10. משבר התעלה מסכן את נאט״ו: או״ם וארה״ב נגד ה״קולוניאליזם״ האירופי

ציפייה למבוי סתום

המזכ״ל המרשלד, שמלכתחילה רצה שעניין התעלה יטופל במסגרת או״ם, והתחזק בדעתו זו אחר ששתי ועידותיה של המשתמשות העלו חרס,[1] היה מרוצה, בינתיים, מן העובדה, שדאלס מטפל במשבר בכלים מדיניים ולא צבאיים, כרצון בריטניה וצרפת. המרשלד אמר לישראלים, כי הוא עצמו הפיג את חששותיו של דאלס מפני פעולה ישראלית ובתוך כך חלק שבחים לבן-גוריון כמדינאי החכם, שלא יפתח במלחמה. באליית השבחים היה גם קוץ: הסיבה שאי-אפשר להניח את הבעיה על שולחן או״ם - טען מזכ״ל או״ם - נעוצה בהחלטת מועצת הביטחון ב-1951 על חופש שיט ישראלי בתעלת סואץ, שלא הצטיינה בתבונה יתרה, משום שנאצר אינו יכול להסכים למעבר אוניות ישראליות בתעלה, והוא, חרף כל מגרעותיו, טוב מכל מדינאי ערבי אחר.[2]

משנכשלו שתי ועידות לונדון, עבר עניין תעלת סואץ לטיפול או״ם.[3] בריטניה ניסתה להשפיע על ממשלת ישראל ב-25 בספטמבר, שלא תשתתף בדיוני מועצת הביטחון, אך ישראל סירבה.[4] דאלס לא היה שותף למגמה הבריטית למנוע בעד ישראל להציג את נקודת השקפתה בעניין התעלה, במיוחד נוכח הבטחתה כי אינה מתערבת בסכסוך התעלה כשלעצמו. הוא גם חזר והכריז בפומבי על הצורך להבטיח את חופש השיט לישראל.[5]

הכנות למבצע צבאי

כל אותה עת היו הבריטים והצרפתים עסוקים בהכנות למבצע צבאי נגד מצרים. הם נענו ליוזמותיה של ארה״ב הן עקב הזדקקותן לעילה ראויה והן מתוך תקווה, שאם זו תעמוד מנגד, לפחות לא תפריע. אידן התאונן על שדאלס שולל שותפות של שלוש מעצמות המערב בהצגת תנאים לנאצר כ״התלכדות לכנופיה״. הבריטים גילו את אוזנם של האמריקנים, כי הצרפתים צופים שהדיונים באו״ם ייקלעו למבוי סתום או-אז, בערך באמצע אוקטובר, תוכשר הזירה לפעולה צבאית.

אחת הסיבות לקצר בתקשורת בין האמריקנים לבריטים הייתה מסע שר האוצר הבריטי מקמילן, ידידו של אייזנהאואר מימי מלחמת העולם השנייה, לארה״ב בספטמבר 1956. מקמילן דיווח לממשלתו באורח שגוי על דברי הנשיא האמריקני, באומרו כי האמריקנים מעוניינים באיום בכוח כלפי נאצר, שיתרום להפלתו, אבל בינתיים אינם תומכים במלחמה, ובייחוד לא במלחמה שתפרוץ ערב הבחירות לנשיאות.[6] אולם לאחר הדיווח האופטימי של מקמילן נוכחו הבריטים לדעת, כי למעשה רחוקה עמדת האמריקנים מעמדתם הרבה יותר. דאלס הצהיר במסיבת עיתונאים ב-1 באוקטובר, כי איגוד המדינות המשתמשות בתעלה, שהיה פרי יוזמתו, הוא איגוד ״חסר שיניים״ ואילו כעבור יום הבהיר, כי הסוגיה שבה חלוקה ארה״ב על צרפת ובריטניה היא ה״קולוניאליזם״. כשקרא אידן את דברי דאלס בעיתון, הטילו בזעם לעבר סגן שר החוץ אנתוני נַטינג ופלט:

״ומה אתה אומר כעת על-ידידיך האמריקנים?״

גם הצרפתים רגזו על דאלס, שכן ירדו לסוף רמז ה״קולוניאליזם״: אלג׳יריה.[7]

האמריקנים, כאמור, הזהירו את הבריטים מפני פעולה צבאית בין אמצע אוקטובר דאלס ל-6 בנובמבר, מועד סיומה של מערכת הבחירות לנשיאות ארה״ב, והשגריר האמריקני בלונדון קיבל מעין הבטחה בעניין זה. באותה שעה, לא חייבו האמריקנים את האוניות האמריקניות העוברות בתעלת סואץ לשלם תמלוגיהן דווקא לאיגוד המשתמשות או לחברת התעלה, ומחדל זה העלה את חמתם של הבריטים והצרפתים. דאלס גם ביקש מנהרו לתווך בין איגוד המשתמשות למצרים, למרות חוסר אמונו בנאצר. הוא עצמו נפגש עם שר החוץ המצרי פאוזי ב-5 באוקטובר ותכנן עמו את הצעדים, שיוליכו למשא-ומתן וליישוב הסכסוך, לרבות השגת מקורות מימון להרחבת התעלה ופיתוחה.

מצרים מקבלת 6 עקרונות

חששות ארה״ב וערב הסעודית מפני הפיכת נאצר לגיבור לאומי ככל שיתמשך הסכסוך, ומפני דחיקת כל הערבים לזרועות הסובייטים, הם שדרבנו את דאלס להתמודד בסכנה זו, ואילו יחס הבריטים והצרפתים לפייסנות האמריקנית כלפי נאצר החריף. מפריס המשיכו להגיע לוושינגטון ידיעות על כוונות מלחמתיות, מתובלות באוריינטציה מדינית צרפתית חדשה: גיבוש איחוד אירופה, שיגביר את עצמאותה של זו כלפי ארה״ב. פרשת תעלת סואץ, עוד בטרם המבצע הצבאי, חיזקה בצרפת את מדיניות החתירה לאיחוד אירופי במגמה אנטי אמריקנית.[8]

צרפת ובריטניה מזה ומצרים מזה שטחו תלונותיהן לפני מועצת הביטחון. אבל כתוצאה ממאמצי דאלס קיבלה מצרים ב-13 באוקטובר את 6 העקרונות שהציגה לה המועצה:

חופש מעבר בתעלת סואץ לכל ללא אפליה;

ריבונות מצרים על התעלה;

ניהול התעלה בלי קשר לפוליטיקה;

הסכמה בין המדינות המשתמשות ומצרים על היטלי המעבר בתעלה;

הקצאת חלק נכבד מהכנסות התעלה להרחבתה;

יישוב כל הסכסוכים סביב התעלה בבוררות.

החלטת מועצת הביטחון מ-1 בספטמבר 1951 על חופש שיט בתעלת סואץ נכללה במרומז.

במשא-ומתן על יישום העקרונות, שהתנהל באמצעות המרשלד, הוצע להקים גוף של או״ם לטיפול בתלונות ובערעורים בעניין התעלה, שבו לא תינָתן לצד הפוגע זכות ערעור על החלטותיו. המרשלד ביקש מפאוזי, שייפגש עם גולדה מאיר, אך הלה התחמק.[9]

לאחר שעקרונית קיבלה מצרים את תנאי ההסדר, סברו האמריקנים שיש להעביר לידיה אחוז ניכר מכספי איגוד המשתמשות. הבריטים והצרפתים אולי לא חשדו בכשרים כשהתלוננו על דאלס, המעשיר את קופת נאצר תחת ללחוץ עליו באמצעות האיגוד. הם הודו לפני דאלס, כי באיגוד המשתמשות ראו מכשיר, שיביא את כניעת נאצר או יספק להם עילה לתקוף אותו צבאית. הפעם הגיב דאלס בפומבי. במסיבת עיתונאים הצהיר, כי אין בדעת ארה״ב לפרוץ ביריות את דרכה בתעלת סואץ. שגריר ארה״ב בפריס הזהיר מפני מריבה אמריקנית פומבית עם הבריטים והצרפתים על מטרות איגוד המשתמשות בתעלה, שכן הדבר יעמיד בסכנה את עתיד נאט״ו.[10]

ארה״ב בין מערב-אירופה לגוש בנדונג

דאלס חשש, שהבריטים והצרפתים מקווים, כי ההתבטאויות המרשימות של ארה״ב נגד שימוש בכוח אינן אלא סיסמאות בחירות, וכאשר יפתחו הם במלחמה תעמוד זו לימינם. ב-21 באוקטובר הוא העריך, שהצרפתים והבריטים, ובעיקר הבריטים - שנראו מהססים יותר לפתוח במלחמה - יתחילו לפעול, אם בכלל, לאחר הבחירות בארה״ב. אולם כעבור שלושה ימים נקרא שגריר צרפת חזרה מקהיר, שכן הצרפתים לכדו שבוע לפני-כן ספינה טעונת נשק ממצרים למורדי אלז׳יריה. ב-22 באוקטובר יירטו הצרפתים מטוס שבו טסו אחמד בן-בלה וארבעה מנהיגים אלז׳יריים אחרים של תנועת פל״ן, ושבו את נוסעיו. נשיא צרפת רֶנֶה קוֹטי הצטעק למשמע הידיעה: ״איבדנו את כבודנו״ המטוס המריא בחסות מלך מרוקו, שעמו אמרו המנהיגים המורדים האלז׳ירים לשוחח על הסכם. המלך הנפגע פקד על כל הנציגויות הצרפתיות להסתלק מארצו והמון מוסת התפרע ברחובות ורצח צרפתים - חלקם אף נשרפו למוות על מכוניותיהם.

דאלס הודיע לצרפתים, כי ארה״ב לא תעמוד לימינם בדיון באו״ם על סיוע המצרים למורדים באלג׳יריה; ארה״ב לא תוכל להצביע נגד הצעה אפריקנית-אסיינית נגד שליטת צרפת בארץ אפריקנית זו.[11] הצרפתים הגיבו באורח בוטה למדי. אם סבורה ארה״ב, שהתנהגותם הקולוניאלית מרחיקה מן המערב את כל התנועות הלאומיות במזרח התיכון, ומקרבת אותן לבריה״מ, כי אז עליה להכריע סוף-סוף את מי להעדיף מבין ידידיה: את מדינות מערב-אירופה או את מדינות בנדונג. הצרפתים הבהירו, כי הברית האטלנטית תתחסל כליל אם ארה״ב לא תתייצב לימינם באורח חד-משמעי בשעת מבחן.[12]

האמריקנים גם סירבו לפעול על יסוד הדיווחים שהגיעו באוקטובר 1956 מן האופוזיציה המצרית לנאצר, שבהם נטען, כי משטרו משמש מסווה לחדירה קומוניסטית.[13] דאלס ואייזנהאואר ביקשו למנוע מלחמה. ברגע האחרון, ב-25 באוקטובר, הם ניסו לפתות את הבריטים והצרפתים לדחותה באמצעות הזמנת ראשי מדינותיהם לוועידת שלוש מעצמות המערב עם אייזנהאואר, שתתכנס לאחר הבחירות בארה״ב. התגובה הייתה חיובית, אלא שבאותה עת כבר היו צרפת ובריטניה בעיצומן של ההכנות הצבאיות האחרונות - בתיאום עם ישראל - לקראת המלחמה. שגריר ארה״ב בלונדון דיווח, שהבריטים ייעתרו בוודאי לבוא לוועידה עם הנשיא, אם עיסוקים דוחקים יותר במזרח התיכון לא ימנעו זאת בעדם. למחרת, ב-26 באוקטובר, קָבַל דאלס על שבעלות-בריתו מסתירות מארה״ב את הכנותיהן הצבאיות.

באמצע אוקטובר נדמָה, שהסכם בענייני התעלה ממשמש ובא, אבל אידן טען, כי העקרונות שהתקבלו במועצת הביטחון בהסכמת מצרים אינם מעלים או מורידים כל עוד אין אמצעי שיערוב למימושם. הרוסים הטילו ב-13 באוקטובר וטו על הצעות לביצוע, שהועלו במועצת הביטחון - והאמריקנים לא הגיבו.

הרעיון ״הישראלי״ של הגנרל הצרפתי

למחרת נועדו עם אידן בלונדון שני אישים צרפתים - אלברט גַזְיֶה, שר העבודה הצרפתי ונאמנו של מולה, וגנרל הצרפתי מוריס שַאל. השניים הציגו לפני ראש ממשלת בריטניה את רעיונו של הגנרל הצרפתי: הישראלים יפלשו לסיני ויספקו לבריטניה ולצרפת ״עילה״ להיכנס לאזור תעלת סואץ, כדי להפריד בין שני הצדדים הלוחמים. לימים, כשפרסמו איש-איש את זיכרונותיו, לא ראו הן רה״מ אידן והן מקמילן, אז שר האוצר הבריטי, לומר דבר על הקשר עם ישראל. ואילו ב-10 באוקטובר, בעצם ימי ההתרחשויות, התפטר סר ווֹלטר מוֹנקְטוֹן, שר ההגנה הבריטי, במחאה על ההכנות למלחמה במצרים והדבר נודע לשגריר האמריקני בלונדון מן

השר המתפטר, אם גם לא במישרין. בישיבות הממשלה הבריטית, או של חלק משריה, שהחליטו על השותפות המלחמתית עם ישראל, לא נרשמו פרוטוקולים, ואם נרשמו נראה שהושמדו אחר-כך. ברי, מכל מקום, שמקמילן השמיד[14] קטעי יומן שרשם מאוקטובר 1956 עד ינואר 1957.

ב-12 באוקטובר הודיע השגריר הבריטי בפריס, סר גֶלְדְווין גֶ׳בּ, שהצרפתים סיפקו לישראלים 75 מיסטרים במקום ה-12 שאישרו מעצמות נאט״ו לצרפת, אך אידן לא הרשה לנטינג, סגן שה״ח, להעיר על כך לצרפתים. אייזנהאואר יוּדע על החימוש העצום שמעבירה צרפת לישראל. האמריקנים לא בטחו במידת דיוקם של הנתונים שהגיעו לידיעתם, אך נהיר היה להם, שהצרפתים והישראלים מרמים אותם וכי לישראל הועברו מטוסים רבים הרבה יותר מכפי שדוּוַח. הנשיא סבר, שגיוס הישראלים מכוון לחלוקת ירדן ביוזמת ישראל.

ידי האמריקנים היו קשורות עקב הבחירות, אבל למרות זאת הורה אייזנהאואר לדאלס לשלוח עם אבן, שהמריא לישראל להתייעצויות, אזהרה לבן-גוריון:

הנשיא לא יושפע מסיכויי בחירתו;

אם פני בן-גוריון למלחמה, עליו להביא בחשבון את התנגדות ארה״ב למהלך שכזה.

הנשיא אף הזהיר את דאלס לבל ירכך את המסר לישראל.

הסכם חשאי בפריס

ב-16 באוקטובר באו ראש ממשלת בריטניה אידן ושר החוץ לויד לפריס וניסחו הסכם חשאי עם הצרפתים. כשחזר לויד ללונדון ודיווח לנטינג, הודיע לו הלה, כי אם יוצא המבצע לפועל, יתפטר. בעוד אידן ומולה, ראש ממשלת צרפת, מתלבטים כיצד לבטל את פגישתם עם המרשלד, פאוזי ודאלס, שנועדה ל-29 באוקטובר, התחוללו התפתחויות במזרח-אירופה.

הפולנים הדיחו את שר ההגנה מרשל קונסטנטין רוֹקוֹסוֹבסקי מתפקידו וּוְלדיסלב גוֹמוּלקה חזר מהכלא לשלטון בוורשה.

ב-22 בחודש פרצו מהומות בבודפשט.

שליט בריה״מ ניקיטה חרושצ׳וב התרצה לגומולקה אבל לא להונגרים, שרצו להינתק מ״ברית ורשה״ כליל.

בבודפשט התחוללו קרבות.

הרוסים היו עסוקים.

הבריטים והצרפתים הניחו, כי בריה״מ לא תוכל לקשור ידיהם כשיתערבו במזה״ת.

הַידע אייזנהאואר, בעת ששלח שדרי אזהרה לבן-גוריון ב-27 וב-29 באוקטובר, שמץ דבר על המלחמה העומדת לפרוץ? במסמכיו אין זכר לידיעה שכזו.[15] האמריקנים מחו על הגיוס הכללי בישראל וכן הבחינו שזה זמן ניכר נבנֶה כוח בריטי וצרפתי בקפריסין, אולם נראה שעל הכוונות הבריטיות-צרפתיות, וכן על התיאום בין שלוש המדינות, שעשו יד אחת, לא ידעו במדויק עד פרוץ הקרבות. האמריקנים נטו להניח, שישראל תפעל נגד ירדן, אם כי לא הוציאו מכלל אפשרות פעולה גם נגד מצרים. האמריקנים גם לא יכלו לומר לבריטים, שהם משקרים, שכן הללו הכחישו כל תיאום. דומה, שלפסגת התרמית לגבי האמריקנים הגיעו הבריטים בשיחת לויד עם שגריר ארה״ב בלונדון, ווינְתְרוֹפּ אוֹלְדְריץ, שהתקיימה ב-29 באוקטובר. בשיחה זו, שארכה שעתיים וחצי, טען לויד, כי מתקפה ישראלית על ירדן או על מצרים תעמיד את בריטניה במצב בלתי-אפשרי. הוא הטיל ספק רב בסיכוי, שישראל תתקוף כעת את מצרים, שכן אף הצרפתים אינם מעודדים אותה לכך. ואשר לבריטניה וצרפת, הן אינן יוצאות כעת למלחמה על מצרים, שכן נראה כי מאמצי המרשלד להגיע לכלל הסכם עם המצרים בעניין התעלה ישאו פרי בעוד ימים מועטים - ואז יחודש המשא-ומתן לאלתר.

לויד דיבר בביטחה על סיכוייו לשכנע את הצרפתים להסכים לחידוש המשא-ומתן עם המצרים, ואולדריץ׳, שדיווח על שיחה זו לוושינגטון, הגדירה כגלוית-לב. דַגְלַס דילוֹן, שגריר ארה״ב בפריס, דיווח לוושינגטון על מבצע צבאי ישראלי-צרפתי-בריטי משולב, שעיתויו אינו ברור - זאת על-פי ידיעה שקיבל משר המדינה בממשלת צרפת ז׳ק שָבַּן דֶלְמַס;

הצרפתים - הודיע דילון למחמ״ד - מתכננים להפיל את נאצר או לפחות להשפילו מייד לאחר פלישת הישראלים.

יצליחו הישראלים לעשות זאת לבדם, מה טוב;

אך האפשרות שהצרפתים ישתתפו גם הם במערכה סבירה מאוד.

לאחר שניסה - לשווא - לברר אצל שגרירי ישראל, צרפת ובריטניה בוושינגטון מה מתחולל ולשם מה מגייסת ישראל את צבאה, ניסח דאלס בפשטות הצעת-החלטה למועצת הביטחון, הקוראת לאו״ם לעצור את המתקפה הישראלית - והניח את שם המדינה הערבית המותקפת ריק.[16]

ארה״ב ובריה״מ נגד בריטניה וצרפת

ב-29 באוקטובר 1956 פלש צה״ל לחצי-האי סיני ובתוך ימים ספורים כבש את רובו. בריטניה וצרפת פנו לישראל ולמצרים באולטימטום: על השתיים להסיג כל אחת את כוחותיה מקו תעלת סואץ, אחרת יתערבו שתי המעצמות ויפרידו בין הכוחות כדי לערוב לשלום התעלה. מצרים התעלמה מהאולטימטום. צה״ל ״ציית״ - והניח את כיבוש אזור התעלה לבריטניה ולצרפת.

אייזנהאואר ודאלס נפגעו עמוקות מן השקרים שפיטמום הבריטים, אולם לא זה הדבר שהניעם להגיש מייד לעצרת או״ם הצעת-החלטה על הפסקת-אש לאלתר. בהצבעה על הצעת-החלטה זו, שנערכה ב-2 בנובמבר, הצביעה ארה״ב יחד עם בריה״מ ועם רוב עצום של חברות או״ם נגד בעלות-בריתה הראשיות באירופה.

ארה״ב סירבה לנהוג לפי החלופה שהוצגה בפניה: לבחור בין ברית עם בעלות-בריתה באירופה לבין ברית עם מדינות בנדונג. ארה״ב לא פרשה מנאט״ו ולא פנתה עורף ל״מלחמה הקרה״, אך משפלשו שתי המעצמות האירופיות לאחת ממדינות בנדונג, היה עליה להציל את מעמדה-היא במזרח התיכון, תוך ניסיון לשקם את בריתה הנסדקת עם אירופה.

בינואר 1957 אמר דאלס בוועדת החוץ של הסנט, כי הצרפתים והבריטים, ובעיקר הבריטים, גרמו לו להאמין, כי המשא-ומתן על התעלה יתחדש ב-29 באוקטובר 1956 - וזה היה מסך העשן שמאחוריו החלה המלחמה; המצרים היו נכונים לפשרות מרחיקות-לכת בתעלה ערב המלחמה, אך מטרתה של זו לא הייתה לערוב למעבר חופשי בתעלה, אלא להפיל את נאצר. אגב כך ראה שר החוץ האמריקני לחוות דעתו על כושרם הצבאי של הבריטים והצרפתים: ״לו הייתי חייל הנלחם במזרח התיכון - אמר - לא הייתי בוחר להסתער בין חייל בריטי מימיני וחייל צרפתי משמאלי״.[17]

הערות: