוץ והביטחון סיפר שרת על הסדר בעניין השיירה בהר הצופים, ולפיו כמה קופסאות מזון שנשאה השיירה נבדקו על ידי משקיפי האו"ם, וכך חוסל המשבר שיצר הצבא עם הירדנים. שרת הוסיף וכתב, שהצליח לגייס את האו"ם למאמץ לשחרור השבויים בסוריה, וכי "הוועדה על כל אגפיה התרשמה מהדברים".

בהמשך כתב שרת ביומנו על הרעש שהקימו בצבא נגד מוצב שהקימו המצרים. אחרי בדיקת העובדות, כתב שרת, התברר שמדובר במוצב חדש וכי אין הוא חידוש של המוצב, דבר שנאסר על ידי האו"ם. וכך כתב: "אילו נעניתי לרמטכ"ל (משה דיין) ולשר הביטחון, היינו נכשלים בשערורייה מפוצצת ונוחלים ביזיון וקצף".

אני מביא דברים אלה מפני שבינואר הנוכחי משעמם כל כך, ואין לי מה לעשות אלא לנבור בהיסטוריה. וברוך השם, הטנקים האימתניים נסוגו מפני השלג הרך שירד בגולן. מה עוד, שבינואר הזה לא חוסלו פעילים בחיזבאללה ובכיר איראני בסוריה. מנגד, בינואר הכיפי הזה ביקש ראש הממשלה מעוזריו לא להתערב בעניינים הפנימיים של מעצמה, בשביל לקבל חיזוק לעצמו בבחירות הקרובות.

ובכן, כבר השלמנו עם כך שבממשלה הנוכחית אין משה שרת, שיוסיף לתבשיליה המסוכנים כמה גרגירים של שיקול דעת. אך גם באופוזיציה אין ולו משה שרת אחד, שיקום וידרוש, למשל, הקמת ועדת חקירה, שתברר מי נתן את ההוראה להפצצה בקונייטרה, שעלולה להתגלגל לעימות מפחיד.

אבל כאשר אין משה שרת, עשוי לקום עוד פנחס לבון. יצחק הרצוג מייעד את עמוס ידלין לכהונת שר הביטחון. אולי כיקיר עמותת מתנחלי סילוואן, שריח חריף של קש אופף אותה.

 

העתקת קישור