שבת,  20/2/1954

עבדתי כל היום "בהֶעלם אחד" - פרט לשעת התה שעשינו בחברת מי שבא - עד אחר חצות, ועירמתי ערימה עצומה של נייר.

במשך היום טילפן גדעון כי [מזכ"ל או"ם] האמרשילד זימן סוף סוף אותנו ואת ירדן לוועידה בירושלים. עם זה שיבח גדעון את הניחוש שהעליתי להבנת טכסיסו של האמרשילד, שנתאמת עכשיו באופן המפורש ביותר. ממברקי הדיווח של אבא על שיחותיו עם המזכ"ל הסקתי כי הוא נוקט תחבולה מחוכמת לצאת ידי חובה כלפי שני הצדדים: כלפי ישראל על ידי עצם כינוס הוועידה וכלפי ירדן על ידי חריצת משפטה לתיקו מייד עם כינוסה, וזה על ידי שיתוקה במחלוקת על סדר-היום. עכשיו בא האמרשילד ובמכתבו אלינו קובע מראש, כי אם יתברר שהצדדים חלוקים בשאלת סדר-היום, ממילא מובן כי הוועידה לא תוכל להתקדם.