ראש הממשלה שאהב שוקולד מריר
מס' מאמר
18

ראש הממשלה שאהב שוקולד מריר

 עופר ורדי

 פורסם ב-Ynet ב-27/8/07

 

 

למשה שרת היו כמה עקרונות קולינריים: גינוני השולחן חשובים במיוחד, לא שותים תה אם דלף לצלוחית, ומי שאוהב שוקולד חלב - סימן שאין לו טעם טוב. עופר ורדי מציץ לצלחת של ראש הממשלה השני של ישראל.

 

 "מצאתי לפניי את הסכינים בצד שמאל ואת המזלגות בצד ימין", כותב ביומנו משה שרת - וברוח של לצון טוב, כלשונו - על קורותיו בזמנו בבית הנשיא, יצחק בן צבי. "הבחורה שהגישה – חשופת זרועות שלא לפי הסגנון המקובל – טרחה ללוות כל הגשה באמירת 'בבקשה' והתעקשה להגיש דווקא מצד ימין עד שציפורה לא התאפקה והעירה לה. בשעת אכילת המרק קשתה השיחה כי הנשיא החריש אוזניים בגמיעה קולנית מן הכף. כשהוגשה התרנגולת גילה הנשיא תנופה נועזת של דמיון יוצר לגבי הלכות השימוש בסכין ובמזלג – עד שנתגנבו על הצלחת ומסביב לה כל הכלים שעמדו לרשותו בערבובייה ססגונית ונתחי בשר החלו ניתזים לצדדים כגיצים מן האש. כשבפנייתי אל רחל (רעיית הנשיא, ע.ו.) הסתמכתי על בן צבי בשם יצחק, דאגה כעבור דקות אחדות להעמידני על הסגנון הנכון בהזכירה אותו שוב כ'הנשיא'".

 

כן, אצל משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, היו הלכות השולחן חשובות יותר ממה שהוגש אליו. "לא לחינם הובא כל אורח שהגיע ארצה בזמנו לארוחת ערב בביתנו", מתגאה יעקב שרת, בנו של ראש הממשלה המנוח. "בבית הייתה לנו מבשלת ולפני כל ארוחה חגיגית היה נקבע תפריט ביחד עם אימא. בדרך כלל, המנה הראשונה הייתה חצי אשכולית. במטבח הקפידו לחתוך אותה כך שלא יהיה צריך לחפש אחר הפלחים. אני זוכר שאפילו הייתה לשם כך סכין מיוחדת". לקראת בוא האורחים נמתח השולחן העגול בפינת האוכל ונפתח כך שיכלו לשבת סביבו 12 סועדים. "סביבו ישבנו במקומות קבועים", אומר שרת הבן. "הכלים היו נאים מאוד והסכו"ם יפהפה. היה גם פעמון קטן, וכשאמא צלצלה בו אז העוזרת צריכה הייתה לבוא ולפנות את הכלים או להביא את המנה הבאה".

 

ראש הממשלה שרת, שרכש את גינוני הארוחה באנגליה – שם למד בשנות ה-20 – היה לרוב זה שערך את השולחן, סידר את כלי האוכל והניח לצדם בהקפדה יתרה את הסכו"ם: מזלגות משמאל וסכינים מימין. כמו שצריך. גם את האורחים נהג להציב במקומותיהם. "הוא לימד אותנו להחזיק סכין ומזלג בשיטה האנגלית: ברגע שלוקחים אותם לידיים לא מחליפים אותם ביניהן. עד היום אני אוכלת ככה", אומרת יעל מדיני, בתו של שרת. "באחד מביקורינו בדמשק – זה היה החוץ לארץ של פעם - הוא נזף באחי, שיקפיד על הלכות השולחן. 'איך אקח אותך לביירות אם לא תאכל יפה?', הוא שאל".

 

טקס התה

 

"תה בחלב" היה המשקה המועדף על שרת והכנתו - כיאה למי שרכש את חינוכו בממלכה הבריטית - הייתה טקס של ממש. את הספל ביקש שיחממו בטרם ימולא במשקה המהביל כדי שלא יאבד חומו, ואת הכוס עמד על כך שתוגש על צלוחית. את העלים חלט - שקיקי תה היו הרי מחוץ לתחום – ולתוך המשקה מעלה האדים מזג מעט חלב. מדיני: "הוא לא יכול היה לשאת שתה דלף אל הצלוחית. הוא כינה את זה אמבטיה ובמקרה שכזה פשוט סירב לשתות מן הספל שהוגש לו".

 

"את יודעת מה נחוץ לי?", כתב לאימו משה שרת מבית הסוהר בלטרון, שם נכלא בשנת 1946 על ידי שלטונות המנדט הברי

העתקת קישור