ב-18/2/1947, ימים מספר אחרי כישלון המו״מ בין הסוכנות והממשלה, מסר ארנסט בווין הצהרה בפרלמנט בה סקר את המו״מ בין הסוכנות לממשלה וסיכם, כי לדעתו אין שום סיכוי להגיע לפתרון מוסכם בין הערבים והיהודים. לכן החליטה ממשלת ה״מ להעביר את עניין א״י לאו״ם, והעצרת תתבקש ע״י הממשלה להמליץ על הסדר בא״י.

מה הביא את בווין להצהיר הצהרתו זו?

א) בווין היה בטוח שהאו״ם בהרכבו יאשר מדיניות ה״ספר הלבן^,״. באו״ם ישבו חמש מדינות ערביות, מספר מדינות מוסלמיות, מדינות קתוליות רבות, שהבריטים היו בטוחים שלא ירצו לראות ״ארץ הקודש״ בידיים יהודיות, ומדינות קומוניסטיות הידועות באיבתן לציונות. הרכב כזה יבטיח אישור מחדש של ה״ספר הלבן״, אישור אשר יבטיח לבריטניה גושפנקה בין-לאומית על מדיניותה, גושפנקה שתחסל פעם ולתמיד כל התנגדות למדיניות זו.

ב) בריטניה החזיקה במנדט באישורו של חבר הלאומים. ועפ״י החוק הבין-לאומי מוכרחה הייתה לקבל אישור האו״ם, יורשו של חבר העמים, על המנדט. וכבר הגישו מדינות ערביות (עירק ומצרים) וברית-המועצות תלונה נגד בריטניה, מאחר שלא הביאה את המנדט לאישור האו״ם.

ג) בריטניה החזיקה אותו זמן 100,000 חיילים בא״י. החזקת צבא כה גדול עלה לקופת האוצר הבריטי סכום כסף רב. אותה עת היה מצב האוצר הבריטי בכי רע (2.7 מיליארד ליש״ט גירעונות), וטענו שהוצאת הצבא הבריטי מא״י תקל מאוד את מצב האוצר. באותו זמן גדל מספר הקורבנות מבין חיילי הצבא הבריטי, דבר שגם הוא עורר התנגדותה של דעת הקהל להמשך המנדט.

הודעת בווין התקבלה בסוכנות בחששות מרובים. רבים מראשי הסוכנות, ובתוכם בן-גוריון, חששו שהאו״ם יחליט על כינון משטר נאמנות בין-לאומי שלא ברוח המנדט בא״י.

בבוא השעה הגישה הסוכנות לאו״ם שלוש הצעות:

א) מדינה עברית בכל שטח א״י.

ב) חלוקת הארץ לשתי מדינות - יהודית וערבית.

ג) המשך המנדט לפי רוח הצהרת בלפור.

אחרי דיונים ממושכים החליטה הנהלת הסוכנות לאמץ לעצמה את התוכנית השנייה, שהייתה ריאלית וגם סיפקה צורכי הציונות.