- פרק 4: תקופת הלימודים בלונדון
מזהה  339
שם הספר  786 יחסו של שרת לשאלה הערבית
מספר פרק  09
שם הפרק  - פרק 4: תקופת הלימודים בלונדון

חלק ראשון: עיצוב השקפת עולמו של משה שרת

 פרק 4: תקופת הלימודים בלונדון

 

חלק חשוב בעיצוב השקפת עולמו של משה שרת יש לראות בתקופה בה הוא לומד באנגליה במסגרת ה"לונדון סקול אוף אקונומיקס" (אשר היה בית הספר הלונדוני למדעי הכלכלה והפוליטיקה) כחלק מאוניברסיטת לונדון.[1]

משה שרת העיד באופן מפורט, בהזדמנויות שונות, על חשיבות לימודיו בלונדון עבור עיצוב השקפת עולמו וגיבוש רעיונותיו בנושאים שונים.[2]

בין השנים 1920 ו-1925 השלים שרת את לימודיו האקדמיים. באותה תקופה שמר שרת על קשר הדוק עם חבריו בא"י וטיפל בענייני הגנה, רכש ובעניינים נוספים הקשורים לתנועה הציונית ולתנועת העבודה.

 

4.1. פעולתו של משה שרת בלונדון

 

בשנות שהותו בלונדון השתתף שרת בפעולה המדינית של ההנהלה הציונית והיה חבר מרכז "פועלי ציון" באנגליה. משה שרת היה גם נציג מפלגת "פועלי ציון" בוועידת מפלגת העבודה הבריטית תוך שפעל כמקשר בין מוסדות הפועלים בא"י ובין מפלגת העבודה הבריטית.[3] שרת היה גם חבר במועצת פועלים אזורית  במזרח לונדון והשתתף במערכות בחירות לטובת מועמדי מפלגת העבודה הבריטית.[4] בכל שנות לימודיו התפרנס על ידי הוראת עברית ושפות אחרות, עריכת תרגומים והן כעיתונאי.

שרת פרסם שורה ארוכה של מאמר ים בעיתונות האנגלית ובעיתונות ארץ-ישראלית על שאלות מדיניות.[5]

באותן השנים גר משה שרת בלונדון עם חברו מימי הגימנסיה "הרצליה" דוד הכהן[6] בנו של מרדכי בן הלל הכהן חברו של יעקב שרתוק.[7] במשך השנים לא רק שמרו משה שרת ודוד הכהן על קשרים ידידותיים ביניהם אלא גם היו שותפים למאבקים רבים בתחום המדיני.[8]

באותה תקופה, בנוסף לשורה של מנהיגים ציוניים כגון וייצמן וסוקולוב, הייתה באנגליה קבוצה של ארצישראלים אשר במשך הזמן קיבלה על עצמה תפקידים מרכזיים בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. ביניהם היו דב הוז, יצחק אולשן, צבי שוורץ, ועוד.[9]

 

4.2. המפגש עם החברה הבריטית וה"לונדון סקול אוף אקונומיקס"

 

בחברה האנגלית של אותן השנים הפך ה"לונדון סקול אוף אקונומיקס" למקום מפגש מרכזי לזרמים הפוליטיים השונים ובעיקר אלה אשר היו קשורים לחוגים הסוציאליסטיים ולאגודה הפביאנית. למשה שרת הייתה הזדמנות מיוחדת להיפגש ולהיות מושפע ממסגרות אלה.[10]

היוזמה להקים את ה"לונדון סקול אוף אקונומיקס" באה מאישים שונים. ביניהם היה סידני ווב[11] אשר הצטרף לחברה-הפביאנית בשנת 1885, שנתיים אחרי ייסודה. הוא גם היה ממעצבי דמותה האידיאולוגית והחברתית של החברה ומראשי הסוציאליזם באנגליה. מייסדי המכללה רצו ליצור דרך חדשה בלימודי החברה והמדינה לעומת האוניברסיטאות המסורתיות והוותיקות. הם ניסו להכניס למסגרת הלימודים גם את חקר האירועים הפוליטיים והחברתיים אשר התרחשו בעולם בכלל ובאנגליה בפרט.[12]

הכיוון הרעיוני שאפיין את ה"לונדון סקול אוף אקונומיקס" התבטא בשאיפתו להיות "במגע יותר קרוב למציאות"[13] כדברי אחד מתלמידיו לעומת האוניברסיטאות הוותיקות כגון קיימברידג' או אוקספורד.

שאיפה זאת באה לביטוי בין היתר באישיותם של חלק מהמרצים אשר לימדו באותה מסגרת. בין מורים אלה היו אישים כגון: קלמנט אטלי,[14] יו דאלטון,[15] הראלד לאסקי,[16] ג׳ורג׳ דאגלס ה. קול,[17] סידני ווב[18] ועוד, אשר היו קשורים למפלגת העבודה הבריטית או לאגודה הפביאנית. אין ספק שהדברים המיוחדים אשר אפיינו את ה"לונדון סקול אוף אקומיקס" משכו ועודדו שורה של אישים אשר היו פעילים מרכזיים בתנועות לאומיות וחברתיות בארצותיהם לבוא וללמוד במכללה.

באותה תקופה בה למד שרת, נמצאה אנגליה בקשיים כלכליים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

מצד אחד נפגש משה שרת במסגרת של בית-ספר גבוה לכלכלה מדינית עם מרצים מהשורה הראשונה[19] וספרייה עשירה

ומצד שני עם החברה האנגלית המתמודדת עם המשברים הכלכליים והחברתיים של אותו השנים.

שרת התרשם עמוקות מהניגודים הבולטים שבחברה הקפיטליסטית שבה תורמים חלק מהתעשיינים (בנקאים וסוחרים תורמים לבניית החברה), אולם בעת ובעונה אחת הם מהווים גורם מרכזי לקיומם ואף להחרפתם של הניגודים החברתיים. התהליכים, להם היה משה שרת עד, עוררו אצלו מחשבות רבות ביחס למושגים כגון מלחמת מעמדות, מאבקים לאומיים, התפתחות החברה, וכו'.

כל הרשמים שקלט שרת בלונדון תוך כדי לימוד והסתכלות במבנה החברתי, בדרכי השלטון בתוך אנגליה ומחוצה לה, בטיפוח קשרים עם אנשים אשר באו מכל קצות האימפריה חיזקו אצלו את המחשבה שישיבתו בלונדון מכשירה אותו לעבודה מדינית בא"י.[20]

 

4.3. חשיבות התקופה עבור משה שרת

 

תקופת לונדון הייתה לגבי שרת פרק זמן חשוב מבחינה פורמטיבית אשר במהלכה התגבשו רעיונותיו והשקפותיו. במשך שנים אלה התגבשו רעיונותיו, תוך הסתכלות והשוואה עם הנעשה במקומות שונים בעולם. מלונדון יכול היה משה שרת להתבונן על הנעשה בארץ בפרספקטיבה שהקנתה לו נקודת-ראות אובייקטיבית יותר לעומת חבריו בתנועת העבודה אשר היו מעורבים בנעשה בארץ באותן השנים באופן ישיר.

לונדון, לב האימפריה הבריטית, הייתה מוקד לתנועות חברתיות באירופה ומקום מפגש למנהיגי התנועות הסוציאליסטיות והזרמים הלאומיים אשר התגבשו בשנים אלה באסיה, דוגמת התנועה הציונית והתנועה הלאומית הערבית. בלונדון רכש שרת לעצמו שורה של מושגים פוליטיים וחברתיים אשר עזרו לו להבין את התהליכים המתחוללים בעולם הגדול.[21] במכתב שכתב לציפורה מאירוב בשנת 1922 ציין שרת תוך התייחסות לתהליכים שעברו עליו:

"צריך הייתי לספר לך בסדר על ההרפתקאות והגלגולים שעברו עלי פה, בחיי ובלימודי, מאשתקד ועד עכשיו; על אופן חיי, על עבודתי או יותר נכון עבודות שונות... והעיקר על כל ההתפתחות העצומה שעברה עלי, על הדרך הגדולה שעברתי מ"אחדות העבודה" אל הסוציאליזם ומארץ-ישראל אל העולם והדרך שעברתי ושאני עובר עוד עכשיו מהסוציאליזם אל "אחדות העבודה" ומהעולם אל א"י... א"י עוזרת לי להבין את העולם, והבנת העולם שופכת בחזרה אור חדש על א"י. את הדברים האלה באמת עוד לא כתבתי לאיש. היחיד אשר סיפרתי לו ואשר שפכתי לפניו נפשי שהיה מלא על גדותיו היה ברל".[22] (הכוונה הייתה לברל כצנלסון, אשר משה שרת ראה אותו כ'יחיד הדור בהרבה מובנים'[23]. הערה שלי, ש.פ.).

במקום אחר באותו מכתב, לאחר שהוא מציין את חשיבות "אחדות העבודה" עבורו ואתה העולם הרוחני שרכש בא"י, כתב שרת:

"ולא רק העיתונות (הכוונה לעיתונות האנגלית, אשר דרכה שרת למד להכיר ולהבין את המתרחש בעולם באותם השנים. הערה שלי, ש.פ.)... החברה עצמה היא במה... כל זרמי הרוח וכל התנועות הפוליטיות מוצאים פה את הֵדם יותר משבאיזה מקום אחר. אתה שומע הרצאות על הודו... על סין... על יפן... "אחדות העבודה" ותנועת העבודה בארץ בכלל... עזרו לי להבין ולדעת את המתהווה בתנועת העבודה בעולם... הערבים של א"י... שאיפותיהם, הם היו מורֵי-דרכי להכרת המזרח הגדול מהודו עד פרס."[24]

במכתב ששלח לברל כצנלסון בשנת 1922 התייחס משה שרת להתפתחות רוחנית זאת ולשינויים שעברו עליו בתקופה בה למד בלונדון המצביעים על שוני בינו לבין חלק מחבריו בתנועת העבודה בא"י. כתב שרת:

"לפעמים - אומנם רק לפעמים - נדמה לי, כי אני כבר קצת מעבר לסוציאליזם. לא אחורנית, ולא מחוץ, כי אם מעבר... מה תאמר לתלמידך, ברל? (הכוונה של משה שרת לעצמו. הערה שלי, ש.פ״) כן, הוא יצא מרשות לרשות ומורים אחרים השפיעו. והמורים... אנגלים אזרחי-עולם, אשר אין בהם לא ניצוץ יהודי... כי אם רק מוח גדול וצלול ורגש אנושי איתן" (כוונתו של משה שרת הייתה ביחס למוריו ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס").[25]

באנגליה הכיר משה שרת את בעיות הממשל וצורותיו והבין את מהות המשטרים הדמוקרטיים.[26] שרת למד שהדמוקרטיה מבוססת על התחברות בין גושים גדולים אשר בתוכם באים לביטוי רצונות הציבור ולא ההתפלגות וההתפוררות, כשהשלטון הדמוקרטי מבוסס על ההכרעות של הרוב.[27]

בלונדון למד שרת גם למצוא את המיזוג בין הסוציאליזם הארצישראלי והסוציאליזם הבריטי. אין ספק שהרבה מהשקפות החוג הפביאני ושל מפלגת העבודה הבריטית השפיעו על שרת כשעבורו הדרך לסוציאליזם חייבת לעבור תהליך של התפתחות הדרגתית ולא מהפכה.[28]

יותר מפעם, על בסיס הדברים אשר למד בלונדון, מצא שרת יסוד רעיוני לפעולה של תנועת הפועלים בא"י. כך היה למשל כששמע שרת את הרצאותיו של ג.ד. קול, אחד האידיאולוגים של הסוציאליזם הבריטי. במכתב שכתב שרת ב-7/3/1921 ציין:

"כל כך קרוב לנו ברוח הדברים, בחוסר עיוניות עקרה לשמה. הכל היה חדש בישן. הדברים על השאלה המתחילה לנקר בלבות המוני העובדים: למי אנו עמלים?... ועל הפתרון היחיד - מסירת התעשייה בידי עובדים, לא רק משום היושר ולמען עשות את העבודה למושכלת, כי אם בעיקר לשם הטלת האחריות בעד מילוי העבודה בתור תפקיד חברתי על אנשים, אשר רק בהם תלוי הדבר".[29]

בתקופת חייו בלונדון התחיל שרת לדבר במושגים שאפיינו את השקפותיו במשך השנים ושהעמידו אותו במקום מיוחד לעומת חלק מחבריו בתנועה הציונית ובתנועת העבודה. כבר אז השתמש שרת במונחים קונסטרוקטיביים כיסוד להשקפתו הציונית. הוא הדגיש שהציונות תביא ברכה ליהודים ולערבים בא״י בתנאי שתחתור לצמצום הפער הקיים (ושעלול להתרחב) בין החברה היהודית והחברה הערבית. בדברים שנשא בלונדון בשנת 1921, לאחר שציין את התוכן החברתי של התנועה הציונית ואת רצונה ליצור שיטות עבודה חדישות, אמר:

"אנו באים במושגים על תנאי חיים יותר טובים, על שכר יותר גבוה... בעינינו הוא להשביח את תנאי חייהם של הפועלים והאיכרים הערבים".[30]

נוסף לזה מעניין לציין ששרת ניסה גם להסביר את ההבדל בין הזרמים השונים במדיניות הקולוניאלית תוך ציון:

"כי אין לתנועה ההתיישבותית היהודית בא"י דבר עם הפוליטיקה הקולוניאלית הרגילה".[31]

הלימודים באנגליה היו עבור משה שרת הכשרה מיוחדת לקראת התפקידים שלקח על עצמו בשנים הבאות. בתפקידים אלה באה לביטוי השקפתו המיוחדת של משה שרת ביחס לשאלה הערבית. באנגליה נפגש שרת עם דוברי התנועות הלאומיות החדשות, קלט שורה חדשה של מושגים כלכליים, חברתיים ומדיניים אשר פתחו בפניו עולם של מחשבות ביחס לשאלה הערבית והכיר את מגמות המדיניות השונות אשר היו קיימות בתוך האימפריה. באנגליה גיבש לעצמו שרת רעיונות הקשורים לפיתוח כלכלי ולמודרניציה אשר באו לביטוי בניסיונו המדיני. החל משנות העשרים אנו יכולים לראות את משה שרת כחלק מקבוצת מנהיגים בתנועה ציונית אשר ראו צורך חיוני בהשגת דו-קיום והבנה עם הקהילה הערבית למען קיומה של התנועה הלאומית היהודית והגשמת שאיפותיה.

לאחר שניסינו לבדוק את דרך עיצוב השקפת עולמו המיוחדת של משה שרת, נתייחס בפרקים הבאים אל השקפתו ביחס לשאלה הערבית אשר בסימניה המיוחדים אנו יכולים להבחין כבר בראשית דרכו הפוליטית של משה שרת.

 

הערות:



[1] על תולדות וסיבות הקמתו של הלונדון סקול אוף אקונומיקס ראה:

LORD BEVERIDGE, THE LONDON SCHOOL OF ECONOMICS AND ITS PROBLEMS, 1919-1937, LONDON, 1960. RADICALBEATRICE AND SIDNEY WEBB, FABIAN SOCIALIST, LONDON, 1984, P.P. 118-124.

[2] ראה עדויות של משה שרת עצמו במכתביו אל חבריו ואל משפחתו בארץ: אצ"מ תיק 245/128 A; א"ע חטיבה 4 /104, תיק שרת: אב"ב מתוך אוסף ברל כצנלסון, התכתבות עם משה שרת; א״הג, תיק שרת.

מעניין לציין את השוני אשר ראה שרת עצמו בין לימודיו בקושטא, ערב מלחמת העולם הראשונה והלימודים בלונדון, מבחינת עיצוב השקפת עולמו, על כך ראה מכתב אל צפורה מאירוב מ-7/1/1922, מתוך אצ"מ, תיק 245/128 A.

[3] על הפעילות של שרת בלונדון ראה: א"הג, שם; אב"ב, שם; א"ע, שם; אצ״מ, תיק 245/66 A. על אותו נושא ראה גם:

ROSENSAFT M. Z., MOSHE SHARETT, STATEMAN OF ISRAEL, NEW-YORK, 1966.

על הקשרים בין תנועת העבודה בארץ ומפלגת העבודה הבריטית ראה מחקרו של יוסף גורני, הקשר הדו-משמעי, תל-אביב, 1982 (להלן: גורני, הקשר). גם ספרו של יצחק אולשן, דין ודברים, שם, עמ' 123-112.

[4] משה שרת, יומן אישי, שם, כרך ו', עמ׳ 1683.

[5] ראה למשל מאמרים בקונטרס, שנים 1921-1925; גם אצ״מ, תיק 245/132 A.

[6] על התקופה בה חי דוד הכהן בלונדון ראה ספרו, עת לספר, שם, עמ' 26-10.

[7] ראה פרק ראשון של העבודה.

[8] על הקשרים האישיים בין משה שרת ודוד הכהן ראה: דוד הכהן, שם, עמ' 21. גם ביומן מדיני של משה שרת וגם ביומן אישי ישנם ביטויים רבים של אותם הקשרים בין שני האישים.

[9] ראיון עם צבי שוורץ, שם.

[10] אין כאן המקום להרחיב על עיקרי השקפתם של חברי האגודה הפביאנית, אולם חשוב לציין שתורתו של סידני ווב בדבר "רציפות ההתפתחות", או "המעבר ההדרגתי מן המשטר הקפיטליסטי למשטר הסוציאליסטי, הייתה למשנה הבסיסית של הפביאנים, אשר דחו כל רעיון של מהפכה ומעשי אלימות כדרך לעליית תנועת הפועלים לשלטון. הפביאנים נתנו חשיבות מרבית לרפורמות חברתיות במסגרת השלטון המקומי, תוך שראו באוטונומיה המוניציפלית את אחד הכלים העיקריים לסוציאליזציה של ענפי תעשייה שונים. מפלגת-העבודה הבריטית הושפעה מעקרונותיה של האגודה הפביאנית, אשר קיבלה צביון של קבוצת בירור לבעיות עיוניות ומעשיות, יזמה עבודה מחקרית, הכל במידה לא קטנה בחסותה של מפלגת-העבודה הבריטית. לא מדויק יהיה אם נציין, שכל חברי האגודה הזדהו באותה מידה עם אותם רעיונות. ג'ורג' דאגלס הווארד קול, למשל, אשר במשך שנים רבות, היה יושב-ראש החברה הפביאנית, בתור האידיאולוג של "סוציאליזם-הגילדות״ נלחם בכמה רעיונות יסוד של הפביאנים. קול ראה בגילדה את הדרך הנכונה להגשמת הדמוקרטיה התעשייתית, תוך דגש על ההנהלה העצמית של פועלים בעבודה ובמשק. קול ראה בסוציאליזם את הדרך לביטול של שני פגמים חברתיים, ניצול האדם בידי אדם והביורוקרטיה. אין ספק שמשה שרת הושפע מאוד מכל הרעיונות האלה, ובהשקפתו נראה סימנים ברורים מאותם השקפות יסוד. על החברה הפביאנית, רעיונותיה ואישיה המרכזיים ראה:

PEASE E.R., THE HISTORY OF THE FABIAN SOCIETY, LONDON, 1963.

COLE G. D. H., FABIAN SOCIALISM, NEW-YORK, 1971.

 COLE G. D. H., HISTORIA DEL PENSAMIENTO SOCIALISTA, MEXICO, 1959.

[11] רעיונותיו של סידני ווב ראה:

RADICE L. IBID.

PIERSON S. BRITISH SOCIALIST, CAMBRIDGE, 1979.

ראה גם: שלום וורם ודוד לבשיץ (ע), אנטולוגיה של המחשבה הסוציאליסטית, 1939-1789, תל-אביב, 1962, עמ׳ 273-260 (להלן: אוטונומיה).

[12] ראה: PEASE E.R., IBID, P.P. 123-124.

[13] ראה: קינגסלי מארטין, הארולד לאסקי, חייו ודמותו, תל אביב, 1957, עמ' 45.

[14] על קלמנט אטלי ראה:

HARRIS K., ATTLEE, LONDON, 1962.

BURRIDGE T. CLEMENT ATTLEE. A POLITICAL BIOGRAPHY, LONDON, 1985.

ראה גם: י. גורני, שם.

[15] על יו דאלטון ראה:

PIMLOTT B., HUGH DALTON, LONDON, 1985.

DALTON H. PRACTICAL SOCIALISM FOR BRITAIN, LONDON, 1936.

[16] על הארולד לאסקי ראה את ספרו של קיגסלי מארטין, שם.

[17] על ג.ד. קול ראה:

CARPENTER L.P., G.D.H. COLE, AN INTELLECTUAL BIOGRAPHY, NEW-YORK, 1973.

COLE M., THE LIFE OF G.D.H. COLE, LONDON, 1971.

ראה גם: שלום וורם ודוד לבשיץ (ע), אוטונומיה, שם, עמ' 159-138.

[18] על סידני ווב ראה הערה 11.

[19] במכתבים שונים כתב שרת על מוריו, ראה למשל מכתבו אל אליהו גולומב מ- 6/12/1922, א״הג, תיק שרת. ראה גם: מכתבו של משה שרת אל ברל כצנלסון, 7/3/1921, אב״ב, שם.

[20] ראה רשימות של הלימודים באצ"מ, תיק 132 /245 A.

[21] ראה:

BRECHER M. THE FOREIGN POLICY SYSTEM OF ISRAEL, LONDON, 1972, P.P. 254.

[22] מכתב אל צפורה מאירוב, אצ״מ, שם.

[23] שם.

[24] שם.

[25] מכתב אל ברל כצנלסון מ-19/7/1922, אצ"מ, 245/128 A.

[26] יחסו של שרת לנושאים כגון איחוד מקסימלי של תנועת העבודה, קשורים לאותם מושגים אשר רכש בלונדון. על השקפתו בנושא ראה: משה שרתוק, ההסתדרות והמפלגה, תל-אביב, 1944.

[27] מעניין לבדוק את עמדתו של משה שרת בעת פילוג מפא״י בשנות ה-40 נגד אותן קבוצות אשר האמינו שבידן האמת המוחלטת, כשכאן בא לביטוי השקפתו של שרת בנושא הרוב.

[28] מקור ראשון בהשקפותיו של שרת על הדרך לסוציאליזם ראה למשל: משה שרת, סוציאליזם במדינת ישראל - כיצד, מתוך: מולד, כרך י"ג, ינואר-פברואר, 1955, עמ' 10-3. ראה גם חומר חשוב על הנושא שלא פורסם השמור בא"ע, חטיבהIV , 104, תיק שרת.

[29] מצוטט אצל י. גורני, שם, עמ' 58.

[30] ראה נאום של שרת, 1921, א"ע, שם.

[31] שם, שם.

העתקת קישור