מסמך בריטי, מואר ומלווה
מק"ט
0467ח
מחבר/עורך
שלום זכי
title
מסמך בריטי, מואר ומלווה
הוצאה
עיונים בתקומת ישראל
שנת הוצאה
1993
נושאים/תקציר
ההסדר הישראלי-מצרי פורסם בעיונים בתקומת ישראל (3)
ספרות עזר
+
תוכן


זכי שלום

 

מסמך בריטי (דצמבר 1958) שופך אור על הסיבות לכישלון תוכנית ״אלפא״ (1956-1955) להסדר ישראלי-ערבי

 (מתוך: "עיונים בתקומת ישראל", כרך 3, 1993)

 נתוני המסמך

להלן מספר נתונים בסיסיים על המסמך הנמצא בארכיון הלאומי הבריטי ((Public Record Office:

 

א. סימון המסמך: 10.12.1958 - FO 371 134298 VR 10710/G/8

ב. מחבר המסמך: הלורד הוּד (Hood), אשר כיהן בתפקידים מגוונים במשרד החוץ הבריטי, ובין השנים 1962-1957 שימש בתפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר במשרד החוץ הבריטי - שגריר בריטניה בארצות-הברית. אין ספק, כי למחבר הייתה נגישות גבוהה לתהליכים, אשר נגעו לניסיונות ההסדר הישראלי-מצרי.

ג. זמן המסמך: המסמך חובר בדצמבר 1958 - יותר משלוש שנים לאחר שניסיונות ההסדר במסגרת "תוכנית אלפא״ באו אל קיצם. למחבר יש אפוא, במידה מסוימת, יכולת לבחון את האירועים במבט לאחור.

ד. רקע המסמך: המסמך הוא חלק ממערכת התכתבות ענֵפה (כולה בסיווג ״סודי ביותר״) במשרד החוץ הבריטי במהלך 1958 סביב מערכת יחסיהן של בריטניה וארצות-הברית עם מדינת ישראל. ברקע המסמך עומדת תחושה קשה של אישים בכירים בצמרת משרד החוץ הבריטי נוכח מה שנראה בעיניהם כמערכת יחסים צוננת עד עוינת של בריטניה עם מדינת ישראל, לעומת מערכת יחסים קורקטית עד אוהדת של ארצות-הברית עם ישראל. בהתייחסותם לתופעה זו מעלים אישים במשרד החוץ הבריטי את הנקודות העיקריות הבאות:

1. מדיניותה הבלתי אוהדת של בריטניה כלפי מדינת ישראל העכירה את יחסיה עם מדינת ישראל מצד אחד, אך לא תרמה לשיפור מעמדה בעולם הערבי מצד שני.[[1]]

2. הטיעון כאילו היעדר הביקורת בישראל כלפי ארצות-הברית נובע מן המודעות הגבוהה בישראל לתלותה המוחלטת בארצות-הברית אינו נתפס כטיעון הממצה את הסוגייה, ואינו מסביר באורח ברור את ההבחנה בין היחס בישראל כלפי ארצות-הברית מצד אחד, וכלפי בריטניה מצד שני.[[2]]

3. ארצות-הברית אחראית במידה לא מבוטלת להידרדרות במערכת יחסיה של בריטניה עם מדינת ישראל. אחד הביטויים לכך הוא שארצות-הברית נמנעה ממימושה של "תוכנית אלפא" הלכה למעשה על-ידי הפעלת לחץ מסיבי על ישראל. כתוצאה מ״מחדל״ זה נותרה בריטניה כמדינה אשר ספגה את מרבית הביקורות על עמדותיה בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי, ואילו ארצות-הברית יצאה ״נקייה״.[[3]]

 

תוכן המסמך

בראשיתו מנסה המסמך להמעיט ברושם של מערכת יחסים חמה השוררת, כביכול, בין ישראל לבין ארצות-הברית, לעומת מערכת יחסים קרירה, ואפילו עוינת, בין ישראל לבריטניה. בהערכת מערכת יחסיה של ארצות-הברית עם ישראל, קובע המחבר, יש להבחין בין מציאות לבין דימויים. אכן נוצרה תחושה של קרבה רבה בין שתי המדינות. מקור התחושה, לדעת המחבר, הוא ברושם שהצליח ליצור שגריר ישראל בארצות-הברית, אבא אבן, לגבי מעמדו בציבור ובממשל בארצות-הברית. לממשל בארצות-הברית היה, לדעת המחבר, אינטרס לחזק רושם זה בגלל צרכים פנימיים. בפועל, כך נטען, מערכת יחסיו של שגריר ישראל בבריטניה, אליהו אילת, עם משרד החוץ הבריטי הייתה חמה יותר מאשר זו של אבן עם מחלקת המדינה.

 

התייחסות המסמך לתוכנית ״אלפא״

 

מהי תוכנית ״אלפא״?

באמצע שנות החמישים פעלו בריטניה וארצות-הברית במשותף לגיבוש תוכנית סודית ביותר של הסדר מדיני ישראלי-ערבי, ובראש ובראשונה - ישראלי-מצרי. תוכנית ההסדר, אשר כינויה היה ״אלפא״, עברה שינויים לא-מעטים. באביב 1955 הצליחו שתי המעצמות לגבש תזכיר המסכם את נקודות ההסכמה ביניהן בשאלת ההסדר. התזכיר מציג נתונים מפורטים ביותר באשר לאופי ההסדר ולוויתורים אשר ייתָבעו ממדינת ישראל לצורך מימושו. בין השאר נכללו בתזכיר זה המאפיינים העיקריים הבאים של תוכנית ההסדר המוצעת:

א. התחום הטריטוריאלי היה, מטבע הדברים, התחום הרגיש ביותר. בהתייחסות אליו הובלטו הנקודות העיקריות הבאות:

1. הנחת היסוד היא כי מדינת ישראל

״חייבת להסכים לוויתורים טריטוריאליים, [שכן] הערבים לא יסכימו להגיע להסכם [עם ישראל] על בסיס מפת הגבולות הנוכחית״.[[4]]

הנחה זו שימשה, למעשה, בסיס לכל תוכניות ההסדר, בתקופה שבין מלחמת העצמאות ומבצע קדש.

2. באורח קונקרטי הוסכם בין המעצמות, כי ישראל תיתָבע להעביר לידי מצרים וירדן שני ״משולשים״, אשר נקודת המפגש ביניהם תהיה בכביש המוביל לאילת. המטרה היא לאפשר מעבר יבשתי בין מצרים לבין שאר מדינות ערב. מנוסח התזכיר קשה לעמוד במדויק על היקף הוויתורים הטריטוריאליים, שמדינת ישראל אמורה הייתה לקבל על עצמה במסגרת ההסדר המוצע. ואולם בשיחות שנוהלו עם הבריטים בהקשר זה לא היסס שר החוץ של ארצות-הברית, ג׳ון פוסטר דאלס, להבהיר את דעתו כי מדינת ישראל עשויה להיתָבע לוותר על כשליש משטח הנגב.[[5]]

3. מן התזכיר לא ניתן לעמוד על גורלה של העיר אילת בעקבות ההסדר. אולם בשיחות בין שרי החוץ של בריטניה וארצות-הברית נוצרה הבנה, כי ״ההסדר חשוב יותר מאדמות כפריות פה ושם ... וישראל חייבת לעשות ויתורים בנגב, ואפילו לנטוש את אילת״.[[6]]

ב. בהקשר לפתרון בעיית הפליטים: במסגרת התוכנית תיתָבע מדינת ישראל להסכים להחזרתם לשטחה של 75 אלף פליטים במשך תקופה של חמש שנים. פליטים אלה, כך נקבע בתוכנית, ייושבו על-ידי מדינת ישראל באורח דומה ליישובם של העולים החדשים.[[7]]

ג. באשר למהות השלום, אשר ייכון על בסיס תוכנית זו, הובהר, הלכה למעשה, כי מדובר בעיקרו של דבר בהסכם של אי-לוחמה, ולא בהסכם שלום:

״הגם שמטרתנו הסופית״, נקבע בתזכיר, ״היא להביא להסכמי שלום בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב, הרי מצבה של דעת הקהל הערבית אינו מאפשר לנו לעמוד בתוקף על הסכמים מעין אלה כמטרה מיידית. ... מטרתנו צריכה להיות להביא להפסקת מצב המלחמה בין שני הצדדים״.[[8]]

 

הערכת המסמך את הגורמים לכישלון התוכנית

התייחסותו של המסמך לשאלה המרכזית המעסיקה אותנו כאן, דהיינו - שאלת האחריות לכישלון תוכנית ״אלפא״, נעשית במסגרת דיון כולל על מידת האחריות של ארצות-הברית, ובעיקר של דאלס, להידרדרות מערכת היחסים בין בריטניה לישראל בשל אי-נכונותה לנקוט צעדים דרסטיים כדי לכפות על ישראל את מימוש התוכנית.

על רקע זה, אומר המחבר את הדברים הבאים, המדברים בעד עצמם. להלן הנוסח במקור:

 

It is true, that as a result of Mr. Dulles failure to endorse the Guildhall speech, we collected most of the odium with the Israelis. But we cannot say, that Mr. Dulles failed to do his part in putting pressure on the Israelis, because we never reached the point at which the pressure was to be applied. In the involved negotiation about the text of this own speech of August 26, 1955, he made clear throughout that although he was not prepared to talk publicly about anything more than  ׳territorial adjustments׳, be fully endorsed the territorial proposals which had been worked out between us. It was common ground, that the heat should be turned on the Israelis only when we had brought the Egyptians to the point where Arab agreement on ALPHA operation seemed possible, since we could not afford to put the Israelis in a position to claim, that the United Kingdom and the United States had endorsed, and the Israelis had accepted, proposals for a settlement which had been rejected by the Arabs. The ALPHA operation collapsed when the United States emissary reported that there was no hope of moving Nasser to the required point. Our guess is that Mr. Dulles would have been prepared to be very tough indeed if he had seen a chance of pushing the settlement through.

 

להלן תרגום המסמך:

נכון הוא כי בריטניה היא זו שספגה את עיקר הביקורת בישראל בעקבות נאום ״גילדהול״,[[9]] וזאת בשל העובדה שארצות-הברית לא הביעה תמיכה בתוכנית הטריטוריאלית כפי שהוצגה בנאום.[[10]] אולם, איננו יכולים לטעון [כנגד העובדה], שדאלס נמנע מלהטיל לחץ על ישראל, שכן לא הגענו מעולם לנקודה שבה הלחץ היה צריך להיות מופעל. בשיחות עם נציגים בריטים הבהיר דאלס, כי הגם שכלפי חוץ אינו יכול לדבר על יותר מאשר ״התאמות טריטוריאליות״, הריהו תומך באורח מלא בתוכניות לנסיגה ישראלית, שעובדו בינינו ובין האמריקנים. היה מוסכם על כולם, כי הלחץ הכבד יופעל על הישראלים אך ורק לאחר שנצליח להביא את המצרים לנקודה, שבה ניתן להניח כי קיימת אצלם הסכמה לגבי "תוכנית אלפא״. ברור היה, שאיננו יכולים להרשות לעצמנו להביא את הישראלים למצב, שבו יוכלו לטעון, כי ארצות-הברית ובריטניה הסכימו על תוכנית הסדר, שישראל קיבלה אותה, ואילו המצרים דוחים. תוכנית ״אלפא״ נכשלה כאשר השליח האמריקני [רוברט אנדרסון] דיווח, שאין כל תקווה להביא את נאצר לנקודה הנדרשת. הערכתנו היא כי דאלס היה מוכן לפעול בקשיחות רבה נגד ישראל אילו ראה סיכוי כלשהו לדחוף לכיוון של הסדר.

 

הערות:



[1] ראה תזכיר של מ׳ הדו, 8 ספטמבר 1958, FO 371 134279 VR 10345/12.

[2] ראה תזכיר משרד החוץ הבריטי, 7 בנובמבר 1958, FO 371 134298 VR 10710/1.

[3] שגריר בריטניה בישראל טוען, כי בגלל נאום גילדהול מרבית הישראלים סבורים, שבריטניה היא זו העומדת מאחורי תוכנית ״אלפא״, בעוד שלמעשה האמריקנים היו הראשונים שניסו ״למכור״ אותה לישראלים. ראה תזכיר שגריר בריטניה בישראל אל משרד החוץ הבריטי, 26 בנובמבר 1958. FO 371 134298 VR 100710/4.

[4] תזכיר נקודות הסכמה בין ארצות-הברית ובריטניה בשאלת ההסדר הישראלי-ערבי, 10 במארס 1955:

It should be our objective to obtain the termination of the state of belligerency between the״

Countries. The state of the Arab public opinion does not make it possible to insist upon [peace] treaties an immediate objective. FRUS, 14 p/102. Washington 1989.

[5] תזכיר בריטי, מ-3 בינואר 1956, G/FO 371 121708 VR 1074/12.

[6] תזכיר על פגישת דאלס-מקמילן, 26 באוקטובר 1955, , 14, p. 651FRUS. במקום אחר מבהיר דאלס לבריטים את עמדתו לגבי אילת כדלקמן: ״אילת תישאר בידי ישראל, ותובטח לה זכות גישה אליה. אולם המסדרון המוביל אליה לא יהיה תחת ריבונותה״. G/4FO 371 121708 VR 1071/.

[7] תזכיר נקודות הסכמה בין ארצות-הברית ובריטניה בשאלת ההסדר הישראלי-ערבי, 10 במארס 1955,

, 14, p. 103FRUS.

[8] תזכיר נקודות הסכמה בין ארצות-הברית ובריטניה בשאלת ההסדר הישראלי-ערבי, 10 במארס 1955,

105 p. ,14 ,FRUS. בתזכיר בריטי אחר, המתייחס לסוגיית ההסדר, נקבע:

The Arabs will find it difficult to accept "Peace" explicitly. They should, however, be required to revoke all legislation which presupposes a state of war with Israel; and the Agreements should be revised in such a way that they imply termination of the state of belligerency between the signatories

מברק משגריר בריטניה בארצות-הברית אל משרד החוץ הבריטי, 2 בפברואר 1955, 11/941 PREM ,PRO.

[9] במסיבה לכבוד ראש עיריית בריטניה, ב-9 בנובמבר 1955, התייחס ראש ממשלת בריטניה, אידן, לסוגיית ההסדר הישראלי-ערבי. מנאומו השתמע, כי בריטניה דוגלת בתוכנית טריטוריאלית, אשר תתבסס על פשרה בין גבולות תוכנית החלוקה לבין קווי שביתת-הנשק.

[10] בתזכיר בריטי מ-9 בספטמבר, מאת שגריר בריטניה בארצות-הברית הלורד הוּד אל משרד החוץ הבריטי, מוסברת הימנעותו של דאלס מתמיכה בנאום גילדהול בחששותיו מפני תגובות פנימיות על תמיכה בקו מדיני כה אנטי-ישראלי. (FO 371 134279 VR 10345(A.

 

העתקת קישור