שבת,  6/2/1954

כל הבוקר עם אשכול ועם [הנרי] מונטור, אשר אשכול שידלני להזמינו לארץ לשם חידוש יחסי איתו. נקטתי לשון של אדיבות ופשטות, אך ללא כל לבביות ידידותית. אמרתי לו, כי בתפקידו כמנהל "המילווה" נתון לו כל אמוני ויקבל כל עזרתי. מצדו באה הבעת סיפוק והקלה והערכה, אך אף לא מילה אחת של הבעת צער והתנצלות. ביררנו ענייני "הניפוק" החדש של [איגרות] "מילווה הפיתוח", בעיית התיאום עם "המגבית", סיכויי הפעולה בארצות שמחוץ לארה"ב. לבסוף עורר שאלת בואי לארה"ב במאי לפתיחת המפעל החדש. גם אשכול גם אני לא ראינו את הדבר כאפשרי גם לא כנאות.

זויה ואלון תלמי, היושבים בחיפה, באו לביקור ברכה של חמש דקות. אלון דיבר מאוד על לבי לבקר מחדש בביח"ר לדשנים, מקום עבודתו עכשו כאיש מחקר. הבטיחני כי לא אכיר את המפעל ואראה בהתחדשות מעשי בראשית.

לארוחת  צהרים אסתר אורי ובתה רות, התלמידה בביה"ס לרפואה.

כל אחר הצהריים על ניירות והיומן.

ושוב לביקור חיימק'ה ליפשיץ ואשתו.

אחרי ארוחת ערב - בבית [משה] זמורה, לשמיעת נגינתם של בתו מיכל ובעלה, אמן הוויולה [גדעון רהר]. ובאמת הפליא לעשות ונהניתי מאוד.

אחרי כן ליוויתי את צפורה הביתה והלכתי עם וולטר לכינוס העשור של עולי פטוו"ה (PATWA ["אגודת עובדים מקצועיים וטכניים"]), אשר ליד עריסתו עמדתי באנגליה לפני עשר שנים וכוננתי ראשית צעדיו. מצאתי בית מלא מפה לפה ולא פיללתי כי כה רבו האנשים והנשים שהעלה ארגון זה, בעיקר מאנגליה. נאמתי שם, כמובן, עברית ואנגלית, ודברי הוקלטו לתעמולה בארצות המוצא.

הרדיו הודיע הערב כי גיאורג לנדאור מת הערב בניו-יורק.