צה"ל - שליטה ודיווח
יום ו', 21/5/1954
כל הבוקר במשרד החוץ שבקרייה בת"א.
שיחה ממושכת עם גדעון לקראת סיורו באירופה. הוא התרשם מאוד מהפרטיכלים של ישיבות הוועדה המדינית של המפלגה - נוכח לדעת באיזו מערכה פנימית חמורה אני עומד, גם התלהב מאוד מרמת הסברותי. הציע לזמן את אבא אבן לארץ ליולי, לעת בוא אליהו אילת לחופשתו, למען נוכל לקיים התייעצות מקפת. ביקש אישור להעסקת יהושע פלמון, הלומד עכשיו באנגליה, בקשירת קשרים אם אישים מרכזיים בקרב הפליטים מהנמצאים באירופה, למען ברר אפשרויות של סיפוק תביעות אישיות לפיצויים בעד קרקעות, אשר יוכל לסייע לנו בהזזת העניין כולו מנקודת הקיפאון. הסכמתי בתנאי כי פלמון לא יפנה אליהם כשליח, אלא יופיע כפרט הרחוק עכשיו מכל אחריות ממשלתית, ומעוניין לברר לעצמו מצב העניינים ועל מה אפשר לדבר, למען יראה אם יש על מה לבסס המלצות לממשלתו, אשר אין לו כל ביטחון אם יתקבלו.
עם גדעון ומויש פרלמן על "קול ישראל" הערבי. מדור חשוב זה - השופר הממשי היחיד שיש לנו כלפי העולם הערבי - מקופח במעמדו במערכת שידורי "קול ישראל", אינו מקבל הקצבת זמן מספקת ואין אנשיו נהנים מהזכויות וההקלות המגיעות להם. לא הצלחתי להביא את שני הצדדים לעמק השווה - הם סתרו זה את זה בהסבר שנתנו לעובדות - ואמרתי כי אברר את העניין בעצמי מפי מנהל המדור שאול בר-חיים.
עם זיאמה דיבון לשמיעת מסקנותיו הראשונות על בעיית המיעוט הערבי, לאחר שבועות של לימוד, בירורים ושיחות. שתי הנחות היסוד שלו:
א) המיעוט הערבי מוכרח להיות בלתי-נאמן למדינה;
ב) המדינה לא תוכל בשום פנים להפטר ממיעוט זה, שכן הן ההתבוללות והן היציאה, עם כל החיוב שבהן, המחייב טיפול וטיפוח, אפשרויותיהן מצומצמות ביותר ולא ישפיעו על הבעיה בכללותה.
הסכים עמדי כי עם כל חשיבות השיקול הביטחוני היה עד כה במקרים רבים שימוש לרע בו - די לאיזה קצין צעיר בוועדה בין-משרדית להטיל וטו על איזו תוכנית חיובית וחיונית מטעמי ביטחון, והכל נרתעים מייד לשמע השם המפורש הזה והתוכנית נגנזת, אחת היא אם השיקול הביטחוני נוגע לעניין רציני או לדבר של מה בכך. ביררנו גם בעיית נצרת - סידור העירייה ותוכניות "ייהוד" העיר.
עקיבא גוברין בא להביע הגיגיו - מצב העניינים בסניף [מפא"י] חיפה, המחייב טיפול מיוחד למנוע הרחבת הפרץ, ובעיית המדיניות הכלכלית כנושא למחשבת המפלגה.
ליבנה הופיע לזַכותני ברעיון: נראה לו כי דווקא בהצטרפות נסיבות המתרקמת עכשיו בזירה הבינלאומית כדאי לנו לפנות מחדש לבריה"מ בעניין העלייה. הם עושים מאמצים גדולים לגייס אהדה בארצות המערב - אולי ישמש להם עניין העלייה פיתוי להתפייס עם דעת הקהל היהודית. לא דחיתי מחשבה זו והוספתי כי אולי דווקא הודעת [עוזר שר החוץ האמריקני הנרי] ביירוד [באפריל, בדייטון, אוהיו, קרא לערבים "לקבל ישראל כעובדה קיימת" אך בעיקר מתח ביקורת קשה על ישראל "הנוהגת ככובשת"; במאי שוב השמיע נאום ביקורתי על ישראל והטעים שאם תפתח רוסיה את שעריה ליציאת יהודים לא תוכל ישראל לבדה לקולטם] עלולה לעורר בלב הרוסים יצר של "להכעיס" כלפי ארה"ב ולשם כך יהיו מוכנים להתיר במקצת את הרצועה. ידעתי כי אלה הם אולי הרהורי לב ותו לא ואף על פי כן לא ראיתי עצמי פטור מלהקשיב לעצה. התחלנו הופכים בבעיה את מי נשלח. ליבנה שאל לאפשרות של שליח מיוחד למוסקבה. שללתי זאת. השליח המיוחד היחיד הבא בחשבון הוא אני והרי נסיעתי אינה באה בחשבון, לא מבחינת בריה"מ ולא מבחינת ישראל. בניו-יורק ובוושינגטון אין עם מי לדבר. עם [השגריר אלכסנדר] אברמוב אפשר לשוחח אבל זוהי דרך ארוכה להשפעה. שאל ליבנה: "ומה בדבר ז'נווה?" כאן ניצנץ בראשי רעיון להציע את המשימה לגולדמן - ייגש לז'נווה וינסה להיפגש עם מולוטוב. אמרתי כי עוד אתייעץ ואברר את האפשרות הזאת.
אחר הצהריים ברחוב הירקון. קראתי אלי את יחזקאל סהר לשמוע פרטי מעשה חירבת עילין ותגובות משמר הגבול. המוקשה במעשה עילין הייתה עזיבת שני הפצועים במקום המערכה על ידי הכיתה שנסוגה. לפי יחזקאל הסיבה פשוטה: הקצין שנפצע זרק את נשקו לפקודיו וציווה עליהם למהר ולסגת, באשר התנגשו בכוח עדיף פי כמה שהיה עושה בהם כלה. קצין זה נפצע פצע מוות, אך הטוראי הפצוע נפגע רק ברגלו וברור כי הירדנים מותתוהו בדם קר. אשר למעשי התגובה ה"פראיים", נלקחו העניינים "בידיים" ויש ביטחון כי לא יחזרו.
נשארנו כל היום בת"א לרגל ארוחת ערב אצל הרוסים. לכתחילה הזמינונו ליום ה' אך נאלצנו לדחות ליום בשל המסיבה אצל עדה.
ארוחה זו נערכה לשם פרידה מהציר הבולגרי ורעייתו. הישראלים היו אנו וסימונים. הסגל המזרחי היה במלוא התקן - כמובן רק ראשי הנציגויות - בולגרים, רומנים, צ'כים, הונגרים (לפולנים יש רק קונסוליה). מלבד הציר הרוסי ואשתו נכחו גם היועץ, המזכיר הראשון והמזכיר השני - בלי נשים. מהמערביים - הבריטי, הצרפתי והבלגי, עם הרעיות, בסה"כ 24.
הארוחה הייתה הפעם ירודה מקודמתה. בעלת הבית נהגה כנראה לפי הנוסח החדש בהשמיעה שפע תהילות ותשבחות לסרט היפני "רשוּמוֹן" המוצג עכשיו בת"א. מתי זכינו לשמוע מפי איש סובייטי הודיה בחין ערכה של איזו יצירה אמנותית שהיא, שלא באה לעולם על האובניים של התרבות הסובייטית? לא הסתפקה במחמאות כלפי יפן ומייד פצחה בשיר הלל ללהקת המתעמלות השוודיות המבקרות בארץ.
אחרי הארוחה הקיפוני צעירי הצירות הסובייטית - [היועץ גנאדי] פומין ו[המזכיר הראשון מיכאיל] פופוב: "חבל מאוד שנתעכב דבר הכרזת השגרירויות!" - "באמת חבל". - "ייתכן כי העיכוב בא משום שמולוטוב בז'נווה". - "אין דבר, נחכה". - "אבל אדוני מודה, כי האמת היא כפי שניסחו את ההודעה במוסקבה". - "לאו דווקא, הייתה בעניין זה השתלשלות שלא כל פרטיה מתיישבים עם אותה נוסחה; אבל אחת היא איך השתלשלו הדברים, זהו עניין בין שתי הממשלות, כלפי חוץ חשוב רק להודיע מה הוסכם ולא איך הוסכם. האם הדגשתם מי היה היוזם בהודעה על העלאת הנציגויות של בריה"מ ומצרים?" - "ייתכן כי שם היה אחרת?" - "מה מזה? מישהו יזם שם, מדוע לא פורש היוזם בהודעה לפרסום?" - נשתתקו.
סיפרו בהתלהבות על מפעלים שונים שראו. בייחוד היו מרוצים מהנסיעה לאילת. שיבחו מאוד את הסברת הפנים ואת הטיפול הטוב. שאלתי אם ביקרו במפעלי השקיה וראיתי כי הם מעוניינים מאוד. גב' אברמוב אמרה כי לאחר שביקרו בשני קיבוצים של מפ"ם הם עומדים בימים אלה לבקר קיבוץ של מפא"י. דיברה בסיפוק רב על ביקורם בוועה"פ של ההסתדרות.
לא נתקררה דעת המארחים ולאחר ששהינו זמן לאחר הארוחה הוכנסנו לאולם קולנוע שיש להם במעון הציר והוצגו לפנינו שני סרטי בלט - "אגם הברבורים" ו"באחצ'יסאריי" - יצירות נהדרות אך ארוכות מאוד, שהתישונו כליל. לא ידעתי אם עלי להירדם מעייפות או להתעלף מכיליון כוחות גמור.
בדרכנו חזרה לרח' הירקון סרנו אל עדה ושמענו כי אותה ועדה של שלושה נפגשה כבר עם [הרצל] חבס ולתימהונו הרב של יהודה ארזי מצאתו מוכן ומזומן לוותר על הבית ובלבד שיותן לו תמורתו לא סכום כסף אלא פרדס שווה ערך מהרכוש הנטוש.
