פתח דבר

המחקר שלפנינו עוסק בסיבות ובנסיבות שהביאו את ישראל לצאת למלחמה יזומה ב-29 באוקטובר 1956, מלחמה שכונתה בדרך כלל ״מבצע קדש״. מבחינת המאפיינים המדיניים והצבאיים לא היה זה מבצע צבאי גרידא, אלא מלחמה ממש: בהקשר הישראלי היא מכונה ״מלחמת קדש״ או ״מלחמת סיני״, ואילו כשמדובר בפעולה המקבילה של שתי המעצמות שעשו את מבצע ״מוסקיטיר״ (״rMusketee״) צרפת ובריטניה, ניתן לדבר על ״מלחמת סואץ״. להלן נשתמש בכינוי ״מלחמת-סיני״, כיוון שחצי האי סיני היה המכנה הגיאוגרפי המשותף של שלוש המדינות שנטלו חלק במלחמה זו.

העיסוק המחקרי בנושא זה נכלל עד היום בעיקר במסגרת מדעי המדינה או מחקר מורשת הקרב. שני תחומים לגיטימיים אלה אינם עושים שימוש בכלים הנדרשים למחקר היסטורי - בדיקה השוואתית של חומר בן הזמן. בדיקה כזו מאפשרת ניתוח וסיכום ברמות השונות החל מהדרג המדיני המקבל את ההחלטה ועד הדרג הצבאי המבצע אותה, וזיקת הגומלין ביניהם. לאחרונה פורסמו מספר מחקרים-ראשוניים שנעשה בהם שימוש בארכיון ובמתודה ההיסטורית:

א. מרדכי בר און, מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל 1957-1955, עבודה לתואר דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1988. הספר שיצא על סמך עבודה זו, שערי עזה, עם עובד, 1992, פורסם לאחר חתימתו של מחקר זה. ההפניות כאן הן מהדיסרטציה. המחקר עוסק בבעיות הביטחון והחוץ של מדינת ישראל. פרשת מלחמת סיני היא רק חלק ממנו. עיקר הדגש הושם שם על הסוגיה המדינית.

ב. מחקרו של ההיסטוריון הבריטי קיט קאייל (1991 ,Suez ,Kieth Kyle) שעיקר כוחו בהיבט האנגלו/צרפתי של ״משבר סואץ״.

ג. היסטוריון נוסף, סקוט לוקאס (1991 ,stand Divided we, Scott Lucas), אמריקני החי בבריטניה, עוסק במשבר בפרספקטיבה של יחסי ארצות הברית ו0בריטניה. חיבורים אלה ושיחותי עם השלושה, תרמו למחקר זה.

זולת מחקר אחד נוסף, של דיאן קונץ

(Diplomacy of the Suez Crisis, 1991 Diane Kunz, The Economic), שאר הפרסומים בחלקם אינם מעודכנים ובחלקם לא נעשו בכלים של היסטוריון. נעזרתי גם במחקרים אלה במידת הצורך.

מחקר זה מתמקד בפרספקטיבה הישראלית של מלחמת סיני, ובכלל זה ההיבט הביטחוני/צבאי. היבט זה נבדק כמובן בהקשריו הרחבים: המדיני, הפוליטי והצבאי ברמת התכנון והביצוע. הקשרים אלה נותנים מקום לקשת רחבה של נושאים מן הזירה הבין-לאומית ועד לזירת הקרב, ולקשר, אם היה, בין השתיים.

ההנחה העומדת בבסיס המחקר היא שמלחמת סיני ומהלכיה נטועים מצד אחד עמוק בהתרחשויות פוליטיות ומדיניות בין-לאומיות ומצד שני, שהאירועים ״בשטח״ ובשדה הקרב השפיעו על עיצובה של המדיניות הישראלית. בדיקת הדרך הישראלית אל המלחמה מחייבת דיון המתחיל קודם ל״משבר סואץ״ שפרץ ללא קשר ישיר לישראל. עם זאת, כיוון שהמלחמה נוהלה בהקשר של ״משבר סואץ״ ובמסגרת קואליציה ישראלית-אנגלו/צרפתית, לא היה מנוס מבדיקת הרקע למשבר עצמו ולפעולתן של שתי המדינות שהיו שותפות לישראל במהלך הצבאי נגד מצרים. לא נערכה בדיקה דומה על הצד המצרי, הן בשל הגדרת תחום המחקר ובעיקר בגין היעדר חומר מצרי ראשוני או חומר מחקרי סביר בנושא זה. לאור הנחות אלה נבדק החומר הארכיוני.

שני הפרקים הראשונים עוסקים במדיניות הביטחון של ישראל בשנים 1956-1955, עד למשבר בסואץ.

הפרק השלישי סוקר את התגובה הבין-לאומית (גם בארצות הברית) למשבר זה. הפרקים הללו הם למעשה רקע לעיקרו של המחקר: ישראל ערב מלחמת סיני ובמהלכה.

הפרקים הרביעי והחמישי עוסקים בתגובה בישראל בכלל ובצה״ל בפרט למשבר בסואץ.

הפרקים השישי, השביעי והשמיני עוסקים בהתפתחות המדינית והצבאית בשלבים האחרונים, ספטמבר-אוקטובר 1956, עד ההחלטה הסופית לצאת למלחמה.

הפרק התשיעי עוסק בהרצתה של תוכנית המלחמה בימים הספורים שנשארו בין ההחלטה הסופית לצאת למלחמה לבין יום ה-״ע״.

ארבעת הפרקים האחרונים עוסקים במלחמה עצמה: מ-29 באוקטובר עד ה-6 בנובמבר 1956. בפרקים אלה נעשה ניסיון לבדוק את מהלכי המלחמה של ישראל לאור שני גורמים:

1) מטרות המלחמה שלה.

2) האילוצים המדיניים-צבאיים שעמדו מאחורי מלחמה זו והשפעתם על מה שהתרחש בשדה הקרב.

המלחמה מתוארת דרך זווית הראייה של מוצב הפיקוד העליון שישב ברמלה. הרמות הנמוכות יותר (אוגדה, חטיבה) תנותחנה רק על פי הצורך. יש לקרוא את ארבעת הפרקים הללו ואת תתי הפרקים העוסקים בתוכניות ״קדש״ (בפרקים ח׳, ט׳) בעזרת המפה המצורפת בנספח ב׳.

המחקר מגיע אל סיומה של מלחמת סיני. תם פרק. מכאן ואילך מדובר בפרשה שונה, שבה ניסו המדינות שנטלו חלק במלחמה זו, להפיק את המרב מתוצאותיה.

המחקר מבוסס על ארכיונים בישראל, בבריטניה ובצרפת. בין השאר נסמך המחקר על שורה של מסמכים שטרם נעשה בהם שימוש מחקרי. כיוון שכך, דומה כי מן הראוי להקדים כמה הערות ביבליוגראפיות. לציון מיוחד ראויים המסמכים הבאים:

א. יומן לשכת הרמטכ״ל, ארכיון צה״ל, חומר לשכת הרמטכ״ל - יומן זה נכתב מדי יום על ידי אנשי לשכתו של רב אלוף משה דיין. בתקופה הנדונה כאן עסק בכתיבה בעיקר ראש לשכתו של הרמטכ״ל בשנים 1957-1956, סא״ל (אז) מרדכי בר און. בשנת 1966 פרסם משה דיין את יומן מערכת סיני, המבוסס על יומן זה. באוטוביוגראפיה של דיין (אבני דרך, 1976) מבוססים הפרקים הרלבנטיים למחקר זה על יומן לשכת הרמטכ״ל. בשני המקרים מדובר על מובאות חלקיות, ולעתים גם ״משופצות״. יומן לשכת הרמטכ״ל חיוני להבנת מהלכיה של האישיות הישראלית המרכזית מאחורי מלחמת סיני.

ב. אתגר ותגרה, המקור, נמצא ברשות בר און, יועבר בקרוב לארכיון למורשת בן-גוריון - בשנת 1958 כתב בר און את סיכום המלחמה על בסיס יומן לשכת הרמטכ״ל. סיכום זה, ״אתגר ותגרה״, פורסם ב-1991, לאחר השמטות הכרחיות, על ידי המרכז למורשת בן-גוריון. ברשותו של המחבר יכולתי לעיין במקור שהופץ בשנת 1958 בארבעה עותקים בלבד ולא פורסם עד היום. מדובר במקור חשוב, שאינו בא במקום היומן עצמו. הסיכום מביא פרטים רבים שלא הופיעו ביומן שנכתב ״בזמן אמת״ או סמוך מאוד לו.

ג. יומן בן-גוריון, הארכיון למורשת בן-גוריון - גם כאן יש סקירה רצופה של האירועים על ידי מי שהנהיג את מדינת ישראל באותם ימים. לצערנו נעלם חלק מן היומן: ינואר-יולי 1956. לחודשים אלה יש מקום מרכזי בהבנת הדרך הישראלית אל מלחמת סיני. אף כי בידנו חומר חלופי, ברור כי גילוי החלק החסר ביומן בן-גוריון יתרום רבות להבנת הפרשה.

ד. יומן אישי, יומנו האישי של שרת, 1978 - יומן זה, שפורסם כמעט ללא השמטות, מהווה מקור חשוב להבנת התהליך שהביא את ישראל אל המלחמה היזומה. המכתבים הפרטיים שכתב ראש הממשלה ושר החוץ לבנו מאפשרים לחוקר, למרות הנימה הסובייקטיבית הבולטת שבהם, ללמוד על הוויכוחים שהתנהלו בצמרת הישראלית סביב שאלות הביטחון בשנים שבהן עוסק המחקר. יש ביומן עדות מכלי ראשון על עניינים רבים החסויים עדיין או שאין חומר ארכיוני אודותם. היומן מלווה במסמכים רבים בני הזמן.

ה. ״הישיבה השבועית״, ארכיון צה״ל, חומר לשכת שר הביטחון - פרטיכל של הישיבה השבועית של ״המטה המצומצם״ של בן-גוריון. מדי שבוע (בדרך כלל בימי חמישי) נפגשו שר הביטחון, מנכ״ל משרדו והרמטכ״ל לשיחה, שבה הותוותה מדיניות הביטחון. בישיבות אלה הכין שר הביטחון את סקירתו והצעותיו לקראת ישיבת הממשלה. לישיבה הוזמנו מפעם לפעם שרים (לרבות ראש הממשלה, כאשר עדיין החזיק שרת בתפקיד זה) ובכירים אחרים, לפי העניין שבדיון. יש בחומר זה כדי להחליף במידה מסוימת את הסטנוגרמות מישיבות הממשלה, האסורות לעיון.

ו. יומני המבצעים של מוצב הפיקוד העליון (מצפ״ע) ברמלה, ארכיון מחלקת היסטוריה, צה״ל - יומנים אלה ונספחיהם מאפשרים לנו לעקוב שעה שעה אחרי אירועי המלחמה כפי שנראו בזמן אמת ליושבים במוצב הפיקוד העליון. על אף מגבלותיו של חומר זה - במסמכים צוין זמן קבלת הידיעה אך לא תמיד זמן התרחשותו של האירוע בפועל, לדיווחים איכות המשתנה עם התחלפות הרושמים ביומן - אין לו תחליף כמסמך המשמש לתיאור המלחמה.

ז. תיק ״מבצע קדש - סקירה על המצפ״ע״, תיקי אירועים במצפ״ע בפיקוד דרום, תיק הישיבות במצפ״ע בזמן המלחמה ועוד, ארכיון מחלקת היסטוריה, צה״ל - התיקים הללו עיקרם ניסיונה של חוליית ענף היסטוריה, שישבה במצפ״ע, לסכם את אירועי המלחמה כפי שנראו ממוצב הפיקוד העליון ברמלה. הסיכומים חלקם רישום שוטף שנערך בזמן ההתרחשויות עצמן, וחלקם מבוססים על יומנו של ראש ענף היסטוריה שישב במצפ״ע בכל הדיונים, על מברקים שוטפים, על סקירת רמ״ח מבצעים לאחר המלחמה ומחקרי פו״מ. חומר זה אין בו משום תחליף לעיון בחומר הגולמי של מוצב הפיקוד העליון. עבודה דומה נעשתה גם במפקדת פיקוד הדרום.

ח. סיכומים מנקודת מבט אישית - למשל: סיכומו של שמעון פרס, ״ליל-החלטה״, ארכיון צה״ל, חומר לשכת מנכ״ל משרד הביטחון, או זה של מפקד חיל-אוויר, האלוף דן טולקובסקי, ארכיון הענף לתולדות חיל האוויר. ייחודו של חומר זה הוא בכתיבתו מייד לאחר המלחמה.

ט. שיחות עם בן-גוריון, ארכיון צה״ל, חומר לשכת שר הביטחון - שורה של שיחות שערך בן-גוריון עם מפקדים בכירים בצה״ל בזמן המלחמה ומייד אחריה.

י. מסמכי הצבא הבריטי (PRO) והצבא הצרפתי (shaa) - עד היום נעשה מעט מאוד שימוש במסמכי הצבא הבריטי הפתוחים לעיון. אשר למסמכי הצבא הצרפתי, דומה שהייתי אחד מן החוקרים הזרים הראשונים שהורשו לעיין בחומר. אף כי הורשיתי לראות רק אפס קצהו, יש בחומר זה עניין רב.

אין במחקר המוגש בזה סיכום של כל פרשת מלחמת סיני. עיקרו בעצם הניסיון להביא תיאור היסטורי/מחקרי, שאינו מבקש לחנך, למחות, לפאר או לחפש מחדלים. הביקורת במחקר זה היא ביקורת ההיסטוריון המבקש לחפש את ההקשרים והמניעים שעמדו בבסיס שורה של אירועים מדיניים וצבאיים, ששיאם: מלחמת סיני באוקטובר-נובמבר 1956.