סיכום

שרת הצטיין בתפישה מקפת וכוללת על מדיניות החוץ של ישראל ודרכי הוצאתה לפועל. לגבי דידו המשא ומתן הדיפלומטי, הפעולה ההסברתית, קשרי תרבות בינלאומיים, הגשת סיוע לארצות ״העולם השלישי״, יחסי מסחר וכלכלה וכל יתר התחומים שיש בהם קשרים בין עמים וממשלות, הם היבטים שונים של אותו עניין - יחסי החוץ של ישראל. מסיבה זו חייבים הכול לפעול בתיאום הדוק ובכפיפות ברורה לאינטרס הלאומי הכללי של ישראל, כאשר על פירושו הנכון של אינטרס זה מופקד מי שממונה על ביצוע מדיניות החוץ של המדינה, זאת אומרת משרד החוץ. זו הסיבה לכך ששרת ראה זאת כמובן מאליו שמשרד החוץ, ולא גורם אחר, יחליט, למשל, מתי יבוצעו או מתי יופסקו עבודות החפירה בערוץ הירדן. באותו היגיון תבע שכל הישראלים המשרתים בחו״ל בתפקידים רשמיים והמייצגים גורמים ממלכתיים שונים: נציגים דיפלומטיים, נספחים מסחריים, נספחים צבאיים ואחרים, יפעלו תוך תיאום גמור ומוחלט ביניהם. לא ייתכן שתהיה בין גורמים אלה תחרות, או חוסר אמון, שכן הניזוק יהיה האינטרס הלאומי.

רבים חלקו על עמדותיו המדיניות של שרת, ובמאמר זה אין לראות הבעת דעה כלשהי על השקפותיו של שרת בענייני מדיניות חוץ, אך קשה שלא להסכים לקונספציה שלו על צורת ניהול מדיניות חוץ מקפת ומתואמת. זאת ועוד, זכות הראשונים הגדולה של משה שרת כשר החוץ הראשון של ישראל הייתה גם בכך שעיצב את דפוסי שירות החוץ. דרכי עבודה, סגנונות פעולה ומסורות שנקבעו בזמנו הטביעו את חותמם על טיבו של שירות החוץ גם בשנים שלאחריו. הוא קבע דפוסים לא רק במבנה המשרד, בדרכי ההתנהגות של הדיפלומט הישראלי, אלא גם בתחומי הפעולה של משרד החוץ בנוסף לפעילות המדינית הישירה כמו: יסודות עבודת הסברה, פיתוח קשרי תרבות, הגשת סיוע טכני למדינות העולם השלישי, ומעל לכול - קשרים עם התפוצות. בתחומים אחדים לא עלה מבוקשו בידו ועד היום הזה נמצאים מגזרים שונים של יחסינו עם הארצות השכנות בידי מערכת הביטחון (ואפילו משרד הפנים) כשלמשרד החוץ תפקיד שולי בהם, דבר ששרת היה רואה בו, כאמור. מצב בלתי תקין ונאבק לשינויו. ייתכן מאוד שהפקעת תחומי אחריות אלה ממשרד החוץ נבעו בזמנו מחילוקי דעות מדיניים בין שרת לבין בן-גוריון, ומן העובדה שלבן-גוריון היו דעות אחרות על חשיבות העבודה הדיפלומטית.

במרוצת השנים שונה במשרד החוץ הרבה ממה שנקבע בימי שרת, ולא תמיד דווקא לטובה, אך חותמו נשאר קבוע למרות הכול. אחת התכונות הבולטות ביותר של שרת הייתה החשיבות הלאומית העליונה שהעניק לגורם האנושי. עניין איכות אנשי משרד החוץ, התאמתם לשירות, הדרכתם והטיפול בהם ובבני משפחתם היו בעיניו תנאי הכרחי לקיומו של צוות דיפלומטים ישראלים טוב, מסור ונאמן. הוא הקפיד על רמה גבוהה בכל התחומים של עובדי המשרד ושאף שלא להתפשר בגלל לחצים מפלגתיים, דרישות אישיות או גורמים בלתי רלוונטיים אחרים.

שרת עצמו שימש לאנשיו דוגמה טובה כמנהיג, כמפעיל אנשים וכראש צוות. הוא ידע לטפח את עובדי משרד החוץ, להצמיח כוחות חדשים, לחנכם ולהקנות להם מוטיבציה. אישיותו הנדיבה ותרבותו הפתוחה הפכו את הנהגתו גם לתהליך של חינוך והדרכה לשירות האומה מתוך נאמנות ואפילו מעבר לחילוקי דעות אישיים או שיקולים פוליטיים. כך הצליח להפיק מאנשי שירות החוץ את המיטב שהיה ביכולתם להעניק למדינה. דומה שלא קם מאז שר חוץ שחש עצמו כה מעורב וכה מעורה בקרב אנשי צוותו.

אין ספק שדברים רבים שונו במשרד החוץ מאז אותן שנים בהן עוסקים יומניו של שרת. למרות זאת, יש חשיבות רבה לעיון ביומנים. זאת לא רק בגלל חשיבותם כמסמך היסטורי וכדגם ללימוד דרכי פעולת משרד החוץ בזמנו, אלא גם בכך שניתן להפיק מהם לקחים לצורת הפעלתו הנכונה של משרד החוץ בעתיד.