הרקע
להקמת ועדת מוריסון-גריידי
מייד
עם הופעת דו״ח הוועדה האנגלו-אמריקאית, פירסם הנשיא טרומן גילוי דעת ובו הביע קורת
רוחו מההמלצה על העלאת 100,000 פליטים מאירופה לא״י. כן הביע שביעות רצונו מהעובדה
ש״הוועדה הציעה למעשה את ביטולו של ״הספר הלבן״ משנת 1939, בכלל זה ההגבלות
הקיימות על העלייה ועל רכישת הקרקע, וזה לשם סיוע לגידולו של הבית הלאומי בא״י״.
לעומתו,
הודיע ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי, בשם ממשלתו, כי יסכימו למלא את המלצות הוועדה
במידה שימולאו שני תנאים:
א) פירוק כל ארגוני הפורשים בא״י (יהודים, כי
ארגוני פורשים ערבים לא היו קיימים).
ב) עזרה רחבה מצד ארה״ב לביצוע תוכנית העלאת ה-100.000.
בתנאיו
אלה, ובייחוד בראשון, הפך אטלי את ביצוע המלצות הוועדה לבלתי אפשרי, ולמעשה דחה את
המלצותיה.
הצעד
בריטי היה משגה חמור מכמה בחינות:
א) והחשובה ביותר - דו״ח הוועדה היה ביסודו אנטי-ציוני,
באשר הוא לא הכיר בזכותו המיוחדת של העם היהודי על א״י, וזאת למרות שהיו בו מספר
המלצות פרו-ציוניות (כמו העלאת ה-100 אלף, ביטול גזרות ״הספר הלבן״). במידה שאטלי
ובוין היו מקבלים המלצות הדו״ח, היה שלטונם על א״י נמשך עוד שנים רבות. היה זה
אולי מנדט נוח, ברוח ״הצהרת בלפור״, אך הוא היה נהנה מתמיכת ממשלת ארה״ב. לכן, דחיית
הדו״ח היה משגה גורלי שבוין ואטלי שילמו עליו ביוקר רב.
ב) בוין ואטלי הציגו עצמם כאנשים שאינם מוכנים
לכבד התחייבויותיהם, כשאלה אינן לרוחם.
משנודע
שאטלי לא מוכן לקבל הדו״ח, החלו מגעים קדחתניים בין משרדי החוץ הבריטי והאמריקאי,
שבסופם הוקמה ועדת ״מומחים״ משותפת לבדיקת הדו״ח. בראש הוועדה המשותפת הועמדו השר
בלי תיק (לורד שומר החותם) הרברט מוריסון מבריטניה, והאמריקאי הנרי גריידי, פקיד
בכיר ב״מחלקת המדינה״.
דו״ח
ועדת מוריסון-גריידי והתגובות עליו
ב-30/7/1946
מסר השר הרברט מוריסון בפרלמנט את עיקרי התוכנית שאושרה בוועדת מוריסון-גריידי.
א) חלוקת ארץ-ישראל לארבע נפות:
א) נפה יהודית - הגליל המזרחי, עמק יזרעאל,
ורצועת החוף מחיפה עד תל-אביב (סה״כ פחות מ-5,000 קמ״ר, כ-17% משטח הארץ).
ב) נפה ערבית - כל שאר הארץ, פרט לשטח שתי הנפות
הבריטיות (סה״כ למעלה מ-11,000 קמ״ר,
כ-43% משטח הארץ).
ג) שתי נפות בריטיות - נפת הנגב ונפת ירושלים (סה״כ
כ-11,000 קמ״ר כ-40% משטח הארץ).
ב) הקמת שני בתי מחוקקים, שהחלטותיהם, בתחומים
מוגבלים, טעונות אישור הנציב העליון.
ג) מינוי חברי הממשלה, מבין חברי בית המחוקקים,
ע״י הנציב העליון.
ד) בידי הנציב העליון יישארו הסמכויות המלאות
בתחומי הביטחון, יחסי החוץ, המשפט והמכס. כן תהיה בידו הסמכות המלאה להתערב
בענייניהם הפנימיים של האזורים.
ה)
ביטול חוק הקרקע בנפה
היהודית, וקליטת עלייה באזור זה על סמך שיקול דעתו של הנציב העליון.
ו) העלאת 100,000 יהודים לאזור היהודי תוך שנה
אחת.
תוכנית
מוריסון-גריידי לא הייתה תוכנית שעובדה ע״י ועדת-המומחים, היא פשוט הוצאה מארכיון
משרד החוץ הבריטי, ולמרות שחברי הוועדה טענו כי מסקנותיה מבוססות על דו״ח הוועדה
האנגלו-אמריקאית, לא היה שום קשר בין שתי הוועדות.
לאחר פרסום
הדו״ח הזמין טרומן את הנציגים האמריקאים מהוועדה האנגלו-אמריקאית אליו, ולאחר התייעצות
איתם הודיע באוקטובר 1946 לאטלי (וזאת בהתנגדות ראשי משרד החוץ שלו), כי אינו מקבל
את התוכנית. כן העביר טרומן לאטלי תוכנית-נגד משלו לכינון מדינה יהודית, עצמאית
לגמרי, בחלק מא״י.
גם
הערבים לא קיבלו את התוכנית גם מפני שלדעתם הם קיבלו פחות מדי, והיהודים יותר מדי.
בישיבתה
בפריס דחתה הנהלת הסוכנות את דו״ח הוועדה מכל וכל, וטענה שכל האוטונומיה שתינתן
ליהודים היא רק למראית עין, ולמעשה ישלוט בארץ הנציב העליון שיעשה בה כראות עיניו,
והממשלות אשר תקומנה לא תהיינה אלא ממשלות-בובות.
4
נקודות העלתה הסוכנות בביקורתה את הוועדה:
א) התוכנית שוללת מן העם היהודי את זכויותיו
ב-85% משטח הארץ, ונוטלת ממנו את הזכות לקבוע את מדיניות העלייה אף ב-15% של השטח
המוקצים לנפה היהודית.
ב) השטח של הנפה היהודית האוטונומית המוצעת קטן
בהרבה אף מן השטח שהוקצה למדינה יהודית ע״י ועדת פיל ב-1937.
ג) אין בתוכנית כל דבר קונקרטי חוץ משלילת זכויות
היהודים ב-85% משטח הארץ.
ד) שלטון המינהל המנדטורי יעמוד בתוקפו לזמן בלתי
מוגבל. |
