עם סוף מלחמת העולם החלה ארה״ב לתפוס בהדרגה מקום חשוב ביותר במאבקנו המדיני. לפני שאתאר שלבי כניסתה ומקומה במאבק, ברצוני לברר גורמי היסוד אשר קבעו יחס ממשלת ארה״ב לרעיון ולמאבק הציוני. אלה הם הגורמים שפעלו לטובת הרעיון הציוני:

א) משקלם של יהודי ארה״ב - בארה״ב ישבו אותה עת למעלה מ-5 מיליון יהודים - הקיבוץ היהודי הגדול בעולם. רבים מהם תפסו עמדות מפתח בכלכלה ובחיים המדיניים. במפלגה הדמוקרטית, שהייתה אותה עת בשלטון, היה משקלם רב במיוחד.

ב) במפלגה השלטת, הדמוקרטית, היו אישים וקבוצות אשר היו בעלי דעות ליברליות, ואשר סלדו מדרכי הממשל הקולוניאלי בארץ.

ג) ממדי השואה שהתחוללה באירופה הבליטו את ההכרח במציאת מקלט קבע לרבבות העקורים שישבו במחנות העקורים.

ד) לחץ המנהלה הצבאית האמריקאית בשטחי הכיבוש באירופה אשר התלבטה בבעיית העקורים וביקשה לפתור אותה פתרון מקיף.

ה) המאבק התעמולתי העצום שניהלה הסתדרות ציוני ארה״ב, בראשות ד״ר אבא הילל סילבר, לואי ליפסקי, עמנואל ניומן, ואחרים, גרם למיפנה חיובי בדעת הקהל האמריקאית בקשר לבעיית א״י.

ו) הערכתו הרבה של הציבור האמריקאי את מאבקו של היישוב בא״י והכרתו בעובדה כי אי-אפשר לבטל את הכוח התרבותי, מדיני וכלכלי שנוצר שם.

ואלה הגורמים שפעלו לרעת הרעיון הציוני:

א) החשוב בכולם - כ-43% (36.4 מיליון טון ב-1948) מאוצרות הנפט בעולם היו בטריטוריות ערביות. על נפט זה, שאותו זמן החל לתפוס מקום הפחם כחומר הדלק הראשון במעלה, התחרו ביניהן ארה״ב ובריטניה, ולכן בעלי חברות הנפט היו מעוניינים שארה״ב תתמוך בערבים, וממילא תתנגד לרעיון הציוני (למזלו הרע של הרעיון הציוני, רוב בעלי חברות הנפט היו רפובליקאים).

ב) ראשי מדינות ערב איימו כי יחסי ארה״ב-העולם הערבי יתערערו במידה שארה״ב תפעל למען הרעיון הציוני.

ג) ממשלת בריטניה הפעילה לחץ כבד על ממשלת ארה״ב כדי שהאחרונה תתמוך בקו הבריטי האנטי-ציוני.

ד) למרות שרוב הציבור האמריקאי היה פרו-יהודי, היו אף בו חלקים וארגונים אנטי-יהודים ואנטי ציונים.

במרס 1944 הודיע פרנקלין דילנו רוזוולט, נשיא ארה״ב, כי ״הממשלה האמריקאית מעולם לא נתנה הסכמתה לרעיון ״הספר הלבן״ מ-1939״.

בקיץ 1944 התחייבו שתי המפלגות האמריקאיות העיקריות, הדמוקרטית והרפובליקאית, (במצע הבחירות שלהן) לתמוך בהצעה שתבעה להקים קהילייה עברית בא״י, ובאוקטובר 1944, ערב הבחירות לנשיאות, הודיע הנשיא רוזוולט שוב: ״אני משוכנע כי העם האמריקאי תומך ברעיון זה (של ״הבית הלאומי״) ואם אבחר אסייע להגשמתו״.

רוזוולט אומנם נבחר, אך לא סייע להגשמת רעיון זה, כי ב-12/4/1945 נפטר. (בתקופת חייו האחרונה ניהל רוזוולט פלירט קצר אך מדאיג עם איבן סעוד, מלך סעודיה. בפברואר 1945 נפגשו, והמכתבים שהחליפו ביניהם אחרי פגישה זו עוררו דאגה ומבוכה בחוגי הציונים). את מקומו של רוזוולט תפס סגנו, הרי ס. טרומן, שמייד עם כניסתו ל״בית הלבן״ הצהיר הצהרה פרו-ציונית ביותר. אח״כ, בלחץ מספר רב של אישי ציבור - סנטורים, מושלי מדינות וחברי קונגרס, שלח לאירופה שליח מיוחד, אוורל הרימן, כדי שיחקור את בעיית הפליטים וימליץ על פתרון בעייתם. בדו״ח שלו מציין הרימ כי הפתרון היחידי לבעיית הפליטים הוא העלאתם לא״י: ״רק שם ימצאו שלום ומנוח, ורק שם יוכלו לחיות ולעבוד״ - הוא כותב.

בספטמבר 1945 פנה טרומן לראש ממשלת בריטניה, קלמנט אטלי, ודרש ממנו שיקציב 100,000 רישיונות עלייה לפליטי אירופה. שלוש סיבות הביאו לפנייתו זו:

א) הדו״ח של אוורל הרימן.

ב) ב-2/7/1945 כתבו סנטורים וחברי קונגרס רבים לנשיא טרומן לאמור:

״אנו מבקשים אותך להשתמש בהשפעתך על בריטניה, הממונה על א״י, לפתוח את שערי הארץ הזאת לפני הגירה יהודיתן בלתי מוגבלת, ואנו מקווים שתאיץ בכל המדינות המעוניינות בכך להצטרף לארה״ב לשם הפיכת א״י לקהילייה חופשית ודמוקרטית בזמן הקרוב ככל האפשר״.

ג) פנייתו של ד״ר חיים וייצמן לטרומן (שאת תוכנה הבאתי).