ב-9/12/1946 התכנס בבזל (שווייץ) הקונגרס הציוני הכ״ב, בו התרוצצו דעות שונות בקשר לצורת המאבק ולמהות פתרון שאלת ארץ-ישראל. אלה היו הדעות העיקריות בוויכוח:

א) ״תנועת השומר הצעיר״ - הייתה בעד מדינה דו-לאומית שבה יתחלק השלטון שווה בשווה בין היהודים והערבים, היא ראתה ב״תוכנית בילטמור״ אוטופיה. לדעתה טרם הגיעה השעה להכרעה סופית על עתיד הארץ, יש להרבות במעשי יצירה בלתי פוסקים שיגבירו כוח התנועה הציונית והיישוב.

ב) "התנועה לאחדות העבודה״ (״סיעה ב׳") – התנגדה לתוכנית החלוקה משתי סיבות:

א) בגלל התנגדותה למדינה יהודית בשטח קטן.

ב) בגלל חשש שהמדינה לא תהיה עצמאית אלא תהיה כלי שרת בידי האימפריאליזם.

ג) ד״ר חיים וייצמן - הוא היה בעד המשך שיתוף הפעולה עם ממשלת ה״מ, שבזניחתו ראה סכנה חמורה לביטחון היישוב. ד״ר וייצמן היה ראש תומכי התוכנית לחלוקת הארץ.

הקונגרס הציוני הכ״ב קיבל מספר החלטות והן: א) דחייה מוחלטת של תוכנית מוריסון-גריידי; ב) דרישה להפוך את א״י למדינה יהודית; ג) פתיחת שערי א״י.

הקונגרס לא בחר בד״ר וייצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמיתהמאחר ששלל את הקו הפרו-בריטי שלו, ובמקומו נבחרו דוד בן-גוריון (יו״ר הנהלת הסוכנות בארץ-ישראל) ואבא הלל סילבר (יו״ר ההנהלה בניו-יורק).