פרק 24 - קרע של לבון עם דיין - ושל שרת עם בן-גוריון (עמ' 204, 205)
מזהה  312
שם הספר  1108 לבון - אנטי משיח - ביוגרפיה
מספר פרק  11
שם הפרק  פרק 24 - קרע של לבון עם דיין - ושל שרת עם בן-גוריון (עמ' 204, 205)


 

לבון ניצב מבודד ומנוכר לכפופים אליו מצד אחד, ומצד שני – לראש הממשלה. בן-גוריון העניק לפרס ולדיין חופש פעולה רחב ביותר, בעוד שלבון תבע להיות שותף דומיננטי בכל החלטה משמעותית בתחום הביטחון.[i] לבון היהיר לא הודה בפני שרת, שבמערכת הביטחון עוקפים אותו. בעיני שרת הצטייר לבון כמי שעוקף את ראש הממשלה, ובאמת נהג כך לפעמים בראשית כהונתו, כדי להסתיר משרת שאיננו יודע מה צמרת צה״ל עושה מאחרי גבו.

במאי 1954 שמע שרת מדב יוסף, ששני סוכנים ערבים מהקת״ם (קצין תפקידים מיוחדים( נשלחו מסדום לירדן כדי לחסל מישהו מעבר לגבול, זרקו רימון לבית, הרגו אישה ופצעו גבר. שרת שיגר ללבון מכתב מחאה על שאיננו מדווח לו: "עניין הדיווח האישי אלי בענייני ביטחון אינו פועל כשורה. מתרחשים דברים שאינם מגיעים לידיעתי. אני שומע הודעות בקול ישראל וקורא אותן אחר כך בעיתונות מבלי שאדע את רקען האמיתי. הסדר הנכון מחייב כי אדע... לכל הפחות [...] יוזמתו של סידור כזה היא בידיך".[ii]

קשה לומר שהיוזמה הייתה בידי שר הביטחון. בדיוק יום לפני כתיבת המכתב לבון מינה ועדת חקירה באותה פרשה, לאחר שהתברר לו על הפעולה אשר נעשתה ללא ידיעתו. למחרת מכתבו של שרת נערך כחברון מבצע ״שוט 6" וגם שם חרגו מהוראות לבון. כרגיל, התגלעה גם הפעם סתירה קלה בין הוראת שר הביטחון לחפש את העדר של עין-גדי [שנחטף], לבין הוראת המטכ״ל לגנוב עדר ערבי בתמורה.

 

עמ' 206

שרת תבע ממנו לפרסם את עניין ה״טעות״ שאירעה בפעולה. לבון ביקש להתייעץ עם המטכ״ל. דובר צה״ל, נחמן קרני, התנגד לפרסום כזה.[iii] שרת כתב ביומנו: ״זה זמן לא הרגשתי מידה כזו של לשון משותפת ביני לבין שר הביטחון״, וסיכם: ״לבון עצמו לא ידע מראש על כמה מעשים. והרי זה עוד מחמיר את המצב - משמע ראשית כי אין לו שליטה, ושנית כי אין לו אומץ להודות לי על האמת״.[iv]

 

ריבונות מוחלטת (עמ' 211)

 

דיין הציע ללבון ש-11 הסעיפים של תוכנית ברנס יתפרסמו ב"במחנה" בצירוף הסברים, כדי להסעיר את דעת הקהל נגדה ולטרפד את הדיונים המדיניים. לבון סירב והעדיף לסייע לראש הממשלה שרת באיתור ״נושאים חיוביים״ בתוכנית, שכן לא ניתן לסרב לחלוטין גם בעניין המים, כלומר בתוכנית המוביל הארצי, וגם בביטחון.[v]

(...)

שרת חשש שבן-גוריון מבטא יותר ממנו את רחשי הלב של חברי מפלגתו, ובקרוב ״בן-גוריון יחזור על מנת להיות ראש הממשלה ושר החוץ ואני אלך לשדה-בוקר״.[vi] הוא העריך, שהוא יוחלף על-ידי בן –גוריון בעוד שלבון יישאר כשר הביטחון.

 

עמ' 213

לבון הרגיז את שרת כאשר דיבר על תקופת התבצרות ״לקראת הסתערות חדשה״, שתבוא בעתיד, שכן ניתן היה לפרש זאת כנבואה על מלחמה חדשה. לבון דיבר אומנם על הסתערות על הנגב והגליל הריקים, אך גם טען שגבולות המדינה בעייתיים מאוד מבחינה ביטחונית. אם מישהו עלול לשקול, שכדאי להחריף את המצב בגבולות כדי להגיע לפתרון כולל של הסכסוך הערבי-ישראלי לטובת ישראל, הרי במצב הבינלאומי הנוכחי יכול פתרון כולל להיות רק פתרון רע לישראל. בנאום זה ניצב לבון בין שרת לדיין, אשר זלזל - באוזני קציני המטכ״ל - בנאומי ראש הממשלה ושר הביטחון כאחד. לבון התנגד לאשליה, שייתכן הסדר מדיני קרוב ובאותה מידה - לחתירה למלחמה כוללת. הוא גרס תקופת ביניים ארוכה של עמידה במלחמת הגבולות הזעירה, של בניין והתבצרות.[vii]

 

לבון מדבר במטכ"ל (עמ' 213, 214)

 

ביולי 1954 יצא הרמטכ"ל לביקור בארצות הברית.[viii] בדרכו, בשדה התעופה בלונדון, נפגש עם קציני צה"ל ששהו שם בלימודים ודיווח להם על ישיבה של צמרת מפא״י עם בן-גוריון, בהשתתפות הרמטכ״ל, שדמתה לישיבת ממשלה לכל דבר.[ix] הוא הציג את עמדת בן-גוריון נגד הפיכת ארצות-הברית למעצמת מנדט על ישראל באמצעות משקיפי האו״ם ותוכנית 11 הנקודות, ונגד התביעה האמריקאית לשלול מישראל את השליטה על מי הירדן והכינרת. ככל הנראה, לא הוזכר שר הביטחון בדיווח הרמטכ״ל.[x] דיין העיר, שהמצב עתה אידיאלי, כי בענייני ביטחון בן-גוריון קובע באמצעות פרס ובאמצעותו, ומצד שני, בענייני הקואליציה ויתר העניינים המייגעים עוסק שרת. ראש-הממשלה בירושלים הוא בובה ובן-גוריון שולט למעשה.[xi] תוכן דבריו של דיין בפגישתו עם הקצינים בלונדון הועבר על-ידי איש השגרירות גרשון אבנר שנכח בה, וחולל שערורייה במשרד החוץ.

 

עמ' 215, 216

לחילוקי הדעות בין שרת ולבון על ההאשמה במעורבות בריטית ביריות מירושלים העתיקה קדמה מחלוקת סביב פעולה שאושרה על-ידי שרת, נגד מחנה הלגיון בעזון, כ-13 ק״מ בתוך ירדן, בלילה שבין ה-27 ל-28 ביוני 1954. באותה פעולה נאלצו להשאיר בשטח את יצחק ג׳יבלי, נהגו של רחבעם זאבי, שנפצע. לבון ודיין סיכמו לפרסם הודעה כוזבת בתקשורת, לפיה פטרול ישראלי ״עבר בטעות״ את הגבול לירדן. לבון עצמו הגדיר את ההודעה כ״מטופשת׳ כי אין איש שיתפתה להאמין ב״טעות״ בעומק של 13 קילומטרים בתוך שטח ירדן. אבל זה היה תכסיס שהצליח. ״לא חשוב היה לנו אם יאמינו או לא שהדבר נכון, אלא חשוב היה לנו להכניס לעניין את אנשי או״ם, כדי שידאגו שלא ירצחו את הבחור״ שנשבה. ואכן, יצחק גיבלי קיבל טיפול רפואי בירדן.[xii] ראש הממשלה, כששמע את ה״בלוף״ בהודעת מערכת הביטחון על ״טעות״ בניווט, זעם: ״'uncivilized' - שוב משקרים בריש גלי״.[xiii]

לדעת לבון, התגובה הצדקנית של שרת לא הלמה מדינאי. הוא הזכיר כי גם לפני חמש וארבע שנים ״לא תמיד אמרת את האמת״ על פעולות הגמול שישראל ביצעה. ובכלל, בדיפלומטיה יש ערך להעמדת הפנים. ״הנה יש מדינה ׳קטנטונת׳ כמו סין העממית, ברור, שהיא שלחה צבא לקוריאה הצפונית. ברור שבסין העממית אפילו חתול איננו יכול להתנדב״ -

אבל הסינים בחרו להתבטא באורח דיפלומטי, כשהם מסתגלים לפיקציה הבינלאומית, ואמרו שמדובר במתנדבים. ומה שנאה לסין העממית נאה גם לישראל. האמת איננה קנה-המידה הדומיננטי ביחסים הבינלאומיים.

ניסוחיו המושחזים-לגלגניים של לבון הביאו את שרת לחשוד בו, שהוא צוחק, גם כאשר שר הביטחון לא התכוון להתבדח על חשבונו. בהקשר של פרשת היריות בירושלים, האשים הארץ את צה״ל בניהול מדיניות מיליטריסטית, בלי התחשבות בהוראות הממשלה. בכנסת הזים לבון את ההאשמות בלשון חדה כתער, שכוּוְנה נגד הארץ. אך שרת נעלב, כי הבין את נאום לבון כאילו היה מכוון נגדו, והשמיע באוזני לבון דברים תקיפים. מתגובת לבון הבין, שלבון חש ״פלצות״, כי, ככל הנראה, לא הייתה לו כוונה כזו. למחרת, מתוך רצון לפייס את שרת הפגוע, השחיז לבון בכנסת את לשונו נגד חברי הכנסת של ״חירות״ המציגים את ראש הממשלה שרת כמי שרק חושב על שלום ולא על הביטחון, עומד כגולם ומושיט ידו לערבים. אם חברי-הכנסת מ״חירות״ חוששים ״שנכונותנו לשלום קלקלה חס ושלום את תיאבון הערבים למלחמה - לעת עתה אין להם מה לחשוש״. ישראל באמת שואפת לשלום, וה״התגוננות״ כפויה עליה על-ידי הערבים. גם שרת הודה לאחר מכן, שלא פירש נכונה את דברי לבון, וסיכם לעצמו שלמרות כל חסרונותיו, לבון ״אנושי״.[xiv]

 

עמ' 220

המחלוקת בין לבון לבין שרת נבעה בעיקר מניגודי מנטליות - לבון היה הרבה יותר ריאליסטי בגישתו ליחסים בינלאומיים, וראה בדיפלומטיה רק אחד מהכלים שבהם משתמשת מדינה להגנתה ולקידום מטרותיה. המרחק ביניהם גדל, מפני שלבון היה יהיר מכדי לספר לשרת על התכסיסים המופעלים נגדו במשרד הביטחון, ולא הודה שאינו מצליח להשתלט על הכפופים לו.



[i] Bar Zohar, The Armed Prophet, pp. 190-194.

[ii] שרת, יומן אישי, עמ׳ 514.

[iii] ילה״ר, 4.6.1954, א.צ. 127/73/1.

[iv] לבון לשרת 31.5.1954 א.צ. 340/90/12; שרת, יומן אישי, עמ׳ 524. פרוטוקול מטכ״ל 31.5.1954, בעיקר עמ׳ 3, כרך 19, א.צ.

[v] ילה״ר,22.6.1954, א.צ. 127/73/1.

[vi] פתק בכתב יד שרת, ב״ב 7/ארן.

[vii] נאום לבון בפתיחת ביה״ס הגבוה לפיקוד ומטה 31.5.1954, א״ל 218/6.

[viii] על הבעיות בביקור לא רשמי זה, ראה חו״ב 17.8.1954, 31.8.1954.

[ix] דיין תכנן טיול של שבועיים על גבי סיפונה של אוניית ״שוהם״, אם ביקורו בארה״ב לא ייצא לפועל; יומן ארגוב 29.6.1954, א.צ. 908.

[x] ריאיון עם גרשון אבנר 3.11.1988; גרשון אבנר לשגריר אילת 13.7.1954, ג״מ/חץ/2/ 333; גרשון אבנר לארתור לוריא 14.7.1954 ג״מ/חץ/39/ 22; גרשון אבנר לשרת 5.8.1954, ג״מ 2410/10.

[xi] ריאיון עם גרשון אבנר 3.11.1988.

[xii] חו״ב 2.7.1954; פרוטוקול מרכז מפאי 1.7.1954, ב״ב 23/54.

[xiii] שרת, יומן אישי, עמ׳ 550.

[xiv] שרת, יומן אישי, עמ׳ 552, יומן ארגוב 7.7.1954, דברי הכנסת 5.7.1954, עמ׳ 2105-2104, 6.7.1954, עמ׳ 2128-2126, חו״ב 27.7.1954.

העתקת קישור