פתח דבר

 

מאת רנה ויעקב שרת

 

"מאסר שיש עימו נייר ועיפרון אינו נורא כל כך", אמר ידיד לצפורה שרת - אז שרתוק - ימים מספר לאחר מעצרו של בעלה משה שרת - ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית מאז 1933 - וכליאתו במחנה המעצר בלטרון ב"שבת השחורה", 29 ביוני 1946. הימים ימי המנדט הבריטי, היישוב תחת שלטון זר, ישיבה מאחורי גדר תיל וגזילת החירות הם דבר נורא, אך חליפת המכתבים שצמחה בתנאים מיוחדים ונדירים אלה במרוצת 130 יום, הניבה אוצר ממש.

אומנם מחנה מעצר - אך קרוב לבית, עמק איילון על אם הדרך מירושלים לתל-אביב. אומנם כלוא - אך חופשי להתכתב ללא פיקוח הודות למסלול הדואר החשאי הדו-סיטרי שהסדירה ה"הגנה"; המכתבים המקופלים - מכאן כינויים "פתקים" - הוטמנו בסליק שהותקן בארגז ירקות, שעשה דרכו עם שאר מיצרכי מזון מירושלים ל"צריף המנהיגים" בלטרון מדי יום ביומו.

 צפורה ומשה שרת ניצלו אפשרות זו של תקשורת, שנקרתה להם מאונס, עד תום. שניהם כאחד צללו לשיגרה של דו-שיח מכתבים יומיומי, המזדמן לבני זוג אך בנדיר, ובחייהם-הם פעם יחידה. חליפת מכתבים זו, קשורה בשני צרורות נפרדים, נחה לה דוממת, נסתרת מעין, דחוקה ונשכחת למעלה מחמישים שנה עד שהושם אליה לב.

 עובדת השתמרותם של מאות המכתבים המדיניים שכתב משה שרת בימי מעצרו בלטרון אל עובדי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ואל עמיתים בסוכנות היהודית ובהנהגה הציונית, ומכתבים אחדים לרעייתו צפורה, הייתה ידועה לחוקרים מכבר. נגישותם - רובם ככולם שמורים בארכיון הציוני המרכזי - פתחה לפני היסטוריונים צוהר להתבוננות בתקופה סוערת, שהוליכה לעזיבת בריטניה את הארץ. לא כן התכתובת הפרטית שהתנהלה באותם ימים בין צפורה ומשה שרת; זו התגלגלה לידינו, עובדי העמותה למורשת משה שרת, ב-1997, במפתיע ובתזמונת מופלאה עם שהתחלנו לרכז את המכתבים המדיניים המאלפים לקראת הבאתם לדפוס. זכות נתגלגלה לידי אריה זוהר איש משרד ראש הממשלה, וחיים ישראלי איש משרד הביטחון, להעביר את הצרורות שנתגלו אל מכון העמותה למורשת משה שרת.

 עיון ראשון במכתבי בני הזוג עורר תהייה: אוצר אישי שכזה, הנופל לידיך, מה דינו? הלהניחו גנוז במחשכים או לחושפו לאור? הרי אלה מכתבים שכל אחד מהם נועד אך לנמענו. שני הכותבים היו מודעים שאכן כך הוא: הוראה חוזרת במכתבי משה שרת לרעייתו - "זה ביני ובינך" - מאששת זאת. בכל השנים הארוכות שלאחר ימי לטרון לא הזכיר או התייחס איש מהם לחליפת מכתבים זו (להוציא פעם אחת, כמדווח בנספח 16); מכל מקום דומה כי לא העלו כלל בדעתם שעודה שמורה בהיחבא אי-שם. מה אפוא למכתבים אלה ולפרסומ?

 ההתלבטות לא ארכה. מכתבים השופכים אור על כותביהם ועל תקופת היכתבם באורח כה בלתי-אמצעי, כה ראשוני, כה כן, ראויים לחשיפה ומצדיקים התגברות על מחסום הפרטיות. משך הזמן שחלף מאז נכתבו - למעלה מיובל - גם הוא גורם המבטל הסתייגות מפלישה לרשות היחיד. ועוד זאת: מבעד לשנים שחלפו נושאים המכתבים שבשעתם נועדו לאיש אחד, לאישה אחת, מסר לרבים אשר לא ידעו את משה ואת צפורה ואת ימיהם.

 ההחלטה להוציא את חליפת המכתבים האישית הזאת לאור, בכרך נפרד, בצד המכתבים המדיניים, לא איחרה לבוא.

 בשיגרת חיי צפורה ומשה שרת לא ניתן להבחין בקו מפריד בין חיים ציבוריים ואישיים. שני המישורים היו שלובים זה בזה במארג הדוק. על כן שופכים המכתבים אור מזווית ייחודית הן על האיש משה שרת, מי שהיה לימים שר החוץ הראשון של ישראל וראש ממשלתה השני, והן על הרעיה צפורה, המתגלה במכתביה כשותפה מלאה לבעלה בליבון סוגיות יישוביות-לאומיות שעל הפרק, כמתמצאת היטב בסבך הבעיות האישיות של הנפשות הפועלות בזירה ובעלת דעות מדיניות מוצקות ותובנות נוקבות.

 צפורה מאירוב (1973-1896) התוודעה אל משה שרת (1965-1894) עוד בהיותה תלמידת המחזור השלישי של גימנסיה "הרצליה" ומלווייני "ההסתדרות המצומצמת", אותה חבורת צעירים נלהבים תלמידי המחזור הראשון ובראשם אליהו גולומב, דוב הוז ומשה שרת, שגמרו אומר לעשות את חייהם קודש לשירות האומה. חברי "ההסתדרות המצומצמת" הקדישו לילות כימים לדיונים במהות מחוייבותם להגשמת הציונות. צפורה הייתה קשובה לדיונים אלה ולפיכך הייתה שותפותה למשה שרת בתפקידו הציבורי-לאומי המשך טבעי לדרך חייה מנעוריה. עם מינויו של בעלה משה לעוזרו של ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית חיים ארלוזורוב ב-1931 ויתרה צפורה על קריירה מקצועית משלה והתמסרה לדרישות שהציבו לה חיים לימינו כמנהיג מפלגתי וכמדינאי ראשון במעלה.

 בההדרת התכתובת שלפנינו היה הקו המנחה הגשתה לקורא באופן שיעניק לו חוויית קריאה קרובה ככל שניתן לחוויית הקריאה שידעו נמעניהם בשעתם. המכתבים מוגשים כנתינתם: אין כל עריכה סגנונית, אין התערבות בסימני פיסוק לבד מפעמים ספורות לצורך הבנת הכתוב, שגיאות כתיב לא תוקנו, אין השמטות לבד מקטעים חוזרים בעניינים משפחתיים וסידוריים, כתיב הסר הוּמר בכתיב מלא כדי להקל על הקורא. מילים שנכתבו במקור ברוסית מובאות באות דקה ובמנוקד. על התכתובת בין צפורה ומשה שרת ראינו להוסיף ממכתבי משה שרת לבתו יעל ולבנים יעקב וחיים: הללו מובאים בנפרד בסוף התכתובת (מכתבים 182-168). כמה מיסמכים מקוריים, המאירים במישרין עניינים הנידונים בתכתובת, מובאים במדור נספחים.

 השניים, משה וצפורה, קיבלו על עצמם לכתוב זה לזה יום יום; לעיתים אף כתבו פעמיים ביום - בוקר וערב - ויש שהחסירו יום (וראו להתנצל על כך). מספר מכתבים לא שרדו ולפיכך הם חסרים ברצף הסירוגין של מכתב ותשובה. המכתבים מובאים בסדר כרונולוגי, אף שלא תמיד הגיעו לתעודתם בסדר זה. עניין שנפרס על-פני מספר מכתבים, ומתבהר לבסוף, לא הוער ולא הובהר כבר מתחילה מכוח העיקרון שהיה נר לרגלינו לשמר את חוויית הקריאה כבמועדה המקורי.

 בצד מכתביהם הרבים, שהוברחו אל מחנה המעצר וממנו, כתבו השניים מספר מכתבים "רישמיים" שנשלחו בדואר הרגיל ונבדקו בידי הצנזור הבריטי; ככל שניתן לזהותם ראינו לציין זאת. וכן, ככל שנתחוור, צויינו בהערות מכתבים חסרים.

 בהערות על האישים המאוזכרים במכתבים התמקדנו בעיקר בפרטים על מעמדם ופעילותם בתקופת ההתכתבות, והללו הובאו בדרך כלל מדי איזכור ראשון (הקורא יוכל למצוא את האיזכור הראשון בעזרת המפתח). שמות משפחה הובאו בצורתם המאוחרת, המעוברתת. בהבהרת הסוגיות שעל סדר-היום המדיני-יישובי, שמטבע הדברים היו ידועות היטב לשני הכותבים, ומשום כך לא ראו להידרש להן בפרטות, נעזרנו בראש-ובראשונה בעיתונים "דבר" התל-אביבי וב"פלסטיין פוסט" הירושלמי, שהיו להם חוק לשני הכותבים מדי בוקר בבוקר גם בתקופת המעצר, ושימשו להם מקור ראשון למידע, שעליו הגיבו והתבססו בהתבטאויותיהם. צפורה שרת קראה גם את המכתבים המדיניים ולעיתים ביקש ממנה משה שרת במיוחד לעשות זאת, כמו נכתבו הדברים גם למענה. משום כך ראינו לצטט בהערות קטעים ממכתבים אלה והם וציטוטים אחרים מובאים בהזחה בלי מירכאות.

 מכתבי משה וצפורה שרת המכונסים בכרך זה מְחַיים חוויה אישית הדדית בין בני-זוג. עם שהרחבנו פה ושם בהארת האירועים הנדונים להבהרת הרקע התקופתי, לא סרה מנגד עינינו התובנה כי חליפת מכתבים זו, עם שיש לה פן היסטורי, מעלה תרומה בעלת ערך לספרות המכתבים ובתוכה לסוגת תכתובת הזוגות.

 מכתבי צפורה שרת האחרונים לא אותרו - מכתבה האחרון שבידינו הוא מ-10.10,1946, ולפיכך ראינו לחתום כרך זה במכתב משה שרת מ-14,10.1946 (עוד כתב לה 16 מכתבים שהשתמרו; האחרון ב-4.11.1946 - יום לפני השיחרור). אכן, בתקופה המאוחרת של המעצר החל עול הכתיבה לתת אותותיו בשני הכותבים. "הן כבר אמרתי לך בפגישתנו - כתב משה לצפורה ב-10.10.1946 - שפג טעמה של כתיבה אם יש אפשרות לשוחח פנים אל פנים", וב-30,10.1946 - שישה ימים לפני השיחרור - פתח את מכתבו במילים: "אני כותב כדי להחזיק מעמד בכתיבת יום יום, עד הסוף פירושו עד סוף תקופת המעצר הראשונה. אם בתקופה זו לא יסתיים המעצר ותתחיל תקופתו השנייה, ספק בידי אם אעצור כוח להמשיך בכתיבה רצופה, ודאי אזדקק להפוגות".

 

                                                                                    *

 מאסר עם נייר ועיפרון - חליפת-המכתבים בין צפורה ומשה שרת המוגשת בזה, וירחים בעמק איילון - כרכי המכתבים המדיניים שכתב משה שרת ממעצרו לאישים שונים, משלימים זה את זה בשיקוף אירועי התקופה ובעיותיה ובציור גיבוריה. היה רצוי, שכרכים אלה יראו אור בעת ועונה אחת, אך הדבר לא ניתן. בעוד שבכרך הנוכחי מובאים 182 מכתבים - 89 של משה שרת לרעייתו ו-15 לילדיו, ו-78 של צפורה שרת - מגיע מספר המכתבים המדיניים, שעל פיענוחם והארתם שוקדים בעמותה למורשת משה שרת, לכ-280. זאת, ובעיות ההתמודדות עם לשון הרמזים המאפיינת את המכתבים המדיניים, ועם מילות הצופן הזרועות בהן על ימין ועל שמאל, גוזרות שכרכי ירחים בעמק איילון יופיעו בשלב מאוחר יותר.

 ד"ר פנחס עופר, עורך ירחים בעמק איילון נעתר לבקשתנו לחבר הקדמת רקע לכרך הנוכחי. על הימים שלקראת השיחרור מן המעצר, ומייד לאחריו, עמדנו ב"אחרית דבר".

 מכתבי משה שרת לאישים שונים, המאוזכרים בכרך זה בתכתובת או בהערות, יובאו כולם בשלמותם בכרכי ירחים בעמק איילון.

 המכתבים המובאים במאסר עם נייר ועיפרון הופקדו בארכיון הציוני המרכזי. תצלומיהם מצויים בארכיון העמותה למורשת משה שרת ונגישים למעיינים.

 תודתנו נתונה לכל שסייעו לנו במלאכת הההדרה - בראש-ובראשונה לפנחס עופר שעבר על כתב-היד, הוסיף מידע, פיענח סתומות ועקר מכשלות; לתמר גדרון שליוותה בקפידה את ההדרת המכתבים לכל אורכה ויישרה הדורים, וליעל מדיני שעברה על כתב-היד, העירה והאירה; וכן למרואיינים שתרמו איש איש מידע להשלמת הפסיפס ההיסטורי-אישי: יוסף ברש, מירית גלעד, שלמה דינור, רות הלל, אסתר הרליץ, צבי זמיר, שלום לוין, אורי מרץ, יעל עוזאי, עמוס עיראון, גבריאל צפרוני, בטי שילוח. בעבודתנו נעזרנו בארכיון הציוני המרכזי, בארכיון משה שרת (מפלגת העבודה) בבית-ברל, בארכיון תולדות ה"הגנה", בארכיון העבודה (מכון לבון), בארכיון יד טבנקין, בארכיון בית ז'בוטינסקי ובארכיון קיבוץ יגור - לעובדיהם ברכה ותודה.

 ביראה ובהוקרה לכותבי המכתבים אנו מביאים היום את הקוראים בסוד מילים שעשו דרכן מעמק איילון לירושלים, מירושלים לעמק איילון, מילים מעבירות רטט ימים רחוקים - ימי מאסר עם נייר ועיפרון.