8. מהדחת שרת - להתקשרות להפלת נאצר
מזהה  72
שם הספר  244 מלחמת ברירה-הדרך לסיני וחזרה - 1957-1956
מספר פרק  8.
שם הפרק  8. מהדחת שרת - להתקשרות להפלת נאצר

 

 

8. מהדחת שרת - להתקשרות להפלת נאצר

 

 

״הוסר בלם עיקרי״

 

משרד החוץ היה שותף במאמצים להשגת מטוסים לחיל האוויר עד הדחת שרת ב-18 ביוני 1956. אולם אין פירושו של דבר, שבמשרד החוץ ידעו על כל הנשק שעולה בידי משרד הביטחון לרכוש. האמריקנים והבריטים ידעו, ששרת איננו בקי בכל פרטי חוזי הרכש עם בריטניה, ואפשר שגם לא ידע דבר על הטילים שביקשה צרפת באותם ימים אישור למכירתם לישראל מן הוועדה הבינמעצמתית לתיאום מכירות נשק לארצות מזרח התיכון.[1] מספר ימים לאחר הדחת שרת אמר מאיר ארגוב, יו״ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, בנאום בכנסת, שמצבה של ישראל מבחינת נשק השתנה לטובה ב״אופן רדיקלי״ - והוּסה מייד בצעקותיהם של בן-גוריון ואחרים מספסלי מפא״י. בהתקוממו בו-במקום להיסוי טען ארגוב, כי ״יש לספר פעם את האמת״. השגרירות האמריקנית, שדיווחה פרטי אירוע זה למחמ״ד, הוסיפה כדבר מובן מאליו כי צה״ל רכש באחרונה נשק רב מכל הסוגים.[2]

ערב הדחתו מממשלת ישראל הכריז שרת, כי ישראל לא תפתח במלחמה; הערבים הם המכריזים על רצונם להשמיד את ישראל. ברצותו להציג את ישראל כמתגוננת, תבע שרת מטוסי סילון כ״אווירוני מגן״. ישראל אומנם ביקשה מפציצים מעטים, אך לא היה ממש בהגדרת מסוסי קרב כ״אווירוני מגן״. האמריקנים תהו במאי 1956 אם מטוסי תובלה שמבקשים הישראלים לרכוש נועדו להטסת יחידות צנחנים, שצה״ל מאמן במומרץ, לצורך פעולה התקפית נגד הערבים. אך לא רק חשש למלחמת מנע גרם למניעת נשק מישראל. במאי שקדו האמריקנים למנוע רושם, כי הם מענישים את מצרים למשל, על שום שהכירה בסין הקומוניסטית, במִמכר נשק לישראל.[3]

התריסר השני של ״מיסטרים״, שהגיעו ארצה עוד לפני הדחת שרת, לא העלו את קרנו וקרן אנשיו. הציבור הישראלי, מונחה ומוזן בעיקר על-ידי דַבָּרֵי הכוחאיוּת למיניה - אף גם נכון לספוג כוחאיות זו ולהטמיעה ללא סינון והרהור - היה חדור רובו-ככולו רוח זלזול כלפי שרת והעומדים לימינו כמעדיפי מדיניות שתדלנית (״שרתיזם״ בפי דיין באותם ימים).

במשרד החוץ הבריטי לא גרמה הדחת שרת צער רב. ממילא, סברו שם, לא נודעה לשרת השפעה רבה; עובדה היא, שמבצע עזה הוצא לפועל בהיותו ראש הממשלה. אולם השגריר הבריטי בתל-אביב ג׳ון ניקולְס הזהיר את אנשי פורין-אופיס בלונדון, שהערכתם פזיזה ושטחית - הדחת שרת פירושה מהפך. ימים מספר לפני ההדחה הדגיש השגריר במזכר שצירף לתרגום נאומו של בן-גוריון בכנסת, ששלח ללונדון, את הגדרת ישראל בפי בן-גוריון כ״מדינה ים-תיכונית״, לא ״מזרח תיכונית״. הוא תיאר את ראש ממשלת ישראל כ״רוקם אינטריגות זה חודש וחצי״ כדי לסלק את עוזרו הקרוב ביותר, וציין כי עם שמידת התמיכה בשרת נתגלתה רבה מזו שצפה בן-גוריון, רק העתיד יוכיח כיצד תתפתח מדיניות החוץ והביטחון של ישראל; בן-גוריון מתבטא, אומנם, נגד מלחמת מנע אבל אופיו ונטייותיו קשחים - ועתה הוסר אחד הבלמים העיקריים שעמדו בפני מזגו. השגריר אפיין את דרך פעולתו של שרת כ״שכנוע באמצעות אינטליגנציה״, בעוד שמעריצי בן-גוריון מייחסים לו ״הארה עליונה״; הוא הזהיר את עמיתיו בלונדון, כי יש להתכונן לשינויים בלתי-רצויים במדיניות ישראל, ובסכמו את הסכנות הצפויות לישראל עקב סילוק שרת מהזירה הפוליטית חזה את ״הגשמת הנטייה הלאומית להרס עצמי״.[4]

 

מהלך ההדחה - תובנות אמריקניות


השגרירות האמריקנית בתל-אביב לא החמיאה לבן-גוריון יותר מן הבריטית. ערב הדחתו התפעלו האמריקנים מהסתייעותו המושכלת של שרת בזעזוע שעורר מבצע כנרת. בן-גוריון - שלהערכת השגרירות מינה את שרת לשר החוץ בממשלתו החדשה רק משום שהיחלשות מפא״י בבחירות כפתה עליו שלום-בית – טעה אז בהערכת דעת-הקהל בעולם ובישראל וסבר שבאמצעות מבצע כנרת יעלה בידו להוכיח, כי מוקד ההכרעות ממוקם במשרד הביטחון; המהלך נכשל - שרת עייל בממשלה החלטה, שהחלטות על ביצוע פעולות גמול לא יועברו כליל לסמכות משרד הביטחון, כתביעת בן-גוריון, ולפיכך ארב לו בן-גוריון כדי לסלקו בשעת כושר ממשרד החוץ; בן-גוריון ביקש לעטוף את המהלך הנשאף במסך עשן של חילופי אישים ותפקידים במפא״י, שבמסגרתם יאייש שרת את תפקיד מזכיר מפא״י, אך שרת סירב למלא את התפקיד שהועיד לו בן-גוריון. השגרירות העריכה, ששרי הממשלה המתונים לא יניחו למפא״י להדיח את שרת ללא דיון בממשלה.[5]

כאשר נתחוור לשגרירות ארה״ב בתל-אביב כי טעתה, החלה לנתח את הסיבות להדחת שרת. המידע הפוליטי שהתנקז בשגרירות זרם ממקורות ישראליים פנימיים, אבל לא פחות מזה הסתמכו המעריכים האמריקניים על התמצאות, ניסיון ושיקול-דעת עצמאי, ומכוח כל אלה יחדיו אִבחנו בהדחת שרת לא רק

״נטייה [של ראש הממשלה בן-גוריון] לשיטות דיקטטוריות המתגברת עם ההזדקנות״.

אלא אף מדינית מרחיקת-לכת. מעתה ואילך - העריך השגריר לוסון - ישלוט בן-גוריון בממשלה ויכפיף את משרד החוץ למשרד הביטחון; המתונים בממשלה יהיו חסרי השפעה לחלוטין; עצם שלטון-היחיד של בן-גוריון יסחוף את המדיניות לעבר ״אקטיביזם״. אכן האמריקנים ייחסו לשאיפה של בן-גוריון לסלק את שרת גם מניע אישי: לחסל את הדמות הציבורית האחת בישראל, שקָרבה במעמדה הציבורי בישראל ובחוגי המדיניות העולמית למעמדו-הוא. מוסדות מפא״י - מפלגתם של שני האישים זה עשרות שנים - היוו לפי דיווח השגרירות למחמ״ד אך ״חותמת גומי״, בהכרעה על ההדחה.

האמריקאים בתל-אביב, וכמוהם גם ראש משקיפי האו״ם גנרל ברנס, סברו כי הדחת שרת מלמדת, כי בן-גוריון מתווה לישראל מדיניות חדשה, האורבת לשינויים בעולם הערבי, שאותם תוכל לנצל בהיעדרו של שרת.[6]

 

״גאות״ ושפל

 

ערב הדחת שרת, ב-10 ביוני 1956, נראה כי האמריקנים אינם עומדים בהבטחתם לאשר מכירות נשק צרפתי לישראל. ב-11 ביוני דיווח אבן כי מכירה קנדית של מטוסי ״86-F״ תעודד את הצרפתים להמשך מכירת ״מיסטרים״, אולם במהלך יוני עדיין לא נראתה החלטה קנדית חיובית באופק. ההדחה היא שפילסה דרך לעסקת נשק חדשה עם צרפת, אשר בניגוד לעסקות שסוכמו בימי שרת לא הייתה כרוכה רק בתמורה כספית, אלא גם בהתקשרות צבאית-מדינית סודית להפלת נאצר ולסיוע מודיעיני לצרפתים באלג׳ריה ובמזרח התיכון. כנגד סעיף ה״זכות״ של מה שקיבלה ישראל בנשק עמד סעיף ״החובה״ של מה שנתנה בתמורה - במודיעין ובמבצעים נגד מצרים ונגד המורדים הלוחמים למען עצמאות אלג׳יריה[7] - בנוסף לתשלום במטבע קשה מול סעיף ה״גאות״ בנשק היה גם שפל.

אכן הגישושים וההתקשרויות שניהלו אנשי ממסד הביטחון בישראל עם מקביליהם בצרפת לקראת העסקה החדשה - בהיעלם מידיעתם של שרת ואנשיו במשרד החוץ ובשגרירות ישראל בפריס - קדמו כרונולוגית להדחת שר החוץ  הישראלי, אולם לכל המעורבים בפרשה היה נהיר כי העסקה עצמה, כלומר ההתקשרות התוקפנית עם המעצמה הקולוניאלית השוקעת צרפת נגד הלאומיות הערבית (שבתוקף הגיונה הפנימי הוליכה בתוך זמן קצר לקנוניית מלחמת 1956), לא תוכל לצאת לפועל כל עוד יישאר שרת על מכונו, שהרי הוא לא היה משלים בשום פנים ואופן עם מהות המחיר שבן-גוריון, דיין ופרס היו נכונים לשלם. שרת היה חייב ללכת - והוא הודח בתמרון מחוכם, שכלפי חוץ לבש צורת התפטרות ואומנם עוד זמן רב לאחר מעשה, למרבה האירוניה, לא ירד הוא-עצמו - ושלא לדבר על רבים אחרים - לסוף הסיבה האמיתית של הדחתו.

אלוף יהושפט הרכבי (״פַטי״), ראש אגף המודיעין (אמ״ן) במטכ״ל צה״ל, שוגר לפריס ב-7 ביוני 1956 להתוויית העסקה עם הצרפתים בהסתר משגריר ישראל שם, יעקב צור, ומהממונה עליו בירושלים; מטרת השליחות החשאית, שהוסתרה ממשרדי החוץ של שתי המדינות, נודעה לשגריר אחרי שנודעה לצרפתים[8].

כעבור 12 ימים, ב-19 בחודש - יממה אחת בלבד אחר הדחת שר החוץ - המריאו מנכ״ל משרד הביטחון שמעון פרס והרמטכ״ל משה דיין לפריס, שם חתמו על עסקת נשק רבתי. כינוי הצופן של עסקה זו - ״גאות״ - הלם את ממדיה. ראש ממשלת צרפת גי מולה יחד שר ההגנה שלו בורז׳ס מונורי ובידיעת שר החוץ כריסטיאן פינו - אך בלי ידיעת סגל משרד החוץ הצרפתי - העבירו לישראל כמויות נשק גדולות. בששת החודשים שקדמו למלחמת סיני מכרה צרפת לישראל נשק בסך כ-150 מיליארד פרנק והעבירה לישראל גם נשק שלא היה בבעלותה אלא בבעלות אמריקנית - ולכן לא יכלה למוכרו, שהרי לא היה שלה.

 

ישראל מתעצמת אינה מאוימת

 

בסוף יוני 1956 סיכם ביירוד סיכום שלילי ביותר את עמדת נאצר כלפי ישראל: בטווח הרחוק ישראל תיעלם; בטווח הקרוב יש לתבוע ממנה נסיגות וּויתורים ולסרב למלא את תביעותיה להסרת החרם הערבי ולשיט חופשי. נאצר היה משוכנע, שאם מצרים לא תתקוף את ישראל, יעמוד ״הזמן״ לימין הערבים ויחזקם - ויחליש את היהודים.[9] קשיחותו של נאצר האיצה באמריקנים לתת לישראל ״משהו״ כדי למנוע באורח זה בעד בן-גוריון יזימת מלחמת מנע, ומכאן שאיום בן-גוריון בנקיטת מדיניות אקטיביסטית היה מכשיר יעיל להשגת נשק גם לגבי האמריקנים. זאת, למרות שהאמריקנים היו משוכנעים בראשית יולי 1956, כי המצרים מתקשים מתן בעיכול ״העסקה הצ׳כית״ ואילו הישראלים מתעצמים גם בלעדי המטוסים הקנדיים הבוששים לבוא.

האפשרות שצרפת החליטה לספק לישראל נשק גם ללא היוועצות במעצמות המערב האחרות נראתה לאמריקנים ריאלית בראשית יולי 1956. אנשי שגרירות צרפת בוושינגטון, נאמנים מוסדית למשרדם שבפריס, הסבירו לאמריקנים כי בדעת כמה משרי ממשלת צרפת למכור לישראל ״כמויות עצומות של נשק״ וביקשו עזרתם בסיכול העסקה. דיפלומטים צרפתים אלה, שביקשו להקטין את כמויות הנשק ששולחת ארצם לישראל, הפצירו באנשי-שיחם האמריקניים לבל ינקטו גישה ״יותר מדי אוהדת״ לגבי המשלוחים, ואילו האמריקנים הזכירו להם כי הם-עצמם הבטיחו להשקיף בעין אוהדת על הספקת נשק לישראל, אכן, ההדגשה האמריקנית את התלות שבין שיתוף-פעולה הדוק של ישראל עם או״ם בהרגעת הגבול, לבין מתן סיוע צבאי אמריקני, נעלמה לאחר הדחת שרת. האמריקנים הסתייעו בהדחה זו בנימוק לשכנוע הקנדים, שעליהם לספק את המטוסים לישראל, שהרי זו זקוקה עתה לאישוש ביטחונה העצמי.[10]

ממשלת קנדה החליטה למכור לישראל 24 ממטוסיה ביולי 1956, בתנאי שהאמריקנים ימכרו גם הם נשק, ולו באופן סמלי. דאלס הסכים לתנאי זה ואף שקל להודיע כעבור זמן-מה על ״מבצע סטוקפַיְל״, אולם עניין זה נדחה שוב לאחר 19 ביולי שכן אז הודיע במפתיע, כי ארה״ב חוזרת בה מנכונותה לממן את בניית סכר סואן. ההודעה הפומבית שתוכננה על מבצע ״סטוקפַיְל״ הושעתה גם עקב שליחות נוספת של המרשלד למזרח התיכון, שכן המזכ״ל ביקש לדחות את הפרסום לאחר שובו.

יומיים שלושה אחר שוב המזכ״ל מהאזור הלאים נאצר את תעלת סואץ - ומייד הושעתה גם כל מכירת נשק אמריקני לישראל, כדי למנוע רושם שארה״ב מענישה את מצרים על מעשה ההלאמה במתן נשק ליריבתה. לסטר פירסון הזדהה עם נימוקי דאלס וגם שלל את תגובתה הנוקשה של בריטניה על ההלאמה. הוא סבר, שהבריטים נוהגים על-פי אמות-מידה אימפריאליות, שהלמו את שנת 1856 ואינן יפות לעולם האנטי-קולוניאלי של 1956. עם זאת, חפץ פירסון בכנות להעביר את המטוסים לישראל, אלא שעתה נכבל על-ידי הדחייה האמריקנית. הוא התנחם בכך, שהישראלים מקבלים מטוסים מהצרפתים. למעשה, לבד מדיווחם על 24 מטוסי מיסטר ״4-א״ שמכרו לישראלים, לא דיווחו הצרפתים לאמריקנים על מטוסים נוספים שהעבירו לידי הישראלים עד מבצע סיני. בינם-לבינם סברו האמריקנים, שאחד המניעים החשובים שגרמו לאנשי משרד ההגנה הצרפתי להעביר מטוסי ״מיסטר״ לישראל היה חפצם להיפטר ממטוסים אלה מחמת ליקויים שנתגלו  בביצועיהם.[11]

הלאמת התעלה דחתה אומנם את משלוח המטוסים מקנדה לישראל, אבל עוררה תקוות ישנות בלב נציגי ישראל בארה״ב. עתה הציעו אבן ושילוח לאמריקנים לחפור תעלת שיט חלופית ולמתוח צינור נפט דרך ישראל, ולכונן את הבסיסים הצבאיים של מעצמות המערב בישראל.[12] התוכניות הללו לא שבו את דימיונו של דאלס, אך קָרבו במידת-מה לקו המחשבה של הממשלה הבריטית כבר בימים הראשונים שלאחר ההלאמה. ממשלה זו החליטה באורח חד-משמעי להפיל את נאצר בכוח הזרוע ולא עברו ימים רבים עד שהרולד מקמילן, אז שר האוצר הבריטי, העלה את הרעיון להשתמש בישראלים למטרה זו, כדי שיהוו חזית נוספת למצרִים, שעה שהבריטים אמרו להילחם בהם בחזית שתתמשך מאלכסנדריה עד קהיר.[13]

ישראל, מכל מקום, כבר לא הייתה ״מסכנה״. באוגוסט, עוד בטרם הגיע אליה רוב הנשק הצרפתי, טען דאלס כי ישראל קיבלה נשק די צורכה ועתה היא חזקה ממצרים, וקרוב לוודאי גם מכל מדינות ערב יחדיו. בעת ההכרזה על מכירת מטוסי ״86-F״ על-ידי קנדה לישראל עדיין פִקפק מודיעין חיל האוויר האמריקני באמינות הידיעו, על הגעת 48 ״מיסטרים״ נוספים אליה. האמריקנים העריכו, כי הישראלים לא יוכלו ממילא לקלוט בקרוב תוספת גדולה של מטוסים, וכי חילות האוויר של מצרים וישראל מאוזנים בערך בכוחם. אולם נראה כי ערב מלחמת 1956 ידעו האמריקנים כי הצרפתים סיפקו לישראל נשק רב, וכן גם כי משרד החוץ הצרפתי לא ידע על דבר.[14]

לקראת סוף ספטמבר 1956, לאחר שגבול ירדן-ישראל סער בעקבות רצח ישראלים ופעולות גמול רחבות-היקף שביצעה ישראל נגד מבני משטרה בירדן, רמז דאלס לאבן, כי עקב פעולות הגמול נשקלת דחייה נוספת במכירת המטוסים, אבל הוא שוקל לאמן טייסים ישראליים במטוסי ״86-F״, על-מנת שבשעת חירום יישלחו ישראל מטוסים רבים יותר ממין זה וייקלטו מייד. למעשה, כבר הורה וויליאם ראוּנטרי, עוזר שר החוץ האמריקני לענייני המזרח התיכון, לשגריר ארה״ב באוֹטַווה, לבקש מהקנדים דחיית ההכרזה על המכירה - ודאלס ביטל פנייה זו. לאחר הודעת הקנדים על מכירת המטוסים לישראל, נשמע - בצד דברי הערכה לחלקו המכריע של דאלס בשכנוע הקנדים - גם קול מנוגד, שהאשים את דאלס במאמצים להכשלת מכירת מטוסי ה״סייבר״ לישראל. למעשה, גם לאחר מבצע קלקיליה באוקטובר 1956 - המבצע הצבאי הישראלי הנרחב ביותר שקדם למבצע סיני - שאלו הקנדים את פי וושינגטון הלעכב את המטוסים, ונענו כי דאלס לא שינה את עמדתו, המחייבת המשכת הספקתם. באותו זמן גם עודדה ארה״ב את בריטניה למכור טנקי ״סנטוריון״ לישראל והיא עצמה מכרה לישראל מסוקים וציוד צבאי, אם כי לא נשק התקפי .[15]

  

הערות:

[1] תזכיר שיחה בין שגרירי בריטניה וארה״ב בישראל, 31.12.1955, וכן שגר׳ ארה״ב בפריס למחמ״ד 19.3.1956,  אל״א 56/3-956.784A.

[2] שגר׳ ארה״ב בת״א למחמ״ד 21.6.1956, אל״א, טיוטת מכתב מתאריך 21.5.1956, ג״מ/מ״ח/2401/13.

[3] תזכיר מאלן, עוזר שה״ח למזה״ת לרוברט מרפי, מחמ״ד 8.5.1956, אל״א 56/3-856.784A; תזכיר לרוברט מרפי 18.5.1956, ופגישת מרפי עם אבן באותו יום וכן ב-22.5.1956, אל״א

 56/5-1856-2256.784A.

[4] תזכיר מח׳ הלוונט בפוראו״פ 19.6.1956, מכתבי שגר׳ בריטניה בת״א לפוראו״פ 1.6.1956, 20.6.1956,  371/121693/PRO/FO,  וכן 371/121692/PRO/FO.

[5] שגר׳ ארה״ב בת״א למשרד הצבא בוושינגטון 12.6.1956, אל״א 00/6-1156.784A.

[6] הקונסול האמריקני בי-ם למחמ״ד 30.6.1956, אל״א 85/6-3056.684A; לוסון למחמ״ד 3.7.1956-,2 אל״א 85/7-356-256.684A; לוסון למחמ״ד 20-21-26.6.1956, אל״א ;784A.13/6-2156 פגישת אלן-אבן 3.7.1956, אל״א 13/7-356.784A.

[7] 210. גולני, שם, עמ׳ 78.

[8] צור-יומן 7.6.1956, ג״מ/מ״ח/1912/11פ.

[9] ביירוד למחמ״ד 30.6.1956, אל״א 86/6-2956.684A.

[10] שגר׳ ארה״ב בקנדה למחמ״ד 19.6.1956, אל״א 5622/6-1956.784A; אלן לדאלס 7.7.1956, אל״א 56/7-756.784A; שיחת יועץ השגרירות הצרפתית בארה״ב במחמ״ד 16.7.1956, אל״א 56/7-1656.784A; היועץ לשגר׳ צרפת בוושינגטון בשיחה במחמ״ד 19.7.1956, אל״א 56/7-1956.784A.

[11] י׳ הרצוג, ארה״ב-ישראל-המזה״ת, כנראה מ-24.7.1956 ג״מ/מ״ח/2494/3; א, אידן, מעגל שלם, זיכרונות, ישראל 1963, עמ׳ 174; דאלס לשגר׳ ארה״ב בקנדה 24.7.1956, 7.8.1956, אל״א

 56/7-2356.784A; אל״א 56/8-2256.784A; הובר לשגר׳ ארה״ב בקנדה 27.7.1956, אל״א

 5622/7-2756.784A; הובר לשגר׳ ארה״ב בפריס 27.7.1956, אל״א 56/7-2756.784A; הובר לשגר׳ ארה״ב בקנדה 15.8.1956, אל״א 56228/1556.84A; שגר׳ ארה״ב בקנדה למחמ״ד 29.7.1956 ו-31.7.1956, אל״א 56/7-2956-3156.784A; הקונסול האמריקני בז׳נווה לדאלס, סודי ביותר ואישי 25.7.1956, אל״א 86/7-2556.684a; יו״ר המטות לסגן שה״ח האמריקני 4.10.1956, אל״א

56/10-456.84A7. האמריקנים ידעו מהם סוגי הנשק שמוכרת צרפת לישראלים, הגם שלא קיבלו לכך אישור במסגרת neacc, פגישת שילוח ושלמון במחמ״ד 9.8.1956, אל״א 56/8-956.784A.

[12] פגישת אבן-שילוח עם אלן במחמ״ד 30.7.1956, אל״א 86/6-1556..784a

[13] שגר׳ ארה״ב בלונדון למחמ״ד 30.7.1956, אל״א 86/7-3156.674.84A; ועדת מצרים של הקבינט הבריטי2.8.1956 , 134/1216/pro/cab, וכן 10.8.1956, 134/1217/cab. וכן הורן, עמ׳ 400-401.

[14] אלן לדאלס 9.8.1956, אל״א 56/8-956.784A; שגר׳ ארה״ב בת״א למחמ״ד 5.9.1956, אל״א 5622/9-556.784A; תזכירי מחמ״ד לשה״ח האמריקני בפועל 21.9.1956 ,20.9.1956, אל״א

5622/9-2256.784A. 56/9-2156 ;784A; שגר׳ ארה״ב בפריס למחמ״ד 28.9.1956, אל״א

56/9-2856.784A; פרוטוקול שיחת דאלס עם נשיא הוועד היהודי האמריקני אירוין אנג׳ל, 9.8.1956, אל״א 86/8-956.684A; דילון למחמ״ד 5.11.1956; אל״א 56/1-256.784A.

[15] שיחת כ׳ שׂלמון במחמ״ד 24.8.1956, שיחת אבן-דאלס 28.9.1956, אל״א

5622/8-2456-9-2856.784A; ראונטרי לשגר׳ ארה״ב בקנדה 14.9.1956, תזכיר דאלס 15.9.1956, אל״א 5622/9-1356-1566.784A; שגר׳ ארה״ב בת״א למחמ״ד 24.9.1956, אל״א 5622/9-2456.784A; שגר׳ קנדה בשיחה במחמ״ד 23.10.1956, אל״א 5622/10-2356.784A; תזכיר רוקוול לראונטרי, מחמ״ד 17.10.1956, אל״א 784a.5/10-1756/msp.


העתקת קישור