עם סירוב הנשיא טרומן לקבל המלצות ועדת מוריסון-גריידי, החליט בווין לכנס בלונדון ועידת "שולחן עגול" בהשתתפות נציגי הסוכנות היהודית, הוועד הערבי העליון, ממשלות מדינות ערב וממשלת בריטניה. מטרת הוועידה: להגיע לפתרון מוסכם בשאלת א״י.

נציגי הסוכנות היהודית סירבו להיכנס למו״מ עם ממשלת בריטניה כשחלק מחברי הנהלתה עצורים בלטרון. גם הוועד הערבי העליון דחה השתתפותו בוועידה, מאחר שדחה כל אפשרות לפתרון מוסכם. לכן נידונה הוועידה לכישלון מראש.

לאחר הקונגרס הציוני, בינואר 1947, נועדו ב״כ הסוכנות בראשות דוד בן-גוריון ומשה שרתוק (שכבר שוחרר ממעצרו) עם ב״כ ממשלת בריטניה בראשות השרים בווין וקריץ'-ג׳ונס (שר המושבות). הסוכנות הביאה לדיון שש הצעות החלטה והן:

א) התנגדות לכל איסור או הגבלה על התיישבותם או כניסתם של יהודים לא״י או חלק מחלקיה. במקרה של שלילת זכויות אלו באיזה חלק על א״י יש לפצותם ע״י הקמת שלטון עצמאי ממשי בשאר חלקי הארץ.

ב) התנגדות לכל הגבלה מלאכותית של העלייה המתבססת על שיקולים שמחוץ לשיקול של כוח הקליטה הכלכלי של א״י.

ג) התנגדות לכל ניסיון המכוון להפוך את היהודים למיעוט במדינה.

פרט לשלוש החלטות שליליות אלו הביאה המשלחת גם שלוש החלטות חיוביות:

א) הפיכת א״י כולה למדינה עברית.

ב) במקרה שאין הדבר אפשרי מאיזה סיבה שהיא - הגשמת המנדט כלשונו, לפי הקווים שלפני 1937, קודם שהוטלו ההגבלות המלאכותיות על העלייה, ובפרט קודם היות ה״ספר הלבן״, וכן ביטולה המוחלט של המדיניות הבריטית הקיימת.

ג) אם תוצע ע״י הממשלה הקמת מדינה עברית בעלת כושר קיום בשטח מתאים של א״י, תהא נכונות מצד נציגי היהודים לדון בהצעה כזאת.

בווין דחה הצעות היהודים בנמקו:

א) אין ליהודים זכות לתבוע מדינה יהודית בא״י, כי הם מיעוט שם וכי המנדט לא הבטיח זאת מעולם.

ב) הוא מתנגד לחלוקה שתבתר את הארץ בצורה לא טבעית ותשאיר מיעוט ערבי ניכר כפוף לשלטון יהודי.

ג) מנדט לפי התנאים שלפני 1937 אינו אפשרי כי הערבים יתנגדו לכך, ואין לעשות בארץ מעשים שאינם לרוחם של הערבים.

מספר ימים אחרי הגשת תביעות אלו הגישו בווין ועוזרו הראשי הרולד בילי  את תוכניתם הם לגבי עתיד הארץ לפי עיקרים אלה:

א) א״י תישאר בנאמנות בריטית (באישור או״ם) במשך 5 שנים נוספות, ובתקופה זו תוכשר לעצמאות כמדינה אחידה.

ב) כל הסמכויות בענייני תחוקה וביצוע יישארו בידי הנציב העליון.

ג) יוקמו אזורי מינהל מקומי, יהודים וערבים, לפי רוב התושבים (לאו דווקא ברציפות טריטוריאלית). סמכויות אזורי המינהל יהיו מוגבלות ביותר.

ד) ליד הנציב העליון תוקמנה שתי מועצות: א) מייעצת- מורכבת מנציגי המינהלים האזורים; ב) מבצעת - מורכבת מיהודים, ערבים ואנגלים.

ה) יינתנו ליהודים 96,000 סרטיפיקטים למשך שנתיים, גורל העלייה אח״כ ייחרץ ע״י הנציב העליון ומועצתו.

ו) אחרי 4 שנים תקבע המועצה המייעצת מה תהיה חוקת הארץ העצמאית והאחידה. במידה שהערבים והיהודים לא יגיעו לידי יצירת חוקה אחידה יימסר גורל הארץ לאו״ם, והוא יכריע בשאלה.

הצעה זו, שהייתה גרועה אפילו מתוכנית מוריסון-גריידי, נדחתה בזעם ובחריפות ע״י הסוכנות. באיגרת שנשלחה למשרדי החוץ והמושבות אמרה הסוכנות, שהיא מוכנה לוויתורים, אך על שלושה עיקרים לא תוותר:

א) מדינה יהודית בשטח מספיק.

ב) מדינה שתשלוט שליטה מוחלטת בעלייה, פיתוח והתיישבות.

ג) מדינה שתיוצג ייצוג מלא באו״ם.

איגרת זו, שנשלחה ב-13/2/1947, סיימה המו״מ המדיני בין הציונית וממשלת ה״מ, מו״מ שהחל 30 שנה קודם לכן.