קמבודיה - 4.12.1956
שם הספר  משוט באסיה
שם הפרק  קמבודיה - 4.12.1956
כותרת משנה  פנום פן

 

תגובה על סיני וסואץ

 

פנום פן,  4.12.1956

 

הובאה אלי מעטפה גדולה: מכתב מהיהודי הצרפתי שפגשנו אתמול, ב. שמו, ומצורף אליו צרור גזירי עיתונים להשכלתנו. לא הייתה לי שהות להציץ בכל החומר הזה והעברתיו לאלישיב.

הופיעו שני עיתונאים צרפתים, מתושבי המקום, אחד עורך העיתון היומי של אחר הצהרים, Liberte', ואחד משתתף בעיתון זה ועורך אותו השבועון, החצי-רשמי, Re'alite's, המשמש שופר לסיהאנוּק. שניהם מעריצים נלהבים של ישראל, רעבים להסברה.

באמצע השיחה איתם אמר לי אלישיב כי בצרור שמסרתי לידו יש גזיר של מאמר ב- Re'alite's, משל סיהאנוק עצמו, שנכתב מייד לאחר פרוץ מסע סיני והוא מצטיין במתינותו ובהימנעותו המחושבת מלחרוץ משפט-גנאי כלשהו.

מייד לאחר השיחה נסענו לראיון עם ראש הממשלה - שנתמנה לתפקיד זה על-ידי סיהאנוק עם פרישתו, מחזיק עוד בשלושה תיקים, וסיהאנוק משמש לו אורים ותומים בכל. התרכזתי בשלושה נושאים.

ראשית, ניסיתי להביא לידי הכרעה את עניין הקשרים הדיפלומטיים, אך הוא טען כי הכל תלוי ב"מלך". זו הייתה הלשון החוקתית ולמעשה הייתה הכוונה לאותו סיהאנוק.

שנית, ביקשתי הוראה למשלחתם באו"ם כי תתמוך בהחלטה שתחייב משא-ומתן ישיר בינינו לבין מצרים למען השלום. כאן גילה כי סיהאנוק עצמו הגה הצעה להקים ועדה מורכבת מארבע מדינות "נייטרליות", כהודו וכשוויצריה או שבדיה, שתיכנס לעובי הקורה של ענייני המזרח התיכון. הייתה זו חדשה בשבילי. אתמול בנסיעה מנמל-האוויר העירה הפליט ראש הטקס משהו על רעיון כזה שיצא מלפני סיהאנוק, אך לא הבינותי היטב כוונת הדברים וגם אלישיב לא ידע על כך כלום. והנה פה צץ הרעיון בנוסה מאוד ברור ומעורר בעיות. אלישיב לחש לי כי הרעיון מובע באותו מאמר שקרא הבוקר, אך שם מדובר על ועדה לבירור העובדות בדבר האחריות להתנגשות האחרונה. ראש הממשלה טען כי הצעת מונסיניור הרחיקה מזה וביקשה להטיל על הוועדה בירור הסכסוך הערבי-ישראלי ביסודו והעלאת פיתרון לבעיה. הוסיף כי ניתנה הוראה למשלחתם באו"ם להציע תוכנית זו בעצרת. אמרתי כי בלי משא-ומתן ישיר לא יקום שום הסדר ואם תקום ועדה כהצעת הוד רוממותו המלכותית צריך שיהא מתפקידה להביא את הצדדים לידי משא-ומתן. ראיתי כי לא תאיר לי ההצלחה פנים אם אנסה לפסול בעיני התלמיד את יוזמת רבו ומוטב לי להיזקק למסגרת שהללו דבקו בה ולנסות להכניס לתוכה תוכן אחר.

שלישית, עוררתי את שאלת שיתוף הפעולה הכלכלי והצעתי כי ישגרו אלינו שניים-שלושה נבוני-דבר למען יראו במו עיניהם מה אנו עושים - שמא משהו מפרי-עמלנו יסכון להם. במיוחד הזכרתי את, עניין הקואופרציה החקלאית. ראש הממשלה לא גילה שום התלהבות, ומתגובתו המעומעמת אפשר היה להסיק כי הם רחוקים עדיין מכל תכנון וביצוע של ממש ומכל אפשרות של הסתייעות מאורגנת בניסיונם של אחרים, אשר הם עצמם יהיו חייבים להחליט על תוכנה ועל צורותיה. לבסוף אמר כי אפשר יהיה לברר הצעות אלו לאחר שיותקנו יחסים דיפלומטיים - רצונו לומר, זה תלוי בזה והכל תלוי באוויר.

בדרכנו הביתה רגזתי על ה"תֶקֶר" שקרה. עכשיו ברור כי בהזכיר סיהאנוק את המאמרים שהופיעו בשבועונו הצרפתי התכוון למאמרו שלו, המכיל את ההצעה המקורית בדבר ועדה בינלאומית חדשה, ובוודאי לא עלה על דעתו כי ההצעה אינה ידועה לי, שכן כנראה הושמעה כבר בעצרת, וציפה לתגובה מצדי עליה וזו לא באה - ואילו אנו לא ידענו דבר וממילא לא תפסנו את הרמז. עכשיו רצוי לנו מאוד לראותו שנית וללבן איתו את העניין, אך הוא יוצא מחר לסיים ריאפ לנופש ולהתבודדות וספק אם יסתדר הדבר.

 

זעקת חרדה לשלום ולעצמאות

 

חזרתי למלון ורק אז נפניתי לקרוא את המאמר. נפקחו עיני - ראיתי כי העניין הרבה יותר רציני משחשבתי. המאמר עצמו הוא גילוי מעניין מאוד, עדות חשובה לאופיו ולעולמו הרוחני של המחבר וראי נאמן ורב-אור לתגובותיה הנפשיות והמדיניות של אישיות אסיינית מובהקת. בכנות הנוגעת עד הלב הוא מביע חרדה עמוקה למשבר החדש הנראה לו כמאיים על שלום העולם כולו, בכלל זה על עתיד ארצו, ואלה דבריו:

"קמבודיה, מולדתי, אשר זה עתה יצאה לאוויר העולם החופשי ושאפה רוח מכל התלאות והמצוקות של עברה; ארצי שלי, המתכוננת לבנות עצמה מחדש, רואה כיום את אופק-חייה מוקדר ומאוים על לא עוול בכפה. האנשים הקטנים של כפרי ארצי, שהם תשעים אחוז מתושבי הממלכה ואשר זה שש מאות שנה הם משמשים קורבן לעוול ממין זה או זה, היהיה ביכולתם להבין את אשר יאונה להם כשיפגעו בהם תוצאות המלחמה הנדלקת כיום באירופה ובאפריקה?"

שוב, יש כאן פיסקה קצרה המכילה עולם מלא של מושגים והרגשות, שיקולים ותגובות. נפל דבר הרחק בקצה מערבה של אסיה ואף מעבר לגבולה: ישראל כבשה את מדבר סיני, אנגליה וצרפת הפציצו את אזור התעלה. נצטרפו לחשבון זוועות בודפשט - במזרח-אירופה. והנה בן-אסיה, היושב באפסי דרום-המזרח של היבשת העצומה והכותב, לפי תאריך הגיליון, עוד לפני פרסום המחזור הראשון של איגרות בולגאנין, נחרד עד עמקי הנפש ורואה את צלם הבלהות של מלחמת-עולם מגיח מאי-שם, ממיט שואה על גויים וארצות וגורף את עמו לתוך תהום האבדון. ומהו אבדון זה? לאו דווקא כליית האדם, אלא בעיקר שיעבודו מחדש - המדיני והחברתי גם יחד. מלחמה פירושה אובן העצמאות; מלחמה ואובדן העצמאות פירושם שיתוק הפיתוח וסתימת הגולל על הגאולה הכלכלית והרוחנית. נגעי השלטון המושבתי (90 שנה) הם פרט מהכלל של עבדות הדורות (600 שנה) - התעמרות מלכים עריצים ושאר תקיפים מבני הארץ, דיכוי המוני העמלים, השמות שעשו בגוף העם ובנשמתו הניצול, העוני, הבערות, המחלות, אמונות-ההבל. סוף-סוף באה העצמאות, חדורה רוח של שליחות גואלת, כבשורת-ישועה מכל המארות הללו - והנה עליה ועל כל התקוות והתפילות הקשורות בה עולה הכורת. איך לא יזדעזע, איך לא יתרגש, איך לא ירים קולו להשמיע צעקה גדולה ומרה? כך הוא מרגיש וזאת הוא משמיע בשבועונו הזעיר היוצא בבירתו הצנועה, שהינה כה רחוקה ונידחת מהמרכזים הגדולים של המדיניות הבינלאומית. הוא חגיגי ונמלץ - פאתיטי בלע"ז - אך אין ספק בכנותו העמוקה.

וכאן מופיעה פיסקה המציגה את האיש כולו ומגלה צפונותיו, לאמור: "תפקידי, שהוא מאוד כפוי-טובה בלאו הכי, כאחראי לשלטון ולגורל האומה, מעיק ומוחץ היום יותר מבאיזה זמן". כך מדבר אדם שהיה מלך והסתלק מכיסא המלוכה, שנעשה ראש הממשלה והתפטר, שאין לו כעת שום מעמד רשמי וחוקתי בחיי המדינה ובמשטרה. אבל אין ספק כי הוא רואה עצמו ונראה בעיני אחרים כמנהיג האומה והוא מביע את אמיתו הפנימית באומרו את הדברים ואין איש בארץ שיחלוק על אמת זו או על זכותו להכריזה.

לגופו של עניין אין הוא מגנה לא את מצרים ולא את ישראל. הוא רחוק ממקום המעשה ואינו בקי בפרטי ההשתלשלות. הוא מפַשט ומכליל את בעיית הסכסוך המצרי-ישראלי בהציגו אותו, ביסודו של דבר, כפרי המאבק בין איתני-העולם, תוך דאגת כל אחד לטובתו הוא. ברור כי כל חרדתו היא אך ורק לדבר אחד: לעצמאות ארצו, אשר כל זעזוע עולמי עלול להחריבה, ואשר בלעדיה אין תקווה לשיקום ולקידמה. דבר אחד הוא למעצמה אדירה, המאיימת תמיד, לצאת למסע יזום של כיבוש בתוך עולם של שקט ויציבות. דבר אחר לגמרי הוא לכבוש ארצות קטנות באסיה כאסוף ביצים עזובות במצב של אנדרלמוסיה כללית ובתואנה של התגוננות מראש. ומכיוון שהסכסוך שפרץ במרחקים נוגע נגיעה ישירה והרת-אסון בארצו, לכן יש לו התמימות וההעזה ליזום מפינתו פיתרון לבעיה. הוא כותב:

"אף-על-פי שצימצמתי את תפקידי ותפקיד ארצי בתחומה של הצניעות החמורה ביותר, הריני מרשה לעצמי להציע לעולם - בכל מורך-הלב, ומאי-יכולת להוליד בדמיוני פיתרון אחר - הצעה חיובית שתוכל לשמש תרומה, ולו גם רפת-אונים, לחיפוש מוצא חיובי מהטרגדיה המדכאה אותנו כיום".

והוא מציע ועדת-חקירה מיוחדת מטעם או"ם, שתהא מורכבת "אך ורק ממדינות שהוכיחו בעליל את עצמאותן המוסרית נוכח האידיאולוגיות היריבות והגושים המתמודדים" - אומות שהן נייטרליות באמת, לא נייטרליסטיות, ושאינן נוגעות בדבר כלל ועיקר. והוא בא לקבוע מסמרות לגבי ההרכב. הוא מעמיד בראש את הודו, "החייבת להשתתף בתוקף אישיותו של מנהיגה, שהוא שיא ההתגלמות של רוח הצדק ורדיפת-השלום; ברכה רבה תצמח לוועדה מנשיאותו של ג'ווהרלאל נהרו עצמו". על הודו הוא מוסיף ארבע - שתי ארצות נייטרליות באירופה ("שווייצריה או שבדיה או אוסטריה או יוגוסלביה"'), ארץ אחת נייטרלית מאסיה ו"אומה אחת עצמאית מיבשת אמריקה". נמצא שלפנינו תוכנית מחושבת היטב, ובשלב זה שוב אפתעה: "אשר לאסיה, אם בתוקף נייטרליותה המוחלטת והמובהקת, קו-התנהגותה הישר בכל חומר הדין, תזכה קמבודיה בכבוד להיות נבחרת, תראה ארצי חובה לעצמה לקבל עליה לנסות את הבלתי-אפשרי למען החזרת השלום והבטחת ניצחון הצדק בעולם. אהיה מוכן לייצג את קמבודיה ולשאת בכל האחריות שתוטל עלינו.

והוא מסיים:

"הצעה פשוטה זו מוגשת בענווה ובתוקף כאחד. בענווה, משום שאנו מכירים במשקלנו המבוטל בסולם-הערכים העולמי; בתוקף, משום שאנו מכירים בחובה ובזכות אשר לנו לקרוא 'עצור!' לחורבן השלום והצדק וכל הערכים האנושיים אשר בלעדיהם לא נוכל להיות גאים על היותנו בני-אדם".

הצגת מועמדותו האישית מעידה כמובן על השאיפה המקננת בלבו להגיע למילוי תפקיד מדיני בהיקף עולמי, הקילוסים לנהרו ספק כנים ספק מס-שפתיים. מכל-מקום בעיצומו של מסמך זה מגלה סיהאנוּק עצמאות ממרותו המדינית של ראש ממשלת הודו: אין הוא דורש "נסיגת הכוחות הפולשים מאדמת מצרים", אלא הוא דוגל בעיקרון של הפסקת אש תוך שמירת כל צד על עמדותיו באותו רגע.

לכאורה - מאמר בעיתון ותו לא, אך נסערתי מהעניין. עברתי כמחצית כדור הארץ כדי לראות, בין השאר, כוכב חדש זה שדרך על שמי דרום-מזרח אסיה - עילוי ממלכתי יחיד במינו, איש מאווַים גדולים ולבטים חריפים. והנה באתי וראיתיו ושוחחנו לכאורה נרחבות ועמוקות ובין השאר אמרתי לו מה משאלתנו ממנו ומארצו ומכל אומות אסיה לגבי הסיוע לשלום במזרח התיכון - ורק למחרת היום נודע לי, לגמרי בהיסח הדעת, בחסדו של יהודי טוב שנקרה לפני, כי נסיך-מנהיג בודד במועדיו זה, המפרסם בעיתונות מאמרים בחתימת שמו, כתב לפני כחודש ימים ומעלה מאמר על אותו נושא ממש והציע לתכלית זו תוכנית שלמה להקמת ועדה בינלאומית אשר הוא רואה כבר את עצמו חבר בה וממלא תפקיד עיקרי בתוכה ונוטל על-ידי כך על עצמו שליחות גדולה ומוציא לעצמו מוניטין כפותר בעיות בין לאומיות ומשכין שלום בעולם. איך קרה הדבר כי לא ידעתי על יוזמתו זו ושיחתנו פסחה עליה לגמרי? ואיך אסע בלי לברר עמו את מניעי יוזמתו ומסקנותיה?

בינתיים הייתה חובה לחזור לסדר-היום.

סגן ראש הטקס הקטן בא להובילנו לביקור אצל נשיא המועצה הממלכתית - זה שמו של הבית העליון. מצאנו איש חי ועֵר, משכיל ומתעניין. בפתח דבריו הביע הערצה לישראל והתפעלות מהישגיה. המטיר עלי גשם-נדבות של שאלות נבונות, פתח שערים להסברה וביקש ספרות צרפתית אשר אלישיב סיפק לו מן האוצר שהביא. אמר כי טען לכמה מחברי הממשלה כי ישראל היא הארץ שיש ללמוד מניסיונה. איש בעל נפש – נדיב-לב וצלול-מוח. מסרתי לו ברכה חמה מאת יושב-ראש הכנסת.

אגב, כששאלתי את מלוונו לפני הביקור מועצה ממלכתית זו מה משפטה - אמר כי כל חבריה ממונים על-ידי המלך. התברך מפי הנשיא כי מ-24 החברים רק 2 ממונים - כל השאר נבחרים, והבחירות למועצה נערכות שבועיים לאחר הבחירות לאסיפה הלאומית, שהיא הבית התחתון.

סגן-ראש-טקס זה, אשר לא התבלבל מאי-בקיאותו, הוא עלם חמד, דובר צרפתית צחה, למד שנים אחדות במכללת מונפלייה וניסה לזכות בשני כתרים: משפט ורפואה. את בית-הספר למשפטים סיים והוסמך כעורך-דין, אך את לימוד הרפואה הוכרח להפסיק מחוסר אמצעים. המילגה הממשלתית בסך 26,000 פרנק לחודש לא הספיקה למחייה ואילו יד המשפחה לא השיגה לעזור. הוכרח לשוב וקיבל משרה בטקס. הוא בן כ"ד ועדיין יוצאת נפשו לרפואה. הוא גם טוען כי רופאים דרושים לארץ זו יותר מפקידי טקס.

 

איש אירופי המבין לאסיה

 

אחד השגרירים המערביים בא לביקור ולמדנו ממנו הרבה. זה לו שנים פה וכנראה הספיק ללמוד את העניינים על בוריים. לא עירער אלא חיזק בעינינו את סמכותו של סיהאנוק: שכל דק, כנות גמורה, אבל רגישות יתירה ושליטה של מצבי-רוח – "כמו אצל כל האנשים האלה באסיה". הנייטרליזם המהולל שלו הוא מדיניות מחושבת המאפשרת לו יחסי-שלום עם סין והמשתלמת על-ידי יחסה של סין לקמבודיה. הנה בא צ'וּ אן לאי והטיף מוסר לסינים שבקמבודיה ודרש מהם נאמנות לאומית מוחלטת לארץ-מגוריהם. לעומת זה, כשביקש צ'וּ אן לאי להשיג מסיהאנוּק עמדה לטובת סין בשאלות בינלאומיות, נתקל בהסתייגות וההודעה המשותפת שנתפרסמה בשם שניהם אין בה אלא דברי שלום ואמת כלליים וסתמיים - למעשה רק חזרה שיגרתית על דבקות ב"חמשת העקרונות", אשר אין בעולם מי שיחלוק עליהם וכל אחד חופשי לדרוש אותם לטובתו. ידוע ממקור מהימן כי צ'ו אן לאי ניסה לשלב לתוך ההודעה המשותפת פיסקה לטובת מצרים, אבל המונסיניור הגיב כי נקיטת עמדה בסכסוך של המזרח התיכון תחייב גם התייחסות לעניין הונגריה - ובזה חיסל את ההצעה.

שאלתי אם יש עוד אישים בעלי-משקל בקמבודיה. אמר כי אין דומה לסיהאנוּק - כל הסובבים אותו הם משכמו ומטה. יש בארץ מפלגה קומוניסטית פעוטה, נטולת כל חשיבות. יש אופוזיציה ממין אחר, הדוגלת בשמאליות מתונה ותובעת יתר דמוקרטיה. אף הללו מודים בסמכותו האישית של המונסיניור, אך פוסלים את המקיפים אותו ומשתוקקים לבוא במקומם. יותר מכל הבדל אחר פועל כאן המרחק בין הגילים. הקבוצה השלטת הם מבני ארבעים ומעלה ואילו ה"מתנגדים" הם כבני שלושים. סיהאנוּק מינה מהם כמה פקידים.

איש-שיחנו התפלסף על אסיה ואנשיה. סיכומו הוא כי כשאתה נתקל כאן בהתנגדות, לשווא תתאמץ להתגבר עליה על-ידי מאמצי שכנוע המסתייעים בהוכחות הגיוניות, עליך להתאזר אורך-רוח ולהמתין עד שתשתנה האווירה המקיפה את העניין - אם אפשר, עליך להביא לידי שינוי זה של האווירה. רמז כי האמריקנים לא תמיד מבינים זאת. יש חשש פן תסלוד ארצות-הברית בהתקשרות סיהאנוק לקבלת עזרה כספית וסיוע טכני מסין ומברית-המועצות - ותיטוש את קמבודיה לנפשה. מי ירוויח מזה? רק סין וברית-המועצות.

כשקם ללכת הודיתי לו על דברי-החוכמה שהשמיע. אמר: החוכמה פה היא הסבלנות!

במהלך השיחה סיפרתי על התרשמותי ממאמרו של הנסיך שהגיע לידיעתנו באיחור כזה. התפלא - הדברים עוררו בשעתם הד בעיתוני בנגקוק. אבל המאמר הופיע ב-3 בנובמבר ואילו אני באתי לבנגקוק ב-15 בו. השגריר חיזק ידי לראות את המונסיניור שנית.

שוב אכלנו בצהרים שנינו בלבד על המרפסת הנהדרת הפתוחה לחזית ולצדדים, ממש מול הנהר - אשר מי יתננו אחד כמותו ונפתרה כל בעיית החקלאות בארץ. בחוץ יקוד שמש והכל כמלובן, אך פה רוח קלה משובבת נפש. אין להתאונן על הארוחה שלא השביעתנו, אך התענגנו בעיקר על מנעמי הנוף. ארבעת הרוסים אכלו כמקודם בפנים ולא נגעה מלכות בחברתה.

קראתי בגזירים שהמציא לנו הבוקר אחינו היהודי הצרפתי. היו אלה מאמריו על ישראל של עורך השבועון Re'alite's שהופיעו בעיתון היומיLiberte'  - כולם ציונות לוהטת. אכן יש אלוהים במקום הזה ואנחנו לא ידענו. ראוי לפרנס שני עיתונים אלה באספקת חומר - חזקה כי כל קמבודי משכיל קורא בהם.

יצאנו לביקור אצל יושב-ראש הבית התחתון. ברדתנו למטה מצאנו באולם הגדול רביעייה צרפתית עורכת חזרה - מנגנים יצירה של באך. הם ינעימו נגינות בארוחת הערב.

הבית הנקרא "אסיפה לאומית" מורכב מ-91 חברים, כולם נבחרים וכולם עד אחד חברי המפלגה השלטת, "'הקהילייה הסוציאליסטית של קמבודיה" אשר נורודום סיהאנוק הוא מנהיגה. הוראינו את אולם-הישיבות - צנע כזה לא ראיתי בשום מקום. הריהוט הוא של ספסלי בתי-ספר משומשים – לוחות-השולחן מחוברים למושבים ומשופעים. יש מקום גם לקהל, גם לעיתונאים. הנאומים נרשמים ומתפרסמים - ראינו חוברת של "דברי הכנסת" בקמבודית. יש דוכן לנואמים ודוכן רם ממנו ליושב-ראש. האולם ללא תואר וללא הדר - דלות סגפנית ושום קו של חן או חגיגיות, אלא בכל חולין שבחולין.

אותו יהודי צרפתי חסיד בא לביקור אישי והפעם גילה כי אין הוא כלל יהודי מלידה אלא צרפתי שנתגייר. אומנם נשא אישה יהודייה, שבינתיים הלכה לעולמה, אבל הוא מעיד על עצמו שמים וארץ כי התגיירותו באה כמה שנים לפני נישואיו וללא קשר איתם, אלא אך ורק מתוך דבקות ביהדות לשמה. הוא גם למד עברית קצת ויודע לצייר את המילה שלום ולחתום את שמו העברי באותיות מרובעות. שאלתי את היהודי הגֵר ב. על היהודי שמלידה א. מתברר כי הם חברים טובים ונפגשים תדיר, אך לדעת ב. אין א. יהודי ועל-כל-פנים מעולם לא עלה על דעתו כי זהו בן-ברית.

הופיעו ראש הטקס וסגנו הובילנו לארמון המלך. הוגד לי כי אתקבל על-ידי הוד מלכותם - זאת אומרת על-ידי המלך והמלכה יחדי, אביו ואמו של סיהאנוּק.

בדרך ניסיתי לברר אפשרות של פגישה שנייה עם סיהאנוּק והעליתי חרס: הוא בסיים ריאפ, אפשר אומנם להגיע לשם, אבל הוא נוהג התבודדות ואין להפריע לו. הצטערתי מאוד. בינתיים ניגשנו לפתח הארמון.

 

שיחה לבבית עם מלך ומלכה

 

הייתה לי זו ההתייצבות החמישית לפני מלכים במסעי זה והיא הייתה הטכוסה ביותר. כשנכנסנו לחצר הארמון עמדו משני עברי השדרה חיילים במדים כחולים שדיגלו נשקם. לרגלי המדרגות במבוא הראשי המתינו המזכיר הפרטי, בחור פעוטון לבוש לבנים, והשליש הצבאי, קצת יותר מגודל מחברו. עלינו, כששומרי-הסף מצדיעים, והוכנסנו לאולם-הכתר - כולו הוד והדר. המלך והמלכה ישבו על כיסאות זה בצד זה. במרחק-מה מהם נעצרתי והחוויתי קידה - כאן לא לימדוני דבר, אך תורת גינוני-החצר בבנגקוק עמדה לי – ואחר כך הוספתי להתקדם. המלך והמלכה קמו והושיטו יד, המלך תחילה. היו לבושים אירופית ובתכלית הפשטות - בייחוד הפתיעה תלבושת של מה-בכך בה הופיעה המלכה.

כשביקשני המלך לשבת, עשה זאת בתנועת-יד ובארשת-פנים כאומר – אל נעסוק בגינונים ואל-נא תהא מתוח, הבה נשוחח כבני-אדם. ובאמת נהג פשטות גמורה. פתח בהבעת קורת-רוחו מביקורי, כנציג מדינה שיצא לה שם בעולם לגדולה ולתהילה (d'lsrael gloire et la grandeur La). כשאמרתי: הוד מלכותך, ארצנו קטנטנה! - השיב: וכי השטח העיקר? מדובר על ערכים אחרים לגמרי. הגבתי בחיוב על "ציונות" צרופה זו וכללתי את קמבודיה בין הארצות שכוחן באיכות. מסרתי למלך ולמלכה ברכת-כבוד לבבית ביותר מנשיא ישראל, עם תפילותיו לשלומם ולשלום ארצם. המלך הודה נלבבות ומייד הציפני בשאלות על שטח הארץ, אוכלוסייתה, חקלאותה ותעשייתה - שוב איך הפכתם מדבר-שממה לגן-פורח - ועניתי נרחבות. דיבורו הצרפתי חופשי ונכון, רק אינו מבחין בין Isrselien ו-Israelite. שאל על נמלי הארץ והיה סבור כי יש לנו מוצא גם אל הים השחור, לא היה לי מנוס מלהעמידו על טעותו ולהעיר כי נתחלף לו אדום בשחור ואגב כך הסברתי עניין אילת. השיחה הייתה ממושכת והייתה ערה וחיה וממוזגת לצון קל. המלכה שתקה רוב הזמן, אך הקשיבה היטב. פעמים אחדות פנתה אל בעלה בקמבודית - אם כדי לדייק בהבנת משהו שאמרתי או להציג לי שאלה נוספת. שוב הוגשו גביעי שמפניה. אז בא רגע חגיגי: המלך קם על רגליו ותקום גם המלכה ונקום כולנו - אני ואלישיב וכל פמליית הטקס שישבה מרחוק מוכת יראת הרוממות. בשפה גבוהה-גבוהה הרים המלך כוסו לפריחתה של ישראל - לשלום נשיאה ולהצלחת ממשלתה ולאושר עמה ואפילו לבריאותי ורווחתי האישית. מייד הרימותי אף אני גביעי והחזרתי מיטב האיחולים למלך ולמלכה ולכל בית המלכות ולכל האומה הקמבודית האצילה ולהצלחת מאמצי הקידמה שלה.

מכל ביקורי בארמונות מלכים היה זה המלבב ביותר.

  

עוד יהודי אחד

 

בא האיש א. - פנים יהודיים טיפוסיים, אך גבוה וחסון, בן-חיל כהלכה; פרטיזן פעיל מימי הכיבוש בצרפת ובכלל איש-מלחמה; כולו יוקד בתשוקה לעלות לארץ, מתהלך שיכור מניצחונו של צה"ל בסיני, משה דיין הוא אלילו, שואל מה יוכל לעשות בארץ, אם קשה ללמוד עברית וכו'. למרבה קלות הבעיה אשתו היא צרפתייה נוצרייה ויש לה בן ובת מבעלה הראשון שנשארו איתה ושלמעשה הוא אביהם; אבל היא יודעת היטב את אשר בלבו ומוכנה לכל. בסוף השיחה שאל בזהירות שמא איאות לסעוד אצלם בצהרים. נעניתי ברצון – סוף סוף נשב בתוך משפחה במקום הזה ונשוחח בפשטות - בוודאי גם נאכל אוכל אנושי המוגש ישר מהמטבח.

שאלתיו אם יש בעיר זו עוד יהודים. לא, אין בנמצא. שאלתיו על ב. - האם הוא מכירו? ודאי, היטב. אך איך זה עלה על דעתי כי הוא יהודי? סיפרתי לו ונדהם. שאלתי אם הוא מסתיר יהדותו, כיוון שאותו ב. לא ידע. אמר: חלילה, אך התציע כי ארוץ ברחוב ואכריז כי אני יהודי? כך לאור ברק ישראל איש אחיו הכירו...

בערב סעודה ממלכתית בבית-ההארחה שלנו. המארח היה ראש-הממשלה, שהופיע כשר-החוץ. הרכב המסובים היה על טהרת הדיפלומטיות: מאנשי המקום רק המזכיר הכללי של משרד-החוץ ואנשי הטקס ואילו כל השאר נציג חוץ: השגרירים והצירים הצרפתי, היפני, ההודי, הווייטנאמי והאוסטרלי, הקונסולים הבלגי וההולנדי, והמזכיר הראשון של שגרירות ארצות-הברית. שגריר ארצות-הברית עצמו הינו חדש, טרם הגיש כתב-האמנתו ולכן לפי דקדוקי הטקס אי-אפשר היה להזמינו. לפני הארוחה, בזמן הארוחה ולאחריה ניגנו לסירוגין תזמורת כלי-נשיפה של חצר-המלך ורביעית-מיתרים צרפתית. זו השמיעה יצירות של באך, מוצארט, שוברט ופרפראות קלות, בכלל אלה סויטה של מוסיקה קמבודית מאת אותו סיהאנוק, איש-האשכולות. בסוף הארוחה קם ראש הממשלה, הרים גביע של שמפניה - כאן אין זזים בלי משקה זה - והשמיע ברכה לנשיא ישראל ולמדינת ישראל כולה. עניתי בהבעת תודה על הכנסת-האורחים ובאיחולים לקמבודיה.

במהלך השיחות לאחר שקמנו מהשולחן מצאתי נציג מערבי אחד שרוי בדאגה להתגברות ההשפעה הסובייטית-סינית בארץ ונציג מערבי אחר בטוח כי יש למערב סיכוי טוב להחזיק פה מעמד. הנציג של דרום-וייטנאם הביע אכזבתו כי איני מבקר אצלם והרים על נס את השקט והיציבות במדינתו נוכח המתיחות והתסיסה האנטי-קומוניסטית הרווחות בשכנתה הצפונית. ראש הממשלה הסביר כי צמצום הסגל הדיפלומטי בפנום פן בא עקב עקרון הנייטרליות אשר קמבודיה מקיימת בהקפדה. אין הם מקיימים קשרים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית כדי שלא להסתבך עם המזרחית. הוא הדין לגבי שני הזוגות של וייטנאם וקוריאה. הווייטנאמי שנפגשתי איתו הוא סתם נציג ואין לו שום מעמד דיפלומטי. הוא הדין לגבי סין - אין להם קשרים דיפלומטיים עם סין העממית, גם לאחר ביקורו של צ'וּ אן לאי, משום פורמוזה. צ' וּ אן לאי הבין למצבם ולא לחץ עליהם. הבעתי תמיהה מנומסת לשיטה זו של אי-אפליה שלילית והטלתי ספק ביכולתם להחזיק בה לאורך ימים - הן מבחינת המשקל הבינלאומי אין כל השוואה בין גרמניה המערבית והמזרחית כשם שאין כל השוואה בין סין ופורמוזה. אמר: אין דבר, הן הזוגות הללו אינם מרובים כל-כך. ברור כי נתכוון לתרץ אי-התקנת קשרים דיפלומטיים איתנו על-פי אותה תורת הזוגות.

לאלישיב נתברר בינתיים משיחת-רעים עם אחד מאנשי משרד-החוץ כי עניין קשרים דיפלומטיים איתנו אינו כה פשוט ואין כאן סתם סחבת והזנחה. ישבו כאן על המדוכה ומצאו כי התקשרותם האפרו-אסיינית מחייבת זהירות כלפינו, ועתה שאירע משבר כה חמור ודאי שיש להמתין. נוכח מצב זה הרגשתי משנה-צער על שלא הצלחתי להיפגש שנית עם סיהאנוּק.

 

העתקת קישור